לאחר שכבשו בסערה את מצביעי הפריימריז בבית היהודי ואת 12 המנדטים שבחרו טב בבחירות לכנסת, נפתלי בנט וחבורתו הצליחו לכבוש בסערה גם את המעוז הקשה מכולם, מרכז המפד"ל.

הם עשו את זה בעמל רב, עמדה אחר עמדה. תחילה כבשו את רוב חברי הכנסת (אפילו את ניסן סלומינסקי – שאין כמוהו מזוהה עם המפד"ל הישנה), אחר כך את ראשי הסניפים, ולבסוף את חברי המרכז - שבהצבעה גלויה שאולי לא אפשרה להם לבטא את עמדתם האמיתית הסכימו להתפרק מרוב סמכויותיהם לטובת מנהיג המפלגה.

במצב החוקתי החדש, בפעם הבאה שבנט ירצה להעביר החלטה מקוממת ושנויה במחלוקת קשה הוא יצטרך להתאמץ הרבה פחות.

אפשר להאריך בתיאור הדרכים העקומות שבהן המהלך הדרמטי הזה עבר, החל ממינוי ועדת חוקה שלא על פי הפרוצדורה שחוקת המפלגה קובעת ובהרכב שמבטיח הטיה לרצונו של היו"ר, ועד לאיומים שונים שהופנו כלפי מי שביקשו להתנגד בגלוי לחוקה. אפשר להאריך גם בסתירת הטיעונים המתוחכמים אך מופרכים, מעשה ידיהם להתפאר של יועצי קמפיין ממולחים במיוחד, שסייעו להכשרת הלבבות בדרך להחלטה. איך אפשר, למשל, לטעון שדווקא החוקה הזאת היא שסוללת את דרכה של המפלגה להצלחה אלקטורלית, בשעה שההצלחה האלקטורלית בבחירות וגם העלייה הנוספת בסקרים הושגו עד כה, מעשה ניסים, עוד לפני שהחוקה הזאת עברה? והאם איילת שקד, ח"כית מוערכת ואהודה בכל חוגי המפלגה מחרד"ל ועד לייט, באמת חשבה שאם החוקה הזאת לא תעבור כמתכונתה, המשמעות היא הוצאה שלה מהמפלגה? האם מישהו ממתנגדי החוקה באמת חשב להשאיר אותה בחוץ?

אבל במקום לדבר על מה שכבר עבר, מוטב לעסוק כעת בבקרת נזקים ובהיערכות לתיקונם.

החשש הגדול ביותר הוא שמפלגה שבנט מנווט אותה כרצונו עלולה להתמרכז בעתיד גם בתחום המדיני, ממש כשם שעמדותיה בתחום החקיקה הדתית כבר עברו התמרכזות מהירה. כשבנט ויועציו מדברים על הנהגת המדינה הם יודעים היטב שזה לא יקרה בקדנציה הבאה, אבל במחשבה לטווח ארוך הם בהחלט חותרים לראשות הממשלה. הדרך אל לשכת ראש הממשלה, אלא אם יחול מהפך רוחני ותודעתי מרחיק לכת בציבור הישראלי, עוברת דרך פנייה אל המרכז. לכן החשש שבנט עלול להפוך את הבית היהודי לליכוד ב' אינו מופרך כלל. ומכיוון שלא בטוח שהבית היהודי יצליח לגדול עד לכדי מפלגת שלטון, לא מופרכת גם הסברה שבשלב מסוים, כדי להגיע לראשות הממשלה, בנט ייטוש את המפלגה או יבקש למזג אותה בתוך הליכוד. לפי החוקה החדשה, כדי להעביר החלטת מיזוג שכזאת הוא יצטרך לגייס תמיכה רק של 40 אחוזים מחברי המרכז. נשמע אבסורדי, אבל חברי מרכז יקרים – זה מה שהחלטתם.

אפשר כמובן לקוות ולהאמין שכל זה לא יקרה, אך חשוב יותר לפעול כדי לוודא זאת. אחת הדרכים לכך היא התפקדות מסיבית למפלגה של מי שמבקשים לשמור עליה מפני סטייה מדרכה האידיאולוגית, כדי להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת ומרכז המפלגה. החוקה החדשה הופכת את בנט לשליט מאוד חזק, אבל לא כול יכול. בעזרת סמכויות השריון שקיבל הוא יכול לעוות את רצון בוחרי הפריימריז ולהטות את הרכב הסיעה בכנסת בהתאם לרצונו, אבל הוא לא יכול להפוך את הרשימה מן הקצה אל הקצה. החוקה החדשה לא מאפשרת התמודדות בתנאים שוויוניים, אבל כשיש רצון חזק ונכונות למאמץ, גם עם משקולות על הרגליים עדיין אפשר לרוץ. אחת הדרכים לבלום את שיכרון הכוח בסביבתו של בנט היא לדאוג שהח"כים שטבון ויוגב, ירצה או לא ירצה, יהיו גם בכנסת הבאה.

אם אלה החרדים לדמותה האידיאולוגית של הציונות הדתית תחת המנהיג החדש והחזק יתעשתו מחולשתם, יתארגנו ויעבדו, בנט ייאלץ להתחשב בעמדתם גם לאחר שהעביר את החוקה שנתפרה בין השאר כדי לחסוך ממנו את הצורך לעשות זאת.

קואליציה שעבר זמנה

על רקע המחלוקות הקשות בתוך הקואליציה, גם בנושא המדיני וגם בתחום החקיקה ה(אנטי)דתית, וכשהסקרים האופטימיים מנבאים בעקביות עלייה משמעותית בכוחו של המחנה הימני והדתי, כדאי לשקול ברצינות אם לא הגיע הזמן להקדים את הבחירות.

הקואליציה הזאת הייתה רעה מלכתחילה, גם לתורת ישראל וגם לארץ ישראל. סיעת יש עתיד הובילה באף את נתניהו ושותפיו להתנהלות כוחנית ומזיקה כלפי הציבור החרדי בכללותו, כלפי תלמידי הישיבות החרדיות ואפילו כלפי תלמידי ישיבות ההסדר. שרי יש עתיד מעבירים החלטות קשות ובעייתיות בכל תחום שנתון לסמכותם, החל מהקיצוץ האכזרי בקצבאות הילדים ועד לחוק המאפשר הפריה חוץ-גופית לזוגות חד-מיניים. גם שר החינוך סרוג הכיפה מצליח לקומם בהחלטות כמו עידוד מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים ושילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודיים, ובבקשות סליחה מיותרות על שהעז, בריאיון לעיתון זה, לכפור בכך שזוגות חד-מיניים ראויים להיקרא משפחה. ועדיין לא אמרנו כלום על התנהלותו החובבנית והפופוליסטית של יאיר לפיד במשרד האוצר, שגורמת נזק כלכלי בימים קשים למשק.

גם השותפה הזוטרה בקואליציה, התנועה, לא טומנת את ידה בצלחת, ומנהיגתה ציפי לבני מטילה את כל כובד משקלה לטובת רפורמות החקיקה הדתית שמוביל אלעזר שטרן. דוגמה בולטת ואקטואלית היא ההחלטה בנושא הגיור שאמורה להתקבל ביום ראשון הקרוב, על אפם וחמתם של הרבנים הראשיים וגם בעל כורחם של גדולי רבני הציונות הדתית, שנאלצו להסכים להעברת ההחלטה בממשלה רק כדי ששטרן לא יעביר חוק גרוע יותר בכנסת.

במישור המדיני, גם לאחר שרוב מוחלט בציבור הפנים מה קורה בשטחים שצה"ל נסוג מהם, שתי מפלגות השמאל שבקואליציה לא מפסיקות להציק עם הדרישה שלהן לשחר לפתחו של אבו-מאזן ולקדם את חזון שתי המדינות.

לא פחות מהנזק שלבני ומפלגתה הקטנה גורמים בתחום הדתי ובתחום המדיני, חמורה ומזיקה העובדה שהיא מחזיקה בתיק המשפטים. עצם העובדה שתיק המפתח החשוב הזה נמסר למפלגה הקטנה בקואליציה היא שערורייה שממחישה היטב את האופן העקום שבו הוקמה הקואליציה. כזכור, כאשר נתניהו עוד האמין שיוכל לפרק את ברית בנט-לפיד ולהשאיר את בנט מחוץ לקואליציה, הוא קנה את ציפי לבני ומפלגתה במחיר מופקע והעניק לה את תיק המשפטים ביחד עם ראשות ועדת השרים לענייני חקיקה. אם הייתה ציפייה שקואליציה בראשות הליכוד ועם הבית היהודי כשותפה מרכזית תוכל לשנות במשהו את ההטיה שמאלה של מערכת המשפט והפרקליטות, ציפי לבני נמצאת שם כדי לוודא שיקרה ההפך מזה. אילו פורקה הקואליציה הזאת רק כדי לפזר את הרכב הוועדות לבחירת שופטים ודיינים שלבני יושבת בראשן, דיינו.

התרחיש הטוב ביותר לשינוי המצב הבעייתי הזה הוא הקדמת הבחירות. לאחר הגירושין בין נתניהו לליברמן נוצר מצב משילות בעייתי שבו מפלגת השלטון, הליכוד, מחזיקה ב‑19 מנדטים בלבד. בחירות חדשות צפויות לחזק את הליכוד ואת הבית היהודי, וביחד עם ליברמן והחרדים אפשר יהיה להקים קואליציה גדולה יותר, מלוכדת יותר ויציבה יותר. ואם עוד לא בשלה השעה להקדמת הבחירות, אפשר לחתור לשינוי הרכב הקואליציה על ידי החלפת יש עתיד במפלגות החרדיות. כאשר התנועה תישאר לבדה בקואליציה כמפלגה חילונית-שמאלנית, תפחת מאוד מידת יכולתה להוביל מהלכים שנויים במחלוקת.

יש לא מעט סימנים לכך שיאיר לפיד, שכהונתו כשר האוצר לא עשתה לו טוב בסקרים, מגשש את דרכו אל מחוץ לקואליציה. כדאי לעזור לו בכך, למשל על ידי התנגדות נחרצת להגדלת הגירעון, גם לגופו של עניין וגם כדי לספק ליש עתיד את התירוץ הדרוש לה כדי לעבור לאופוזיציה.