הועדה לבחירת שופטים. אתמול
הועדה לבחירת שופטים. אתמולפלאש 90

1. התוצאה הסופית איננה נוראית במיוחד. שני השופטים שנבחרו לבית המשפט העליון אינם שני השופטים הגרועים ביותר מבחינת אקטיביזם שיפוטי וחד צדדיות פוליטית שניתן היה לבחור.

היועמ"ש לשעבר, מני מזוז, הוא אמנם איננו כוס התה של הימין, אולם כמי שצמח בערוגות המערכת במשך שנים סביר להניח שהאקטיביזם שלו יהיה מרוסן. מזוז לא הגיע לעמדת היועמ"ש מהאקדמיה, כמו למשל אהרן ברק, ולכן יש להעריך (גם אם במידת ודאות לא מלאה) שלא נראה ממנו הפתעות גדולות במיוחד.

השופטת ענת ברון היא אמנם חידה באופן אישי, אולם ככל הנראה היא צפויה להוות מחליפה ראויה לשופטת הפורשת עדנה ארבל. עמדותיה האקטיביסטיות ביחס דומות לעמדותיה של חברתה הטובה, השופטת אסתר חיות, הצפויה לכהן קדנציה ארוכה של כשש שנים כנשיאת העליון (החל מעוד קצת פחות משלוש שנים). שתיהן נחשבות לאקטיביסטיות. במובן זה, לא נראה כאן שינוי משמעותי בתמהיל השופטים בעליון.

2. עקב גילם המתקדם יחסית של השניים, מזוז בן 59 והשופטת ברון בת 61, איש מהם לא יכהן בעתיד כנשיא בית המשפט העליון. מדובר בשאלה משמעותית מאחר שנשיא העליון מתווה במידה לא מבוטלת דרך לבית המשפט, זאת למרות חוסר היכולת להשפיע על עמדות השופטים.

כך למשל הנשיא גרוניס, אשר עומד בימים אלו לפני פרישה, היה חתום רק במהלך השבועיים האחרונים על שורת פסקי דין "שמרניים". 3 סעיפי חוק שעמדו תחת בקרתו יצאו משם בשלום יחסי, זאת למרות שאף אחד מהם לא היה חף מקשיים חוקתיים ברמה המהותית. גרוניס במובן הזה היה סמן שמרני, וצאתו מבית המשפט העליון מהווה מכה לאגף השמרני, אולם האשמה באי מציאת מחליף ראוי, מוטלת כולה על כתפי הימין קצוץ הכנפיים.

3. קואליציה בלתי מתפקדת וימין בלתי יעיל, הביאו לכך ששני נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים הם נציגי האופוזיציה, ובפועל מושפעי השמאל. ח"כ יצחק הרצוג וח"כ יצחק כהן מש"ס. סיעת ש"ס שלכאורה הייתה צריכה להוביל קו שמרני-ימני בוועדה, שיגרה אליה חבר כנסת ששבר חזק שמאלה, ואת התוצאות נקל לראות בשטח.

גם העובדה שראש הממשלה נתניהו הפקיר את משרד המשפטים בידי ציפי לבני, גרמה לכך שבסופו של דבר אחת משני נציגי הממשלה היא אשת שמאל מובהקת. שילוב כל אלו עם כישלון לאגף הימני-שמרני בלשכת עורכי הדין, שלא הצליח הפעם להכניס אף לא נציג אחד לוועדה, הוביל לכך שבסופו של דבר נותרנו עם השר גלעד ארדן כאצבע שמרנית-ימנית יחידה בוועדה, בבחינת "קול קורא במדבר".

המציאות הזו נקבעה כבר ביוני 2013, ובמובן הזה הכתובת כבר הייתה מזמן על הקיר. קולות הבכי והנהי הנשמעים כעת הם מאוחרים ולא רלוונטיים. על הכישלון חתום, במידה רבה באופן אישי, ראש הממשלה נתניהו. הוא זה שהביא למצב שבו שרת המשפטים, המשמשת כיו"ר הוועדה, היא ציפי לבני, והוא זה שאחראי למבנה הבעייתי של הקואליציה.

כעת נותר רק לקוות, כי הקואליציה הנוכחית תתחלף יחסית במהרה, כך שבמועד בחירת השופטים הבא מאזן הכוחות כבר יהיה אחר.