"לא ראיתי הרבה בחיים ואני כבר כל כך אדישה"

במכללת חמדת הדרום נערכה הרצאתה של ד"ר זהבה שרץ, אחותה למחצה של רותק'ה לסקר הי"ד המכונה "אנה פרנק הפולנייה".

ערוץ 7 , כ"ט בניסן תשע"ד

ד''ר זהבה שרץ
ד''ר זהבה שרץ
יח''צ

במכללת חמדת הדרום נערכה אתמול (שני), יום השואה תשע"ד, הרצאתה של ד"ר זהבה שרץ, אחותה למחצה של רותק'ה לסקר הי"ד.

ההרצאה נערכה במסגרת פרויקט "בימת חמדת" שבו אחת לחודש מרצים מובילים מעבירים הרצאות בנושאים מרתקים שונים ממגוון תחומים.

רותק'ה לסקר תיעדה את סיפור חייה בגטו במשך שלושה חודשים בהיותה בת 14, כתיבה שנחתכה לאחר שנשלחה באוגוסט 1943 לאושוויץ.

בין השאר, תיארה לסקר ביומנה כיצד הצליחה להימלט מאקציה יחד עם חברתה וסיפרה על חיי החברה שלה. "אני מופיעה כאן היום כאחות למחצה של רות'קה לסקר", הדגישה ד"ר שרץ. "רותקה נרצחה בשואה 6 שנים לפני שנולדתי. נולדתי בראשל"צ ליעקב וחנה לסקר- שניהם  ניצולי שואה".

בגיל 14, מציינת שרץ כי חל מהפך ראשון בחייה. "חיטטתי בארונות בבית וגיליתי בארון המצעים אלבום תמונות של אנשים שלא הכרתי ובנוסף תמונה של תינוקת... פניתי אל אבי ושאלתי אותו: של מי התמונות האלה?- מי זאת שכל כך דומה לי? ואז הוא סיפר שאלו ילדיו, רותק'ה ויהויכין- הניוש, ואשתו שמתו בשואה. וזהו. מאז אבי לא דיבר יותר על זה והחיים נמשכו. 14 שנים אח"כ נולדה לי בת  וקראתי לה רותי".

בהמשך דבריה סיפרה שרץ כי ביום שישי, בתחילת ינואר 2006, חזרה מאנגליה וקיבלה שיחת טלפון. "שאלו אותי אם אני בתו של יעקב לסקר והאם שמעתי על רות'קה לסקר? הודיעו לי שמצאו את היומן של רות'קה והחלו לעשות תחקיר בעניין. רצו להוציא את היומן כספר ולעשות לו השקה. הם הזמינו אותי לפולין".

יומנה של רותק'ה שתורגם ל-15 שפות הוא מחברת בית ספר עם כריכה עבה שבו כתבה רותק'ה יומן במשך שלושה חודשים; מינואר 1943 ועד אפריל באותה שנה.

"אז בעצם איפה היה היומן עד עכשיו? היומן נשמר במשך 62 שנים על ידי גברת סטניסלבה ספניסקה, פולניה גויה. מסתבר, שאבי ומשפחתו עברו כשפרצה המלחמה מביתם הגדול והיפה שבעיירה בנדין לתוך תחומי הגטו, לדירה בקומה שניה ושם הן גרו בחדר. שם כתבה רותקה את יומנה".

במהלך דבריה הוסיפה שרץ בהתרגשות כי "מסתבר שספניסקה הייתה בתו של בעל הדירה ההיא ובאה מידי פעם כדי לראות שהכל בסדר והדירה נשמרת. היא התיידדה עם רות'קה וסיפרה לה על היומן שהיא כותבת".

לדבריה, רותקה ידעה רבות על המתרחש במלחמה וידעה כי ישלחו אותם לאושוויץ והיא בקשה מספניסקה שתיקח את היומן לאחר המלחמה. אף אחד אחר לא ידע על היומן שרותק'ה כתבה וספניסקה החזיקה את היומן ברשותה עד 2006. אחיינה ששמע ממנה על היומן ועודד אותה להפיץ אותו כי זה מסמך היסטורי חשוב. ומשם זה התגלגל והגיעו אליה. "כשקראתי את היומן בפעם הראשונה, גיליתי את אחותי. זו הנקודה שבה הרגשתי חיבור לאחותי".

שרץ מספרת כי ילדים בעיירה בנדין לומדים כיום את יומנה רותק'ה וגאים בה ומרגישים כי היא חלק מהם.  יתרה מזו, רותקה לסקר מכונה בפולין "אנה פרנק הפולניה". "לא מעט בזכות מיזם שהתחיל על ידי ד"ר ליליאן שטיינר ממכללת חמדת הדרום. שטיינר נחשפה לראשונה ליומנה של לסקר בעקבות סמינר שהעבירה במכללה. היא חיפשה באתר יד ושם ספרי זיכרונות של נשים יהודיות ששרדו את השואה - ולפתע הגיעה לכתב היד ומשם הסוף וההיסטוריה ידועים", ציינה שרץ.

בסיכום דבריה הקריאה שרץ קטעים מיומנה של רותק'ה: 'בעצמי ראיתי איך חייל תלש תינוק בן כמה חודשים מידי אמו והטיח את הראש שלו בכל הכוח בעמוד של פנס הרחוב. המוח ניתז על העץ. האימא השתגעה. אני כותבת כך כאילו כלום לא קרה, כאילו אני צבא שמנוסה באכזריות, אבל אני צעירה, בת 14, ועוד לא ראיתי הרבה בחיים שלי ואני כבר כל כך אדישה. עכשיו אני מרגישה פחד נוראי כשאני רואה איזה שהם "מדים", אני כמו חיה שמחכה למוות". 

בסיכום דבריה פנתה שרץ לסטודנטיות במכללה ואמרה כי "כמורות אני ממליצה לכן על לימוד נושא השואה דרך יומנה של רותק'ה. היומן הוא מקור בלתי אמצעי לילדים שיכולים מאוד ליהנות מספר זה. הוא כתוב בשפה של ילדים ולכן היא עדכנית לחלוטין. רותקה הייתה ילדה כמו כולנו, אותן מחשבות ותחומי עניין ולכן ילדים מתחברים לזה בקלות. וחשוב מאוד ללמוד את נושא השואה".

"אכן", שטיינר המחזקת את דבריה של שרץ, "ילדים ישראלים ופולנים שלומדים את היומן במסגרת המיזם הבינלאומי שיזמתי מתחברים בקלות לרותקה ולנושא השואה המועבר על ידי ילדה בת 14 המדברת את שפתם. חשוב ביותר ללמד את היומן ולקיים את צוואתה את רותק'ה שכתבה על מנת שידעו ויזכרו אותה ואת היהודים שקולם נדם. קולה של רותק'ה הוא זעקה כתובה שחובה עלינו להשמיע היום בישראל ובקהילות יהודיות בחו"ל.

ד"ר ליליאן שטיינר חיברה לפני שנתיים בין שני בתי ספר בבנדין, העיר בה גרה רותק'ה, לבין שני בית ספר בדימונה והשנה הצטרפו בית ספר בקרית מלאכי ובית ספר יהודי בקולומביה. כולם לומדים את היומן לפי תוכנית לימודים שכתבה ונפגשים באופן וירטואלי על פי לוח זמנים קבוע מראש.  אגב כך בדרך חווייתית ומעניינת הם מפתחים כישורים בשפה האנגלית, לרבות כתיבה, קריאה ודיבור. חמדת הדרום שואפת להרחיב את המיזם ולצרף בתי ספר נוספים בארץ ובחו"ל.