הלקח ברור. שלמה בן צבי
הלקח ברור. שלמה בן צביצילום: פלאש 90

1. האמת שלא נדרש כאן שום גילוי נאות ובכל זאת: מעולם לא עבדתי תחת שלמה בן צבי. את כל דרכי בעולם התקשורת עשיתי בכלי תקשורת שהתחרו עם כלי התקשורת בבעלותו.

למרות זאת, במשך שנים רחשתי לבן צבי הערכה גדולה מאוד. האיש חתום על הצמחתו של "מקור ראשון" לליגת העל של העיתונים האיכותיים במדינת ישראל. העיתון הרזה שבקושי החזיק מעמד בחיים הפך תחת שרביטו לעיתון גדול ואיכותי, מוביל דעת קהל, יוצר טרנדים ומעורר עניין.

2. עם זאת, כבר בשנים קדמוניות אי אפשר היה שלא לחוש אי נחת מחלק מדרך ההתנהלות של בן צבי. התזזיתיות, ההתנהלות הכלכלית הבלתי ברורה, ערימת הפיילוטים העיתונאיים שהותיר כגוויות זנוחות בצד הדרך, הותירו רושם לא נעים. עיתונאים שעבדו אצל בן צבי סיפרו לא פעם על המחירים שההתנהלות הזו גבתה מהם, נפשית וגם כלכלית.

חלק מהמיזמים הזנוחים היו גם זניחים בחשיבותם (כמו למשל המהדורה היומית הדיגיטלית של העיתון, או אתר האינטרנט שקם ונפל), חלק אחר צברו באזז ואוהדים עד שקרסו בקול תרועה רמה (כמו למשל ערוץ "תכלת" עליו השלום, אחד הניסויים הטלוויזיוניים המרתקים שנעשו בישראל בעשורים האחרונים).

3. בן צבי גם חתום על סגירתם של שני כלי תקשורת מגזריים משמעותיים וותיקים, העיתון "הצופה" והירחון "נקודה". גם כאן הסיבות היו שונות ומגוונות אבל התוצאה היא אחת. גם אם הסגירה הייתה מוצדקת (ועל כך יש מחלוקת) ברור שהיא קנתה לבן צבי אופוזיציה לא פשוטה שעמדה וחיכתה בצד לרגע הקריסה.

הקניה והסגירה גם יצרה מצב שבו בן צבי שלט בנתח משמעותי מאוד, יש שטענו משמעותי מדי, בעוגת התקשורת המגזרית. חלק ניכר מאוד מהעיתונאים הבכירים במגזר עבדו אצלו וסדר היום שלו הפך לסדר היום של כלי התקשורת שבהם שלט.

4. כל זה יכול היה להימשך עוד לא מעט שנים, אילולי עשה בן צבי טעות אחת יותר מידי והיא רכישת "מעריב". מה הניע את בן צבי לרכוש את מעריב רק הוא יודע. יש הסבורים שהוא רצה להפוך את מעריב לתואם מקור ראשון ודרכו לפרוץ עם התכנים של מקור ראשון לתודעת הציבור הרחב, יש כאלו שחושבים שהוא רצה להיכנס לליגה הראשונה של התקשורת הישראלית ויתכנו גם תשובות אחרות. תכל'ס זה לא משנה. השורה התחתונה היא אחת. קניית מעריב הכניסה את בן צבי לסחרור כלכלי.

אם עד אותה תקופה הוא הזרים כספים בקצב נסבל יחסית למקור ראשון, משם והלאה הוא נאלץ להגביר במידה ניכרת את קצב ההזרמה. סכומי הכסף הפכו לבלתי סבירים, המיליונים נשפכו כמים, עד שהגיע הרגע שבו כל זה לא יכול היה להימשך.

5. אסור לשמוח לאידו של בן צבי. מי שהחזיק על גבו כמה כלי תקשורת שלבם היה בצד הנכון של המפה הפוליטית והשאיר שם את מיטב כספו וכספי משפחתו ראוי להערכה. אולם, הלקח חייב להיות חד וברור, תקשורת יציבה חייבת להיות כלכלית, תקשורת מבוססת ספונסר לא תאריך ימים. מי שלא יבין את הלקח הזה ימצא את עצמו תוך שנה או שנתיים, חמש או עשר, בדיוק באותו המקום.