יגאל שוורץ הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, דור שני לניצולי שואה. לאו דווקא בסדר הזה.
את סיפורה הקשה של משפחתו סיפר לסופרת רות אלמוג, שהוציאה אותו לאור כסיפור קצר "גמדים על הפיז'מה".
היום, כעבור עשרים שנה, קורא שוורץ את סיפור חייו כפי שכתבה אותו אלמוג, והוא בא חשבון עם כל המרכיבים של הסיפור: אימו שנטשה אותם וחזרה ונטשה, אביו האלים, אחותו הגדולה שאיבדה את דרכה ורות אלמוג בעצמה. וגם לעצמו- שוורץ אינו עושה הנחות.
עשרים שנה אחרי, ושאר משפחתו כבר אינה בין החיים, אבל בביקורת שלו על הספר וההתבוננות בחייו ממרחק השנים, הוא נותן למשפחתו פתחון פה.
כל אחד מהם מעיר לו את הערותיו, מלגלג, בז, כואב איתו. ממש כאילו הוא עומד מאחורי גבו וקורא את השורות תוך שהן מתקבלות.
התוצאה - ספר מיוחד במינו, בו פרופסור לספרות מתכתב עם ילדותו שלו, עם התוצר הספרותי ועם משפחתו, שנוכחת מאוד בחייו גם שנים רבות לאחר לכתה.
הספר הוא וידוי, העלאת זכרונות, העלאה באוב, אגדה ועוד הרבה דברים מופלאים ביחד. לבעלי לב חזק, כי מדובר פה במסכת חיים קשה, גם בסיפור וגם בשחזור.