בראיון ליעקב אחימאיר בתכנית 'רואים עולם' מציגה הסופרת והעיתונאית הבריטית מלאני פיליפס, שבשני ספריה שיצאו עד כה "עולם הפוך" ו"לונדוניסטאן", ביקורת חריפה כלפי האידאולוגיה המערבית, הנכנעת ללחצי האסלם.
להלן תמלול הראיון כפי ששודר בראשית שנת 2011 אך נדמה שעודו אקטואלי גם לימינו אלה:
מלאני פיליפס היא בעלת טור בעיתון הבריטי הנפוץ "דיילי מייל", וכן באתר המגזין "ספקטייטור" בבריטניה. היא מבקרת את השנאה הרווחת בקרב חוגים רבים בבריטניה, כלפי ישראל. היא יוצאת גם נגד ההסברה הישראלית, שאותה היא מכנה "בדיחה". "פתולוגיה", כך מכנה מלאני פיליפס את הכניעה הרווחת במערב לשקרים המופצים על ישראל.
פיליפס: אני מכנה זאת "פתולוגיה" (מחלת נפש), לא בקלות ראש, וב"פתלוגיה", כוונתי שמדובר בסוג של שיגעון, כלומר, האנשים שאוחזים בנקודת מבט הזויה זו על ישראל והמזרח התיכון, אטומים לחלוטין לקול ההיגיון. הם מגלים אטימות לראיות, אטימות לעובדות. אתה מביא עובדות מהשטח, והם אומרים: לא, זה לא נכון. אתה מתאר להם את ההיסטוריה של המזרח התיכון, והם אומרים: לא, זה לא נכון.
יחד עם זאת זה לא מתאר את כולם. יש ציבור גדול בבריטניה לדעתי, שאינו אטום לקול ההיגיון כלל וכלל, הם לגמרי רציונליים. ואולם, למרבה הצער, השיח שהם שומעים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, מכלי התקשורת, מהאינטלקטואלים, מפוליטיקאים מכל קצוות הקשת, מהמרצים באוניברסיטאות, כולם מספרים סיפור אחד. זהו סיפור שהופך אמת לשקר, צדק לאי צדק, קורבן למקרבן במזרח התיכון, כל זאת בראשם. הבעיה היא זו: אין שום שיח חלופי שהם יכולים לשמוע. כמעט ואין שום כלי תקשורת, שמספר את האמת על המזרח התיכון.
אחימאיר: האם את אומרת למעשה שישראל היא חסרת הגנה?
פיליפס: ישראל הפכה עת עצמה לחסרת הגנה במהלך השנים, כן. קיימת בעייה רצינית, כפי שתיארתי, בקרב האינטלקטואלים במערב, בכלי התקשורת ובפוליטיקה. אך ישראל תרמה רבות לבעיה הזאת, מאחר שהיא נ ע ד ר ה מהתהליך הזה לחלוטין. ישראל יכולה היתה לשנות זאת, אילו הפנימה, במהלך השנים הרבות שבהן זה התנהל, שהיא לא נלחמת רק בשדה קרב צבאי, אלא היא חייבת להילחם במה שאני מכנה בספריי "שדה הקרב של התודעה." ישראל התעלמה מזה. ישראל נקטה עמדה ולפיה "המממ... לא אכפת לנו מבריטניה, בריטניה אבודה בכל מקרה, אירופה אבודה בכל מקרה, לנו יש את אמריקה, אין לנו זמן להתעסק בשטויות, יש לנו הרבה נושאים לטפל בהם, ואין לנו צורך כרגע לסנגר על עצמנו וזכות קיומנו". ובכן, למרבה הצער, ישראל נטשה את שדה הקרב הזה, ופינתה את מקומה לצד השני.
אחימאיר: ומה בנוגע למה שאנחנו מכנים "ההסברה הישראלית"?
פיליפס: ההסברה הישראלית היא פשוט בדיחה. בדיחה מוחלטת. ישראל הובסה לחלוטין בשדה קרב, שהיא אפילו לא מבינה שהיא מצויה בו. אין לישראל אפילו את הכלים הבסיסיים להסברה הולמת. היא פשוט לא קיימת. לעומת זאת, הערבים, הפלסטינים, המוסלמים, התארגנו במשך שנים . הם השקיעו בזאת כסף, מחשבה, אינטיליגנציה ופיקחות. הם מבינים היטב שאין להם יכולת לנצח את ישראל בדרך הצבאית. הם מתוסכלים מזה כבר שנים רבות. אך לעומת זאת הם הבינו היטב שיש בבריטניה חולשה שאותה הם יכולים לנצל - שהם יכולים לנהל מעין לוחמה פסיכולוגית, באמצעות השתלטות על שדה הקרב התודעתי בעזרת תעמולה שקרית, הם יעשו שני דברים: האחד – יגייסו מיליוני פנאטים קיצוניים לטובת המטרה שלהם, קיצונים שיהיו מוכנים ממש למות למען המטרה הזאת, לאחר שנחשפו לשטיפת מוח שקרית, שמספרת להם שיראל, או היהודים רוצים להשמיד אותם ואת העולם המוסלמי, ובו זמנית, הם יכולים להוליך שולל את המערב. כי הם הבינו היטב, שהאינטלקטואלים במערב אימצו נקודת מבט שאני מכנה אידיאולוגית, המבוססת על אידאות (רעיונות), וכבר מזמן איבדו את האמונה בקיומה של האמת העובדתית.
לדוגמה: אם אתה אומר לאנשים בבריטניה, אתם יודעים, שהיהודים הם העם היחיד שארץ ישראל התנכית היתה מולדתם ההיסטורית? הם יביטו בך כאילו אתה מטורף. אין להם מושג! סיפרו להם שארץ ישראל היתה המולדת של המוסלמים הפלסטינים מאז ומעולם. אין להם שמץ של מושג שמבחינה היסטורית זוהי שטות מוחלטת. איש לא אמר להם זאת מעולם. איש לא מעדכן אותם. אין להם שמץ של מושג על ההתחייבויות המשפטיות שבריטניה והקהילה הבינלאומית לקחו על עצמן לאחת מלחמת העולם הראשונה, ולפיהן, בשל הזיקה המיוחדת של העם היהודי לארץ ישראל , יש ליישב את היהודים בפלסטינה.
אחימאיר: ואת מדברת על האינטלקטואלים? על עולם העיתונות, עולם התיאטרון והאמנות, האוניברסיטאות?
פיליפס: בהחלט, וזה קיים גם כאן בישראל. לחלוטין נדהמתי לגלות שגם להרבה אנשים בעלי השפעה באוניברסיטאות, אין שמץ של מושג על ההיסטוריה של היהודים, של ישראל ושל המזרח התיכון, וגם אותם לימדו שפע של שטויות, והם מלמדים את הצעירים בישראל - שישראל למעשה נולדה בחטא. חלק גדול מהעוינות בכלי התקשורת של האליטה בבריטניה, ניזונה מארגונים כמו עיתון "הארץ". במידה מסוימת זה מגיע מהאקדמיה בישראל, וזה שומט את הקרקע מתחת לרגלי אלה שדוברים אמת.
אחימאיר: אבל יש בישראל חופש עיתונות, חופש ביטוי, חופש דיבור. כל אחד רשאי להביע את דעותיו, כולל "הארץ".
פיליפס: זה בהחלט מצוין. הבעיה היא שממשלת ישראל, במשך שנים רבות, לא הבינה שזה הסיפור ה י ח י ד שמסופר. חופש העיתונות? בהחלט. ש"הארץ" יגיד מה שהוא רוצה, אבל מישהו צריך לספר את האמת בציבור, וממשלת ישראל לא עושה זאת כבר הרבה שנים. חופש העיתונות, חופש הדיבור – ללא כל ספק!, הבה נקבל עוד מזה. בואו נשתמש בחופש הדיבור כך שאנשים יהיו מודעים לשקרים שמסופרים להם. משום שאם אנשים לא יהיו מודעים לכך, איך בעצם הם אמורים לגלות זאת?
אחימאיר: אולי הפתרון הוא הרעיון של מדינה פלסטינית? אולי זה מה שיפתור את הבעיה? אפילו ראש הממשלה נתניהו מצדד בזאת.
פיליפס: (ברגשות מעורבים) בוודאי שזה יפתור את הבעיה, אבל רק באופן תיאורטי. רק ברמת האבסטרקט. העובדה היא, שהמלחמה הנוראה הזו, מתנהלת על ההצעה של שתי מדינות כבר משנות השלושים. הפתרון הזה הוצע כבר בשנות השלושים. למרבה הצער זה לא פתרון מעשי. בכל פעם שהוא הוצע – המלחמה רק החריפה. זה ברור כשמש. איך עדיין אפשר לראות בזה פתרון? אילו רק זה היה הפתרון - הלוואי שזה היה קורה, ואני הייתי מאושרת אילו זה היה קורה, מי יכול היה להתנגד לתרחיש האידאלי הזה? זה יכול היה לעבוד כל כך יפה: מדינה ישראל, מדינת פלסטין, מתקיימות זו לצד זו, משתפות פעולה בתחום הכלכלי, עתיד נפלא לשתי המדינות גם יחד..מקסים!! אבל זה נקרא להתעלם מהמציאות. להתעלם מהעובדה שההצעה הזאת נמצאת על השולחן כבר משנת 1930. הצד השני, הצד הערבי, אינו רוצה בזאת. הוא פשוט רוצה שיראל תחדל להתקיים. הוא אומר זאת מפורשות, הוא מוכיח זאת בכל מילה ובכל מעשה שנעשה, והוא עקבי בנושא זה כבר 90 שנה.
אחימאיר: גב' פיליפס, כמה אינטלקטואלים, עיתונאים, בבריטניה, שותפים לנקודת המבט שלך?
פיליפס: קיימים אינטלקטואלים המחזיקים בדעה זו, אבל מתייחסים אליהם בבוז, משמיצים ומכפישים אותם כ"ימניים". וזהו העלבון הטיפשי והילדותי לכל מטרה, שנועד לחסום כל טיעון, אין שום דבר "ימני" בצידוד באמת לעומת שקר, בצדק לעומת אי צדק, חופש – לעומת אלה שהורגים גם את החופש וגם בני אדם. אין בזה שום דבר שקשור ל"ימניות", אבל זו התווית שתלויה סביב צווארם של אנשים כמוני, והאמן לי, זה מאד מרתיע אנשים, כי אתה עלול לאבד את קיומך המקצועי, את סיכויי הקידום שלך, אתה מאבד את חבריך, זה לא משהו שאנשים יאמצו בשמחה.
אחימאיר: תודה רבה
(מפרסמת הדברים, רפאלה עברון, היא בתו של הסופר והעיתונאי המנוח יוסף עברון ז"ל)