בועז ארד, עורך הבלוג הירוק וממקימי התנועה הליברלית החדשה, טוען בראיון לערוץ 7 כי הקמפיינים של הארגונים הירוקים נגד מיזמים גדולים בתחום התשתית נובעים מעמדה אידיאולוגית עקרונית על מקומו של האדם בתוך העולם.
"מדובר בקמפיין גלובלי שאחד המייצגים הטובים שלו הם הפעילים של גרינפיס, שמנסים לזרוע פחד מכל פרויקט של פיתוח אנושי. הקיצוניים שבין הפעילים מונעים ממש משנאת אדם ומראייה לפיה האדם הורס את סביבתו והורס את כדור הארץ. על פי אותה גישה צריך לחזור לאיזה שהוא מצב טבעי של חיים בגן עדן אידיאלי, גן עדן שמעולם לא היה קיים", מסביר ארד.
ארד טוען, כי הנחת היסוד שעומדת בבסיס ההתנגדות הירוקה למיזמים הללו היא שגויה. "בפועל המציאות היא הפוכה. האדם שיפר את הסביבה, שיפר את הבריאות, שיפר כמעט כל מדד של רווחה. גילוי מקורות האנרגיה, הנפט והגז, והמהפכה התעשייתית, הביאו לעליית תוחלת החיים מכשלושים שנה לכשמונים שנה, וזאת תוך כמאה שנה של פעילות פיתוח שהובילה את בני האדם לשגשוג שלא היה כמותו".
"השנאה והמלחמה נגד כל פיתוח, מתבטאת אם אני ירד לרמה הקונקרטית בבזבוז כסף רב ובפגיעה שמגיעה לעיתים עד פגיעה בחיי אדם", מציין ארד ומביא כדוגמה את מאבקו של ארגון 'גרינפיס' נגד פיתוחים של הנדסה גנטית שמצילים חיים כמו למשל פיתוח האורז הזהוב ("גולדן רייס") שהוא בעצם אורז שבו יש ויטמינים שיוכלו לסייע לילדים שחיים במקומות עניים לגדול ולהתפתח באופן תקין.
דוגמה נוספת שמציין ארד היא ההתנגדות של הארגונים הירוקים באופן קטגורי לכל שימוש בדלקים פוסיליים (פחם, נפט וגז טבעי), זאת למרות החשיבות שלהם והעובדה שעדיין אין להם תחליף. לטענתו, במסגרת התנגדות זו נעשה שימוש בטענות חסרות בסיס על כך שניתן להחליף את השימוש בדלקים הללו בשימוש ברוח ובשמש, תוך הפגנת בורות טכנולוגית והנדסית והפרחת נתונים חסרי בסיס.
ארד לא מתעלם מהעובדה שפיתוח אנושי גובה מחיר מהסביבה, אולם הוא טוען שבמרבית המקרים מדובר במחירים שבשוליים. ארד מ וסיף שלפעמים דווקא התנגדות הירוקים היא זו שמעכבת את ביצועם של פרויקטים שתורמים לסביבה, כדוגמת עיכוב פיתוח מאגרי הגז בישראל, למרות שגז הוא דלק מזהם הרבה פחות מהדלקים האחרים בהם נעשה שימוש לצורך ייצור חשמל.
"מתקן קליטת הגז שהיה אמור להיות מוקם באזור עכו הוזז לאזור זכרון. משם הוא הועבר לאזור חדרה, בסוף אנחנו מ חוברים באמצעות מתקן גז אחד שזה דבר מסוכן גם מבחינה אסטרטגית ולא לחינם חמאס מאיים שיירו על אסדות הגז", מציין ארד.
לדבריו, "אנחנו רואים תעמולה סביבתית לא רציונלית, שלעיתים אף משבשת את אותם מנגנונים דמוקרטיים שנועדו על מנת לשמוע את כל הצדדים. כך קרה למשל כאשר ניסו להקים תחנה פחמית באשקלון, וזה חיוני להקים באשקלון תחנה פחמית משום שזה אזור מוכה טילים כך שלא נכון לאגור שם דלקים ובודאי שלא גז. הארגונים הירוקים יצאו בקמפיין במסגרתו הוגשו לוועדה עשרות אלפי התנגדויות שהן בעצם פיקטיביות, הם הכינו טפסים שכל אחד יגיש לועדה. הועדה היתה צריכה לשלוח מכתבים רשומים, לזמן את כל אותם המתנגדים לכאורה, ולאפשר להם להשמיע את התנגדויותיהם. זה כמובן עלה הרבה כסף ולקח המון זמן, וזו התנהגות לא הגונה שלוקחת את החופש שיש בדמוקרטיה הישראלית ומנצלת אותו על מנת לתקוע תהליכים".
ארד מציין כי גם בהתנגדות הארגונים הירוקים לפיילוט מיזם פצלי השמן בשפלה הדרומית יש לא מעט צביעות וחוסר תום לב. "אין מצב שבו לא נזדקק לנפט, לתחבורה, לתחנות כוח, לדברים רבים אחרים. אנחנו גם מייבאים נפט בכדי לזקק אותו ולמכור. השאלה היא אם אנחנו נביא את הנפט דרך הים באוניות, או נפיק אותו בצורה עצמאית שגם תשפר את הכלכלה ותוריד את הזיהום. הרי כאשר מסתכלים על התמונה הגדולה, הזיהום שנוצר כתוצאה מהבאת הנפט במיכלית דרך הים ובכלל העברת הנפט דרך הים יוצר זיהום ומהווה סיכון לזיהום משמעותי הרבה יותר. כך שהעניין איננו הזיהום אלא השנאה לכל רעיון של פיתוח ובמיוחד חשש מנפט כאילו זה חומר איום ונורא בעוד שזה חומר שעוזר לחיים".
ארד מזכיר, כי בשלב זה מדובר על פיילוט, ומנגד ההצהרות בפייסבוק של פעילים בארגונים ירוקים כבר מדברות על נזקים כמעט אפוקליפטיים.
"אני רואה הצהרות כמו 'עמק האלה יהפוך לכבשן כדי לסחוט כמויות קטנות של נפט ירוד ומזוהם'. אלו הססמאות שאיתם הם עובדים, ססמאות אמוציונליות שהן שטויות. רוצים לעשות פיילוט על 13 דונם, זעקות שנראות חשודות. כאשר רוצים לתת 13 דונם לפיילוט להפקת נפט כל העולם הירוק קם על רגליו האחוריות, ומנגד, כשמוכנים לתת עשרת אלפים דונם לשטחים של פאנלים סולאריים שהם בזבזניים, מסוכנים, מכילים מתכות כבדות, לא יעילים וגורמים לנזק כלכלי, אין אפילו קול התנגדות אחד".