מלווה מלכה בבית הרב
מלווה מלכה בבית הרבחזקי עזרא

התחלה: לפני יובל שנים בחיפה. נולד וגדל בשכונת קריית אליהו, שבה תושבים רבים בני הציבור הדתי-לאומי. "זוכר בעיקר את האווירה החמה והקהילתית בשכונה". בכור מבין שלושה אחים ואחיות לבית משפחת טייץ.

טייץ: עד לא מזמן לא היה ידוע מקור שם המשפחה. ד"ר אבשלום קור, שנחשף לשם המיוחד, ערך בירור קצר וקבע: אין מדובר בסוג המכנסיים המוכר, אלא בשם שמקורו בשפה הגרמנית, קיצור של עץ תמר.

הורים: האב אליהו ז"ל, יליד הארץ, איש חינוך, שימש סגן מנהל מחלקת החינוך בעיריית חיפה. האם לאה, מחנכת, עלתה כילדה קטנה לאחר השואה מרומניה עם אמה ושני אחיה. לאחר נישואיהם קבעו ההורים את ביתם בעיר האדומה.

שליחות באיראן 1: כשהיה בן שנתיים יצאה משפחתו לשנתיים שליחות מטעם הסוכנות היהודית בטהרן. "נשמע בלתי אפשרי, אבל בתקופת השאה הפרסי היו לישראל קשרים עם איראן". האב ריכז את סניף בני עקיבא טהרן, שהיו בו אלף חניכים (!). האם לימדה עברית בבית הספר היהודי. בזכות השליחות למדו ההורים פרסית, כמעט על בוריה.

שליחות באיראן 2: בזמן השליחות פרצה בארץ מלחמת ששת הימים, והיהודים חששו לצאת מבתיהם מפחד ההמון. "המוסלמים התפרעו ברחובות וסימנו בשוק את החנויות של היהודים. היה פחד גדול עד שישראל ניצחה. אז, כמו היום, המציאות במדינת ישראל משפיעה על מצב היהודים בעולם".

סבתא חנה: הסבתא מצד האם, ניצולת שואה, גרה כל השנים בבית המשפחה. "חלקנו את אותו החדר. היא גידלה אותי". פטירתה הייתה קשה. "סבתא חלתה בלוקמיה ובחודשים האחרונים טיפלתי בה ודאגתי לה. הייתי בן 17 כשהיא נפטרה. הפרידה ממנה הייתה כואבת מאוד".

ישיבה תיכונית: בוגר הישיבה התיכונית יבנה. המורה שהשפיע ביותר היה הרב שלמה קליימן, שהיה מחנך הכיתה במשך ארבע שנים. "יהודי תלמיד חכם, מחנך בחסד, ידע להתחבר לבני הנוער. לצד לימוד התורה ערך תחרויות מתח ומשחקי שח עם החבר'ה".

פנים זוהרות: בסיום התיכון הייתה התלבטות לאיזו ישיבה לפנות: מרכז הרב או כרם ביבנה. מה שהכריע את הכף היה ביקור בודד בבית הרב צבי יהודה זצ"ל. "זו חוויה שנחרתה עמוק בזיכרוני. הרב כבר היה מאוד מבוגר וחולה, אבל למרות זאת הפנים שלו האירו וראיתי לפניי אדם שלם".

היי דרומה: לאחר חמש שנים במרכז הרב ירד לכולל באילת. בראש הכולל עמד הרב אלי סדן. במסגרת הלימודים התגייס לשירות בצבא למשך תשעה חודשים במסלול 'הסדר מרכז'.

חינוך יהודי: הקים את המרכז להעמקת החינוך היהודי באילת וערך פעילות בבתי הספר הממלכתיים בעיר הדרומית. "אבא שלי שהקים מרכז כזה בחיפה הדריך וכיוון אותי מה צריך לעשות".

החצי השני: שולי (49) לבית צדרבאום, יועצת חינוכית, תל אביבית במקור. "כזוג צעיר גרנו באילת. שולי הייתה יועצת בבית הספר הממלכתי בעיר".

הילדים: שמונה. הבכור נריה (24) נשוי גר בגילה, יהונתן (23) נשוי גר באלון מורה, רעות (21) נשואה טרייה גרה בקריית ארבע, אמונה (20) סיימה שנת מדרשה, נעמה (16) תלמידה באולפנת בהר"ן, הלל (14) לומד בנווה, נגה (12) תלמידה בצביה, ואחרונה חביבה בת הזקונים יסכה (9).

כולל מר"ץ: מאילת עברה משפחת טייץ למבשרת ציון ללימודים בכולל מר"ץ. "למדתי שלוש שנים לימודי הסמכה לרבנות בכולל".

מצפינים: בהמשך עבר עם משפחתו לקריית מוצקין, שם שימש רכז חברתי ומנהל פנימייה באולפנת סגולה. "אלו היו ארבע שנים של עשייה חינוכית אינטנסיבית".

מדרימים: מהקריות עברה משפחת טייץ היישר לשדרות. "הבנו שצריכים אותנו שם, אז הגענו". בשנה הראשונה ריכז את הגרעין התורני מטעם 'שעלי תורה', ואחר כך הקים וניהל את התיכון הדתי על שם זבולון המר בנתיבות.

תושבי הדרום: התרשם מהחמימות הגדולה המאפיינת את התושבים באזור. "יש שם באוויר אהבת ישראל. נהנינו לחיות יחד עם כולם". מציין שכבר בילדותו לא גדל בחממה סגורה. "זה לא היה זר לי. כילד, בבניין שלי מתוך שמונה קומות היינו רק שלוש משפחות דתיות".

רחוב הרקפת: השכונה שבה גר עם משפחתו בשדרות חטפה לפני כעשור במשך כמה שבועות רצופים מדי יום ירי קסאמים. "הבית מימין והבית משמאל ספגו פגיעה ישירה. הרגשנו כמו ברווזים במטווח". מזדהה עם תחושת התושבים בדרום. "הרגשנו שהמגורים שלנו שם מאוד משמעותיים".

בית הרב: מזה ארבע עשרה שנים מנהל את בית הרב קוק בירושלים, חמש שנים מתוכן היה יום יום על המסלול שדרות-ירושלים. "הייתי כל יום שלוש שעות על הכביש, עד שהחלטנו שאין ברירה ועברנו לירושלים".

ירושלים: גר עם משפחתו בשכונה הירושלמית הר חומה. "זו הרגשה מיוחדת לגור בעיר הזאת. יש בה אווירה מיוחדת במינה ולא מתרגלים לזה".

הרב קוק: מורה דרך. "הרב הוא דמות מרכזית בחיים שלי, גורם משפיע ומכוון". הנדודים של משפחתו לאורך השנים ברחבי הארץ קשורים אף הם בקשר ישיר לתורת הרב: "אילת, קריית מוצקין, שדרות, נתיבות - כל הגישה הזאת של שליחות ואהבת ישראל נבעה מהרב".

רלוונטיות: מאמין שתורת הרב קוק רלוונטית כיום יותר מאי פעם. "הרב קוק כתב לדורות ולא רק לדור שלו. ככל שהזמן עובר תורתו הופכת יותר ויותר מובנת ויותר ציבורים נחשפים אליה".

התעוררות: מדי שנה מבקרים כ‑25,000 בני אדם בבית הרב. "בעיקר ציבור דתי-לאומי אבל ממש לא רק". תלמידים, סטודנטים, מבוגרים, תיירים, חילונים ואפילו חרדים. "ישנה התעניינות הולכת וגוברת למשנת הרב, גם בציבורים שלפני שנים לא התקרבו אליה".

קודש הקודשים: מבין חדרי הבית, החדר האהוב עליו ביותר הוא חדר העבודה של הרב, בו שקד על לימודו וכתב את עיקרי כתביו. "הרב צבי יהודה כינה את החדר הזה 'קודש הקודשים של הבית'. לכן אנחנו מקפידים שלא להיכנס לחדר".

סיפוק: בבית הרב מתקיימים שיעורים, כנסים, אירועים, תערוכות וסיורים וכן מופק ירחון לימוד. העבודה בבית הרב מלווה בתחושת שליחות. "הרב קוק הוא אחת הדמויות הכי גדולות בדורות האחרונים, וזו זכות גדולה לשמר את המציאות הזאת של הבית ולהפיץ את דרכו".

אודים מוצלים מאש: לאחר מאורעות תרפ"ט הופקדו בידי הרב קוק ספרי תורה שניצלו מהאש בחברון. במשך למעלה משמונה עשורים אופסנו הספרים הפסולים בארון הקודש בבית הרב, עד שלאחרונה הוחלט לנסות לשקמם.

תנו כבוד לתורה: ביוזמת הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר בראשון לציון ומשפחת סלוק הפרויקט צלח ושני ספרי תורה תוקנו. השבוע (ג') הם הוכנסו בתהלוכה חגיגית ברוב עם לבית הרב.

רב בית ספר: מלבד העיסוק האינטנסיבי בבית הרב, נושא גם בתפקיד רב בית הספר הממלכתי דתי 'חומת שמואל' שבהר חומה. "נהנה מאוד מהמפגש עם התלמידים הצעירים".

אם זה לא היה המסלול: בכל מקרה נראה שהיה ממשיך בתחום החינוך. "זה כנראה בגֵנים".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: משכים קום בשש בבוקר לתפילת שחרית, ומיד אחר כך משתדל לאכול ארוחת בוקר רגועה. בשמונה בבוקר מגיע לבית הספר הממ"ד חומת שמואל ושם נפגש עם התלמידים, המנהלת וצוות המורים. בהמשך היום מגיע לבית הרב ועסוק בניהול המקום.

דיסק ברכב: בעיקר דיסקים חסידיים של אברהם פריד ועוד, וגם שירי ארץ ישראל החדשה והישנה, עם העדפה לאריק סיני וגבי ברלין.

שבת: בסעודות השבת בבית משפחת טייץ מרבות להתארח משפחות מהשכונה. במהלך הסעודה מתקיימים בנוסף לדברי התורה גם דיונים ממושכים בסוגיות אקטואליות. מעביר שלושה שיעורי תורה במהלך השבת בבתי הכנסת השונים ברחבי השכונה.

עתים לתורה: "משתדל בכל זמן פנוי ללמוד וללמד".

אוכל: המאכל האהוב עליו ביותר הוא שוקולד מריר. באופן כללי אינו מפונק באוכל.

אחזקת בית: משתתף בהכנות לקראת השבת, ביניהן עריכת קניות בשוק, קילוף הירקות לבישול וכמובן סידור המיחם, הפלטה ושעון השבת.

מפחיד: "אין דברים מיוחדים שמפחידים אותי".

דמות מופת: איך לא, הרב זצ"ל. "אני מעריך את דבקותו של הרב באהבת ישראל ואת הפעילות המסורה שלו למען הפרט והכלל".

פנאי: אין הרבה, אך כשסוף סוף יש נהנה לשמוע מוזיקה ולנגן באורגן ובאקורדיון.

משאלה: "להתגבר על כל הקשיים הפרטיים והלאומיים ושהכול יהיה בשמחה ובטוב לב".

כשתהיה גדול: מקווה להמשיך לעשות דברים טובים למען הכלל.

[email protected]