דרושים דתיים למטרות רייטינג

זה כבר הפך להיות כלל ברזל בתוכניות הריאליטי ששטפו בשנים האחרונות את שעות הפריים טיים: נוכחות חובה של נציגי המגזר הדתי. כמעט אין תוכנית מהסוג הזה שאין בה נציג למגזר הדתי-לאומי, ואפילו בקרב הציבור החרדי נשברה החומה הגבוהה ופה ושם מגיעים מתמודדים שנשבו בקסם המצלמה של תוכניות הבידור.

בשנים האחרונות לא מעט מתמודדים מאמינים זכו לזמן מסך נכבד. הנה רשימה חלקית מאוד: האחים גת, שהגיעו למקום השני בתוכנית 'הכוכב הבא'. אם אתם לא זוכרים מי זכה במקום הראשון (אביתר קורקוס), ייתכן שזה קשור לעובדה ששני האחים שחזרו בתשובה והתקרבו לחסידות ברסלב עוררו את עיקר הבאז התקשורתי בעצם נוכחותם ולמעשה היו כוכבי התוכנית. בתוכנית 'המירוץ למיליון' השתתף הזוג הצעיר עקיבא וענהאל שמואלי, הידועים מאז בכינוי "שושי ושושה".

השניים אף העפילו לגמר ומאז הם מנהלים קריירה טלוויזיונית ומופיעים בתוכניות שונות. זוג נוסף הוא ג'קי וישראל אזולאי, הראשונה התמודדה בתוכנית 'מאסטר שף', הגיעה לגמר והפסידה, ואחר כך כיכבה עם בעלה בתוכנית 'זוג מנצח', שם לקחו את המקום הראשון. הוותיקים בינינו יזכרו גם את התוכנית 'סוף הדרך', בה זכו פעמיים מתמודדים דתיים: אריאל פרקש, רופא במקצועו, ועובד בן חורין, בנו של פעיל הימין מיכאל בן חורין. גם העיתונאי חנוך דאום כיכב ב'מחוברים' והכניס את הצופים לתוך ביתו ומשפחתו.

 "קהל הצופים כולל גם דתיים"

אז מה קרה שחובשי כיפות ושביסים הפכו להיות כל כך מבוקשים על ידי ציידי הריאליטי? מדוע חשוב לכל תוכנית מציאות שמכבדת את עצמה, כולל הפקות ענק כמו 'האח הגדול', להציב דתיים על המסך? קובי סלע, איש ערוץ 7 לשעבר שעוסק היום ביחסי ציבור והשתתף בתוכניות 'סוף הדרך' ו'רצים לדירה', אומר שהתשובה מאוד פשוטה: קוראים לזה רייטינג. הערוצים הגדולים הבינו שאי אפשר שלא לספור את המגזר הדתי והחרדי, שגם אם הוא לא תמיד נמצא על הכורסה מול המסך הרי שהוא גולש באינטרנט וברשתות החברתיות. "נגמר עידן ההתעלמות מהציבור הדתי", הוא אומר.

"הסיבה לכך שמכניסים דתיים לתוכניות האלה, וגם ערבים, מאוד פשוטה. יש לא מעט צופים כאלה, וחלקם באוכלוסייה הוא ברור מאוד. אחרי הכול, הצופים צריכים להזדהות עם מישהו שהם רואים על המסך. אי אפשר שהכול יהיה אותו דבר", אומר סלע.

אבל יש עוד סיבה לשיתוף דתיים וחרדים בריאליטי, והיא היכולת של מפיקי התוכנית ליצור קונפליקטים בין מתמודדים דתיים לחילונים, מה שמייצר לא מעט עניין ורעש בתקשורת וברשתות החברתיות. זכורים כמה מקרים שיצרו רעש וממילא רייטינג גבוה לכמה תוכניות. כך למשל 'האח הגדול' שהכניסו את יורם כהן, בעל יקב מעפרה, ומתמודדת אחרת שאפשר להגדירה כאנטי דתית, פרידה הכט, שנהגה להכניס תנ"ך לשירותים. זה הסתיים בעצומות, בתביעות נגד ההפקה ובדמעותיו של המתמודד הדתי יורם כהן.

"כשכואב לי אני בוכה", אומר כהן ל'בשבע'. "שערי דמעה אצלי לא נעולים ונוצרה כאן מניפולציה, שהיום בדיעבד אני יודע שיש אפילו בעיה חוקית עם ביזוי של ספר הספרים ברשות הרבים. הרי מקרים דומים שנעשו לספרי קודש של דתות אחרות הסתיימו בכתבי אישום, אבל זה היה חלק מהתוכנית שנכנסתי אליה. אנשי ההפקה של התוכנית הזאת הם אנשים גאונים ומניפולטיביים בצורה בלתי רגילה. הם יוצרים מניפולציה כדי ליצור דרמה. הם באו לעבוד ולעשות רייטינג, ליצור דרמה, ובדרך כלל זה מצליח להם".

אז למה בעצם לקחת חלק בזה?

"התגלגלתי לאודישן במקרה, וכבר שם הם די לוקחים אותך למקומות שלעולם לא היית מגיע אליהם. בתוכנית עצמה אתה מגלה כוחות נפש בצורה רגשית מאוד גדולה. אנשים שעוברים תהליכים של שנים יכולים לעבור אותם בכמה ימים בסיטואציה הזו. אני מגזים, אבל זה בהחלט מגיע למקומות של עוצמות מאוד גדולות של כאב, שמחה, חששות, פחד, התעלות ואפילו אמונה".

אבל בשורה התחתונה, גם כהן מבין שההשתתפות שלו בתוכנית מהסוג הזה פגעה בסובבים אותו. "הבנות שלי נפגעו בוודאי. הן ראו את אבא שלהן בוכה בטלוויזיה מול כל עם ישראל, והוא לא יכול לעשות יותר מדי נגד זה. אז באופן טבעי הן די שמחו שהודחתי מהר מהתוכנית".

כהן מבין היטב שהשתמשו בו כמו שהשתמשו באנשים אחרים לטובת התוכנית. עם זאת, הוא אומר, החוכמה בתוכניות מהסוג הזה היא לנסות לנצל בחזרה. "שאלתי בזמנו את המפיק הראשי של 'האח הגדול': מה אתה רוצה שיקרה בתוכנית - דיונים, שיחות, מה הכיוון? הוא אמר לי שלושה דברים: הראשון רייטינג, השני רייטינג והשלישי רייטינג. זה הכול, והוא צודק. כשאני מייצר יין, אני מבקש לייצר יין מצוין, הכי טוב שיש. בתוכנית הזאת אתה בורג קטן בכל המערכת, אבל אתה יכול לגלות על עצמך דברים חדשים, להתחבר לאנשים, לערכים, ולעבור חוויה משמעותית. אם כי, נראה לי שרוב האנשים שנכנסים לאח הגדול לא מבינים את זה. לא תופסים את הקונספט של הניסוי הזה בבני אדם, ומתרסקים אחר כך".

כוכב בלי טלוויזיה בבית

תום פרנץ, זוכה העונה השלישית של ריאליטי הבישול 'מאסטר שף', הוא דוגמה למתמודד שמִקסם את כל הרווחים מהתוכנית. גם הוא זוכר את החשש מהשתתפותו בתהליך של תוכנית הריאליטי. אשתו, שעסקה ביחסי ציבור לשפים רמי מעלה בארץ, דרבנה אותו להשתתף עונה אחרי עונה, כשהיא מבינה שהידיים של בעלה יודעות לבשל. "בוודאי שבהתחלה חשבתי שזה לא בשבילי", אומר פרנץ ל'בשבע'. "אני חי 15 שנה בלי טלוויזיה בבית. מעולם לא ראיתי תוכנית ריאליטי, כך שלהשתתף בדבר כזה נראה לי לא שייך. אני גם יחסית עולה חדש ואני לא שולט בעברית כמו כולם". אבל אשתו של פרנץ שכנעה אותו להעיף מבט בתוכנית הבישול הפופולרית, ובאותו זמן גם נולד בנם הבכור. "זו הייתה תקופה לא קלה", מספר פרנץ, "בגלל הלידה חשבתי על שינוי במקצוע ומציאת אתגרים חדשים. הלכנו לשאול רב, והאמירה שלו הייתה להפתעתי חד משמעית: לך עד הסוף, כי אתה תפרוץ".

וכאחד שלא רואה טלוויזיה, איך הסתדרת עם התחרותיות והמצלמות?

"שתי נקודות עזרו לי מאוד. אני חי בארץ כבר עשר שנים, ומגיל 16 אני מגיע לכאן לביקורים, כבר 25 שנה. בן אדם גרמני (תום פרנץ התגייר, י"פ) שמגיע לארץ ויש לו מודעות היסטורית, הוא מבין שהוא שגריר שצריך להתנהג בזהירות. כלומר, הוא צריך לדעת איפה הוא נמצא. התרגלתי לכך שאני צריך לדעת איך להתנהג, לדעת לשמור על איפוק ולזכור תמיד מה אני מחפש כאן בארץ ישראל. גם בתוכנית ראיתי את עצמי כמו שגריר קטן. היו לי חששות איך הציבור יגיב אליי, אחרי הכול יש לי מבטא ואני נראה גרמני, וגם אם התגיירתי לא ידעתי איך אנשים יקבלו את זה. אבל יש לי ניסיון של התמודדות עם העבר שלי בארץ, והמשכתי להתנהג כמו שהתנהגתי תמיד, עם הרבה הבנה וניסיון ללמוד את הסביבה. העובדה שאני לא חי את העולם הזה, עזרה לי להיות מחובר לקרקע. הפנמתי היטב שחלק מהסיפור כאן הוא לא אמיתי ויש כאן הרבה שואו, וזה בסדר. מה שחשוב זה שאבשל אוכל טוב.

"הנקודה השנייה היא האמונה. אני איש אמונה ואני יודע שיש שופט עליון, וגם כשיש בעיות בחיים וכל מיני אנשים פוגעים בי אני מודע לכך שהם שליחים. גם בתוך תוכנית הריאליטי הזכרתי לעצמי את התובנה הזו, שיש שופט עליון ויש שופטים שטועמים את האוכל לפני כל מנה שהגשתי, אבל בסופו של דבר מי שמחליט אם האוכל שלי יצא טוב זה הקב"ה. אז התפללתי וייחדתי כוונות לפני כל שיפוט. השופטים תמיד ראו את המבט שלי לשמיים כשהם טעמו מהאוכל, וכך התמודדתי עם הלחץ".

מאז התוכנית תום פרנץ הפך להיות שגריר תרבותי של ישראל בגרמניה. הוא הוציא לאור ספרי בישול, בין היתר ספרי בישול ישראליים בגרמניה. יש לו תוכנית בישול משלו בערוץ גרמני והוא מופיע לא מעט בערוצי תקשורת, בתוכניות אירוח ובישול ומוצא את עצמו מדבר הרבה על יהדות וכשרות לפני קהל גרמני.

הגיוון שמחייב את תוכניות הריאליטי לשתף מתמודדים דתיים, גורם ללא מעט כישרונות לקפוץ על העגלה. כך הבין למשל הזמר והיוצר רועי אדרי, שהשתתף בתוכנית 'דה ווֹייס'. אדרי הוא יוצר די ותיק בתעשייה, שבשלב מסוים חזר בתשובה. תוכנית המוזיקה הייתה מבחינתו הזדמנות להתחבר לקהל של מאות אלפים. "ההצעה להשתתף בתוכנית הגיעה בשלב שגם אשתי וגם אני היינו עמוק בתוך התשובה. אני זוכר את הדיונים עם אשתי אם בכלל כדאי שנלך על זה. שאלנו את עצמנו האם אנחנו בכלל צריכים את כל הדמיונות האלה". אז אשתו של אדרי לחצה, דרשה ממנו שיתייעץ עם רב, שהתיר לו בתנאי שהוא לא שר בשבת ולא עם אישה.

כשהוא עלה להופיע ב'דה וויס', משפט אחד שלו הפך להיות סלע מחלוקת בינו ובין המנטור אביב גפן. לפני שפצח בשיר, אמר אדרי "לשם ייחוד" בכוונה, מה שגרם לחלק מהמנטורים להסתובב מהר, אבל מבחינת אביב גפן, שכמובן לא הסתובב, היה זה "ניצול ציני" של הקב"ה בפריים טיים.

בד"ץ של זמר

"בוא נגיד את כל האמת על הריאליטי הזה", אומר אדרי ל'בשבע', "זה לא אמיתי. שום דבר שם לא ממש אמיתי, זה הכול משחק. ההפקה רוצה לנצל את מה שאתה יכול לספק להם בנקודת זמן מסוימת, וגם אתה רוצה לנצל את ההפקה מהצד השני. כשההפקה לא תצטרך אותך, אתה תמצא את עצמך בחוץ. אבל אבהיר את עצמי: הייתה שם הפקה מוזיקלית מדהימה ומאוד מקצועית. הבמה מכובדת ומרשימה, כל התפאורה, אנשי המקצוע, העריכה. זה מדהים, אבל אין שם אמת במובן המדויק והטהור של המילה. אתה מבין?".

תסביר.

"הקונספט של התוכנית הוא שיש אנשים ששופטים אותך, ובאיזשהו שלב אתה מבין שההפקה מאוד מעורבת בעמדות של השופטים. אין כאן באמת תוכנית מציאות, מהחיים, ביטוי אותנטי לסביבה, אלא שואו, הצגה שבסוף כולם מיישרים קו איתה. גם הרעיון שיש שופטים שקובעים אם אתה ראוי או לא הוא משעשע בעיניי. לכל השופטים בתוכנית - אף אחד לא לחץ על כפתור בשבילם, אבל יש משהו בתוכנית הזאת שגורם להרבה אנשים להרגיש שאם אותם ארבעה לחצו על הכפתור, אזי יש לך אישור. קיבלת בד"ץ של אמן או זמר, וזה באמת לא נכון".

עובדה שלחצו בשבילך.

"בוודאי. אבל מבחינתי היה כאן משהו קר. כלומר, ההחלטה להופיע בתוכנית באה ממקום שהבנתי מלכתחילה שאני הולך למשהו שהוא לא אמיתי, זה משחק, זו הצגה, זו תוכנית טלוויזיה שאתה בורג במכונה, ואתה צריך לזהות ולהפנים את העובדה הזאת כדי שלא תתרסק למחרת".

והרווח?

"פרסום. אתה מבין הרי שלא יכולתי לשלם 40 מיליון שקל לפרסומות בערוץ 2 כמו הדקות שקיבלתי בתוכנית הזו, נכון? אז היה תקל עם אביב גפן, לקחתי את זה בחשבון".

ה"לשם ייחוד" הזה באמת היה תפילה פנימית, או ניסיון לקרב חלק מהקהל הדתי שצופה בך?

"זה היה בשביל לשמור על שפיותי. הרי מה הסיבה שאנחנו נמצאים שם? למה אנחנו שם? למה אנחנו פה עכשיו? מה כל העניין במוזיקה הזו? לייחד את ה' בעולם. לעשות ייחוד. לקדש שם שמיים גם אם זה בקטנה, להכניס את ה' בכל דבר קטן. זה היה כל הסיפור. אגב, תבדוק את כל האמירות והדברים שעשיתי בתוכנית, זה היה בדיוק חמש שניות. כולה 'לשם ייחוד' קטן. ואז התחלתי לשיר באנגלית. והתגובות היו מדהימות, בעיקר לחמש שניות הללו שאמרתי לשם ייחוד. טענו שייצרתי אנטגוניזם ובלגן ואביב גפן כעס. דוגרי, אני לא יודע כמה הסיפור הזה הוא אמת. לשופטים יש אוזנייה והם מקבלים הרבה הוראות מלמעלה. דבר אחד בטוח, זה יצר עניין ובאז ברשתות".

קובי סלע מביט על תוכניות הריאליטי היום, וברור לו היטב שכף רגלו לא תדרוך שם יותר. לא שהוא חושב שהתוכנית שבה השתתף הייתה בעייתית, אבל לדבריו כל הז'אנר הגיע למחוזות הטירוף והאבסורד. "אני סבור באמת ובתמים ש'סוף הדרך' לא הייתה תוכנית צהובה. להפך, זו הייתה תוכנית שבה היו 24 מתמודדים איכותיים, שבאו לשתף פעולה ולהתחרות זה בזה. זו הייתה חלק מתוכנית של 'צו פיוס', שהמטרה שלה הייתה שכל צד יכיר ויגלה צדדים יפים על עצמו ועל זולתו. ובינינו, היו גם אחלה משימות שלא הייתי יכול לעשות בחיים", קורץ סלע וממשיך, "אבל כל הקטע של התוכנית היה דתיים וחילונים, לימוד משותף ושיתוף פעולה. זה לא מה שתוכניות ריאליטי רוצות היום מהדתיים".

מה הן רוצות באמת?

"הן רוצות לייצר קונפליקט, הן רוצות להעמיד את האדם הדתי במצבים מביכים, שיצחקו עליו והוא יצעק בחזרה. לראות אם הוא נוגע בבנות או לא. בכלל, כל נושא הריאליטי היום עבר לשלב מאוד גבוה של תככנות. התוכניות ממש מחפשות את המריבות, הצעקות, הרמאויות בין המתמודדים, וזה עניין צהוב לחלוטין. אם פעם אפשר היה לומר שיש ריאליטי חכם, אז היום הריאליטי הוא צהוב מאוד, כוחני מאוד, גס ולפעמים אפילו אלים".

אז אתה ממליץ לוותר על התענוג?

"בקונספט של היום? שומר נפשו ירחק".