עירום, אבי טולדנו
מעניין לעקוב אחרי הקריירה של אבי טולדנו, הרבה יותר מאשר לעקוב אחרי כוכבים שונים בדורנו. טולדנו, כמה עשורים אחרי ההצלחה הגדולה שזכה לה בנעוריו, לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. הוא לא תלוי-להיטים, ממוקד טקסטים ולא ממוקד שואו-אוף, וכך בעצם הכי כיף לקבל מוזיקה. לא בכדי הוא קרא לאלבומו החדש 'עירום', בהקשר לשיר שבו מספר על התחושה בהיותו כה חשוף דרך האמנות שלו.
האלבום החדש תופס את האמן הוותיק גם ברגע קשה - פרידה מאשתו השנייה חגית, עם שלושת ילדיו. הוא תוהה באחד השירים "מה כבר ביקשתי? קצת אהבה... ביקשתי רק שנהיה חברים". השיר בהחלט נוגע ללב, במין שברון חסר אונים ומודע לעצמו, וכך גם השיר "לגעת באור", שבו מודה טולדנו לקב"ה על שנתן לו לגעת באור בשלבים שונים בחייו. "הייתי במקומות שמעטים זכו לראות, הגשמתי חלומות שלרבים נותרו תקוות. אחזת בידי, סללת את דרכי. גם אם כל זה מאחוריי, לעולם לא אשכח", הוא שר.
המון תחושות מעורבבות באלבום החדש. גם תחושה מרירה בעקבות פירוק התא המשפחתי, גם הכרת תודה לא‑ל, גם תקוות לעתיד טוב יותר, אבל בעיקר כנות.
כאמור, קשה למצוא כנות מזן כזה בשוק המוזיקה הנוכחי, ונראה שגם אם טולדנו לא נמצא בפסגות שאליהן היה רגיל בצעירותו, נדמה שהיום הוא הגיע לפסגות אמנותיות אחרות. בוגרות, בשלות, כאלה שמעניקות חומר למחשבה, ולא סתם עוברות לידך מבלי לגעת.