התפאורה האותנטית לא תשתנה כנראה, אך שעה שלמה של משחק יחיד כמו מחיה מחדש את חייו של הראי"ה קוק.
ההצגה 'עבד לעם קדוש' רצה מזה כעשור, אך מתחדשת כעת לקראת הסבב של 'מסע המושבות' שמקיים בית הרב. את ההצגה כתב וגם מציג השחקן ישי מאיר, שבהחלפת כובע או כיפה מגלם דמויות שונות בזו אחר זו: בתחילה הוא המשמש של הרב, לאחר מכן הוא הרב בעצמו, פעמים הוא בעל-עגלה פשוט ופעמים הוא הרב זוננפלד, ראש הקנאים.
בהצגה אנו עוברים חיש קל בין מקומות ואנשים שונים בחייו של הרב. השחקן פותח בהצגת פרטים ביוגרפיים על משפחתו ושושלתו של הרב ברוסיה, וממשיך ליפו, אליה מגיע הרב אחרי שנים רבות של כיסופים. הוא מציג את הרב המתרגש שמגיע לארץ, ומספר על התמנותו לרבה של יפו.
את 'מסע המושבות' שהחליט הרב לערוך בלוויית חבריו הרבנים, מציג השחקן כבעל-עגלה שמתכבד בעלייתם של הרבנים לעגלתו, ומביע פליאה כאשר הרב זוננפלד, שהתנגד לרב קוק, עולה גם הוא על העגלה. בהמשך הוא מספר על תחנות נוספות בחייו של הרב, כמו מסעו לאירופה, שם נאלץ הרב לשהות יותר משציפה עקב מלחמת העולם הראשונה, וחזרתו לארץ, בה הוא זוכה להתמנות לרבה הראשי בירושלים.
דרך ההצגה אנו מתוודעים לאופיו המיוחד של הרב, כמו בקטע שבו מגיע הרב לארץ בכ"ח באייר וקורא בהתרגשותו לכל האנשים לעלות לסיפון כדי לראות במו עיניהם את התקרבותם לאדמת הקודש. מרגשת גם הסצנה שבה מגיע הרב לקיבוץ במסע המושבות שערך, ולמרבה הפלא אומר לאיכר הפשוט שכבר פרק עול: "באתי ללמוד ממך".
אהבתי במיוחד את הפתיחה המפתיעה שבה השחקן מופיע כמשמשו של הרב המדריך את הסיור בבית הרב. עם הטריק הזה הוא ממשיך בחוכמה לאורך כל ההצגה ומחליף עוד דמויות באינטנסיביות מרשימה.
לא פשוט לכתוב הצגה כשצריך לדחוס 70 שנה לשעה שלמה, אך השחקן-כותב מתמודד עם האתגר בנוכחות מרשימה ובמשחק מוצלח. גם התפאורה האותנטית של הסטנדר, ספלי התה והספרים הישנים מוסיפה מאוד, ומצליחה להחזיר אותנו אחורה בזמן ולספוג יותר ממעט מחייו של הרב.
'עבד לעם קדוש', כתיבה ומשחק: ישי מאיר
בית הרב קוק, ירושלים