הפעם הראשונה ששמעתי על בנות שעושות שנת שירות לאומי היה כשאחיותיי עשו זאת. בתור ילדה ולאחר מכן כנערה, העניין הזה מאוד קסם לי, שנה שלמה להיות קצת כמו מבוגר עם דירה משלך, משכורת ויכולת לשלוט בחייך.

הייתי מבקרת בדירות של אחיותיי ותמיד היה נראה שכיף שם, שבין בנות הדירה שוררת הנאה שהתלמידים בבתי הספר אוהבים אותן, וכל כך רציתי להגיע לזה כבר, לשנה הזאת, שנת שירות הלאומי.

השנה הזאת לא איחרה לבוא. אחרי כמה ראיונות ובחינת מקומות החלטתי לשרת כמדריכה באולפנית במרכז הארץ. התרגשתי מאוד לקראת השנה הזו, התלהבתי מהתפקיד אותו אני הולכת למלא, אהבתי את העיר בה אני הולכת לשרת וכבר דמיינתי איך המשכורת הראשונה הולכת על שופינג עם חברותיי לדירה.

היו לנו כמה ימי הכנה, אני זוכרת גם את היום הראשון בו התחלנו לפעול, הגענו למוסד ארגנו דברים לקראת יום המחרת בו התלמידות עתידות להגיע, הכנו שלטים של 'ברוכים הבאים', הצגת פתיחת שנה שתציג אותנו, המדריכות, צ'ופרים ופרשות שבוע אותם היינו צריכות להעביר בכל בוקר בשבוע בשלושת הכיתות בהן הדרכנו. עבדנו באותו יום מהבוקר עד הלילה, מותשות ורעבות חיפשנו את תחנת האוטובוס שתיקח אותנו לדירה, עוד לא התמצאנו באוטובוסים ולקח לנו קצת זמן להגיע לדירה, להזמין אוכל ולהבין שהשנה הזו הולכת להיות קשה, קשה מאוד.

כן, ההבנה על הקשיים הטמונים בשנה הזאת הגיעה אל כולנו בבת אחת ביום הראשון, כמו שקורה בהרבה מקומות שירות בהם נכנסים ישר ל'אקשן'. שכחתי לציין שביום הזה חגגתי יום הולדת, המונח חגגתי לא ממש נכון כי רק זכרתי שנולדתי באותו היום ולא שום דבר מעבר.

אני לא אשקר, השנה הזו היתה קשה יותר משציפיתי, ולא באמת יכלו להכין אותי לגמרי למה שעתיד להיות, אני זוכרת שבחנתי לא פעם במהלך אותה שנה האם טוב לי, מה גורם לי להמשיך לשרת באותו מקום וברוך ה' תמיד מצאתי סיבה להישאר ובדיעבד, אני חושבת שלהישאר היתה ההחלטה הנכונה.

אז למה אני כותבת את הדברים? כי זו היתה הפעם הראשונה בחיי בה התמודדתי עם חיים שלא זרמו בצורה מושלמת, פעם ראשונה שהתמודדתי עם אנשים שלא תמיד היו נחמדים אלי, פעם ראשונה שהייתי צריכה לבלוע עלבונות ולמצוא את נקודת האור שמחזיקה אותי, פעם ראשונה שהייתי צריכה לוותר על דברים שהיו חשובים לי כמו שוויתרו גם לי, פעם ראשונה שעבדתי קשה, מאוד קשה, מסביב לשעון, בלי הפסקה ולפעמים בשבתות לא חזרתי לאמא ואבא אלא נשארתי בדירה או בשבתות אולפנה למיניהן.

אני רוצה לסכם ולהגיד כאן לבנות השירות שמתחילות את דרכן כמה דברים, קודם כל, שאם הכל זורם לכן בצורה מושלמת אז מעולה, ייתכן וגם לא יהיו לכן קשיים מהותיים בהמשך, זה תלוי בכל כך הרבה משתנים ולפעמים באמת הכל נפלא. אבל הנקודה החשובה ביותר שיש לי לכתוב זה ששנת השירות בהחלט יכולה להיות קשה, קשה מאוד בעיקר בהתחלה אבל לא צריך להיבהל מזה, לא צריך להירתע כי זה טבעי, וזה לא מעיד שום דבר רע על אף בת. חשוב לנסות להתמודד עם הדברים בצורה נכונה, להשתמש בכלים שקיבלתן בימי ההכנה ולשתף מישהו שאוהב אתכם במה שאתם עוברים, וכן, בשביל זה יש גם רכזות, שיחזקו ויעזרו, לא צריך לפחד לגשת אליהן, זה תפקידן.

אם לא רכזת, איש מקצוע אחר שנמצא בסביבתכן. חוץ מזה, צריך לזכור שהמון מהקשיים נעלמים עם הזמן או שלומדים איך להתמודד איתם. חשוב לזכור שקשיים זה לא דבר רע, אלא יש קשיים שהם טובים ובונים אותנו לחיים שם בחוץ, ושבשנת השירות יהיו המון רגעים מאוד מאושרים שיחקקו בלבכם לנצח.

את היום הולדת שלא חגגו לי ביום הראשון, חגגו לי חברותיי לדירה כמה שבועות לאחר מכן בטיילת, מול הים עם משחקים נהדרים. בשנה הזו הרווחתי חניכות שהפכו עם השנים לחברותיי הטובות, איתם אני שומרת על קשר עד היום. בנוסף חברות לדירה שהפכו לחברות נפש, ואחת מהן אף ליוותה אותי ביום חתונתי. לעולם לא אשכח את החדר המפנק שסידרנו אני וחברתי לחדר, את הפינה החמה שיצרתי לעצמי בדירה, את הבישולים הראשונים והעצמאות המשחררת לקבל החלטות מסוימות לבד. את הטיולים ברחבי הארץ עם הכרטיס המגנטי, המסעדות אליהן היינו הולכות. כן, היו קשיים אבל גם צברתי המון המון רגעים נהדרים.

כמובן, שיש מקרים יוצאי דופן בהם באמת המקום לא מתאים לבת ואז לא צריך לפחד לעבור למקום אחר ולא צריך להרגיש כישלון, אם התייעצת אם האנשים הנכונים והגעת למסקנה שזה מה שנכון לך לעשות, מצויין! תמצאי מקום אחר בו תפרחי, ככה זה גם בחיים לפעמים עוזבים עבודה לטובת עבודה אחרת שמוציאה מאיתנו יותר את הטוב.

אז מה שנותר לי לאחל לכן זו שתהיה שנה טובה, שתזכו לתרום לעם ישראל במקומות השונים בהן תשרתו, שאל תיבהלו מהקשיים שנקרים בדרך, וזכרו שהן אלו שיכולים לבנות אתכן. תצברו חוויות חיוביות, תעשו מאמץ בכדי שהשנה הזאת תהיה טובה לכן, בהצלחה.