השמאל הכלכלי החדש - אופנה חולפת

בלוגר הבית של המדור הכלכלי לא מתרגש מהתגברותן של תפיסות שמאל כלכלי בעקבות המשבר, ומציין כמה מכשלי התפיסה.

אמיר וייטמן , ט"ו באייר תשע"ד

השכר עלה
השכר עלה
פלאש 90

מעיין מאוד לראות שיש בכלכלה כמו בתחומים רבים אחרים אופנות אינטלקטואליות. במאה ה-19, הליברליזם היה באופנה, הוא התחלף במהלך המאה ה- 20 על ידי סוציאליזם, קומוניזם, פשיזם, נאציזם וסוגים נוספים של קולקטיביזם ברמות שונות של נוראיות.

לאחר מלחמת עולם השנייה הקולקטיביזם הלא דמוקרטי יצא מן השיח המתורבת בעולם המערבי, ב"ה, והוחלף על ידי קולקטיביזם הרבה יותר רך, הנקרא סוציאל-דמוקרטיה, שמערב כמובן הרבה אלמנטים של ליברליזם וניסה להוות פשרה בין העולמות על בסיס דמוקרטיה וכיבוד זכויות האדם.

לאחר פשיטת הרגל של התפיסה הסוציאל-דמוקרטית בשנות השבעים של המאה ה- 20, העולם עבר לגישה אינטלקטואלית הרבה יותר ליברלית, למרות שבפועל זה לא תמיד תורגם במעשים, עד המשבר של 2008.

בעקבות המשבר האחרון, בהלה אחזה בלא מעט אנשים ותפיסות שמאל כלכליות החלו להרים ראש שוב. אמנם לא מדברים כבר יותר על פרוטקציוניזם, זה באמת כבר לא אקטואלי, לשמחת כולנו, אלא בעיקר על רגולציה. במידה רבה, השיח הכלכלי בעולם המערבי מנסה להגדיר את גבולות התערבות המדינה בכלכלה בעניין הרגולציה, ויש כיוון ברור ליותר רגולציה, עם כל הנזקים הנלווים.

הנושא השני בו הכיוון בעולם הלך שמאלה בשנים האחרונות הוא נושא המיסוי. אם היה ברור לכמעט כולם בקרב הקהילה המקצועית במהלך שנות ה-80, ה- 90 וה- 2000 עד 2008 שמיסוי גבוה פוגע בצמיחה ובתעסוקה, בעקבות כישלון המיסוי הגבוה של שנות ה- 60 וה- 70, האמונה הזאת התערערה בשנים האחרונות.

מה שהיה קרוי "קונצנזוס וושינגטון", שדגל בעמדה הליברלית הקלאסית של רגולציה נמוכה, מיסוי נמוך וסחר חופשי, הוחלף בדיון סוער בשני הנושאים הראשונים, כאמור.

דוגמה בולטת להלכי הרוח הנוכחיים ניתן למצוא בהתעניינות הרבה לה זוכה כלכלן צרפתי בשם תומאס פיקטי, שהוציא בתרגום באנגלית לאחרונה ספר בשם "הקפיטל במאה ה- 21". כמובן שכותרת הספר מזכירה בכוונת מכוון את ספרו של קארל מרקס, "הקפיטיל", שהיה ליסוד התיאורטי של הקומוניזם בעולם. בהקשר הזה נזכיר שפיקטי היה ליועצו הכלכלי של המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, שנמצאת עכשיו בשלטון והצליחה להביא בתוך שנתיים בלבד למצב כלכלי קשה מאוד, עם ירידה של 77% (!!!) בהשקעות בכלכלת צרפת, בין השאר בגלל עליית המיסים המיוחלת על ידי פיקטי. התיאוריה במבחן המציאות...

בכל זאת, הספר הפך לרב מכר עולמי ופיקטי הפך במהרה לכוכב, אם לא לתופעה של ממש. הסערה לא פסחה על ישראל ולאחרונה העיתונות הכלכלית הישראלית, שברובה הגדול נוטה לשמאל הכלכלי, גילתה אותו והתלהבה מאוד ממנו.

הכתבות היו מלאות בשבחים על הכלכלן הצרפתי "שהפריך את משנתו הכלכלית של נתניהו", כלשון הכותרת של ראיון ארוך בעיתון כלכלי מוביל עם פיקטי שבכלל לא כלל כלום על נתניהו, והעמיד את ערך השוויון במרכז השיח הכלכלי. כבר לא סופרים את מאות הטורים שנכתבו סביב הספר הזה, שהוצג על ידי אנשי שמאל רבים בעולם כ"ספר הכלכלי החשוב ביותר של הדור שלנו".

כאמור, הספר בא לתת כביכול הצדקה תיאורטית וכבוד מקצועי לטענות שכולם חשבו שאבד עליהן הכלח.

מי שבוחר להאמין בזה משום שהוא רוצה להרגיש טוב עם עצמו ימצא בספר שלל טענות שמחזקות אמונתו במיסים גבוהים, בשוויון כלכלי כערך עליון ועוד.

לעומת זאת, מי שמעוניין באמת מוזמן לקרוא שתי עבודות מחקר קצרות, אחת של ניסים טאלב, מחבר רב המכר "הברבור השחור", (פוסט מספר 156) שמוכיח שפיקטי אינו מבין את המשמעות הסטטיסטית של ממצאיו, ועבודת מחקר קצרה של פרופ' סטפאן הומבורג, מאוניברסיטת הנובר שבגרמניה, שמוכיח שלטענות של פיקטי אין שום אחיזה בתיאוריה הכלכלית ושהוא לא מפרש נכון את ממצאיו מבחינה אמפירית. לפיקטי יש כישרון כתיבה גדול והוא יודע היטב ללקט נתונים אבל הוא פשוט לא מסוגל לעבד אותם ולפרש אותם כהלכה.

הטענה של פיקטי לפיה חוסר השוויון גדל מאוד וגורם לריכוזיות מסוכנת מופרכת על ידי הממצאים שלו, שמוכיחים שהגידול בחוסר השוויון שחל בעשור האחרון נובע כמעט כולו על ידי עלייה במחיר הנדל"ן שחלה במרבית מדינות המערב, כתוצאה מריביות נמוכות, שהן תוצאה של אינפלציה נמוכה. מעבר לזה, אין הרבה שינוי ולא צפויים שינויים גדולים נוספים בחלוקת העושר בעולם המערבי.

בקיצור, לא כצעקתה.

יש כיום בעולם המערבי רוח גבית חזקה לשמאל הכלכלי-חברתי, כתוצאה מן הטראומה של 2008, אבל לעומת זאת, למציאות יש גוון ליברלי ברור ולכן אין מה להתרגש מאופנות חולפות בפני עצמן. יש בזה מחזוריות מסוימת וזה יעבור.

השאלה המעניינת היחידה היא כמה נזק ייגרם בדרך, לנו ולעולם כולו. נקווה שלא יותר מידי, אבל ימים יגידו/