"יש דבר כזה, תג מחיר?"

כשנכנסים למשרד של עו"ד עדי קידר, היועץ המשפטי של עמותת 'חננו', קשה לזהות שמדובר בעורך הדין הכי מזוהה עם פעילי ימין. רוב התיקים שנמצאים במשרד הם של לקוחות רגילים, שאינם קשורים לימין.

על שולחנו מונח תיק של אישיות ציבורית ידועה שמבקשת להשתחרר מעונש מאסר בכלא. חלק מהלקוחות שלו, כפי שאפשר לראות בקלסרים, הם ערבים ובני מיעוטים שבחרו דווקא בקידר שייצג אותם. לכאורה משרד עורכי דין רגיל, עד שנתקלים בשלושה פריטים ומבינים מה ליבת העיסוק של בעל המשרד.

הפריט הראשון הוא תמונה שקיבל מחיים פרלמן, מי שכונה על ידי השב"כ "המחבל היהודי" ושוחרר לאחר ביקורת חסרת תקדים של בית המשפט על השב"כ וצורת החקירה. בפרשה זו גם נחשפו לראשונה שיטות ההדחה השנויות במחלוקת של הארגון אפוף מעטה הסודיות. בתמונה נראים בני משפחת פרלמן שמודים לקידר על עבודתו המשפטית, יחד עם תמונותיהם של החוקרים מהימ"ר אוכלים קרטיבים ותמונתו של סוכן השב"כ המדיח דדה, שאותו כינה קידר "אבישי רביב של ימינו".

הפריט השני הוא איור של שי צ'רקה שפורסם ב'מקור ראשון' וזכה להגדלה במשרד הצנוע של קידר. חבורה של נערי גבעות שיושבים בצינוק ומשוועים לזמן עם עורך דין שנאסר עליהם להיפגש איתו. הפריט השלישי הוא הספר 'תורת המלך' שמבצבץ לו מבין מדפי הספרייה.

"מערכות שאיבדו את הצפון"

עדי קידר איננו מגיע מערוגות הימין העמוק. למעשה אפשר להגדירו כמפד"לניק מצוי. הורים ציונים דתיים מנתניה, שנה אחת בישיבה גבוהה ושירות כקצין בצנחנים. כיום הוא בעל משפחה ואב לשני ילדים בשכונה הבורגנית הדתית-לאומית קריית השרון בנתניה. הוא מקפיד על לימוד דף יומי עם שכניו במשרדי מגדלי התאומים ברמת גן, שיעור שמתקיים מזה 15 שנה. מה לו ולג'ק טייטל, חיים פרלמן ובֹעז אלברט? מה לו ולילדי הגבעות וההרים במדינת המאחזים?

ובכן, קידר מרבה להגיד שהוא לא מזלזל בעבירות המיוחסות ללקוחותיו מהימין. הוא מגנה כל פגיעה בערבים חפים מפשע, פגיעה ברכוש וונדליזם, אך באותה נשימה הוא מביע הזדהות עם נוער הגבעות והימין בכלל, שלדבריו חווים מסע רדיפה של אכיפה סלקטיבית. הוא סבור שהמערכת השתגעה וכל חלקיה, כולל בית המשפט, השב"כ, המשטרה, הפרקליטות, השב"ס והתקשורת, איבדו את השכל הישר במרדף אחרי נערי הגרפיטי. ההזדהות שלו עם נאשמי 'תג מחיר' מגיעה בעקבות הוראה מגבוה שקיבלו המערכות הללו, שעניינה למגר את נגע "אלימות הימין המשתוללת". עד עכשיו, לכולי עלמא, הן נכשלו כישלון חרוץ.

"המקום שבו התחברתי ללקוחות הללו, שרובם ילדים ונערים שמואשמים תחת הכותרת הזו שמכנים 'תג מחיר', היה ברגע שראיתי שמדובר בטירוף מערכות", מסביר קידר, "אני מדבר על אפליה שיטתית, על ליקוי מאורות, אכיפה סלקטיבית של מערכות דורסניות שאיבדו את הצפון".

איפה האפליה באה לידי ביטוי? אתה יכול להצביע על נתונים?

"יש את הנתונים הטכניים המשעממים שמצביעים על השיטתיות. אני מדבר על רמת האכיפה. באזור יהודה ושומרון האכיפה היא חסרת תקדים, החל ממספר שוטרים פר אזרח. מערכים שלמים בנויים על מנת לנהל את אותה אכיפה בניגוד לפרופורציות. אני מדבר על מערכת אכיפה דורסנית שמנוהלת מלמעלה, משי ניצן ועד השוטרים. תאר לך שבתל אביב היו מקימים יחידות שלמות כמו ביו"ש, אלו דברים שלא קיימים במדינה. יש יחידות מיוחדות שהוקמו לטפל בילדים ונערים שמסתובבים ביהודה ושומרון. משאבים מטורפים. והמדינה הזו מפוצצת בפשע.

"יש פשע מאורגן, סמים, אלימות נגד קשישים, אבל המסר שמגיע מלמעלה הוא שהבעיה מספר אחת במדינה היא נוער הגבעות. היום כל ילד עם פאות שמסתובב בירושלים וביהודה ושומרון, זה לגיטימי ששוטר יתחבר אליו ויעשה עליו חיפוש. אלו דברים יומיומיים. אתה לא תשמע על זה בכלל, אפילו לא ברמת המבזקים של ערוץ 7. אבל זה קורה כל יום".

ומבחינת מספר הזיכויים, אתה יכול להצביע על כך שנערי הגבעות שאתה מייצג מופלים לרעה?

"ראשית, מספר הזיכויים במדינת ישראל הוא 3%. זה סדר הגודל. אבל עוד לפני הזיכויים, אני מדבר על מעצרים סיטוניים, צווי הרחקה, מניעת מפגש עם עורך דין. התנהלות שלא קיימת כלפי הפושעים הכי גדולים במדינת ישראל. אני לא תמים. יכול להיות ואני מניח שיש התארגנויות ויש מעשים, הכול יכול להיות, אבל לא יכולה להיות אפליה. יהודי שיאיים על ערבי לא יזכה לאותו יחס שיקבל ערבי שאיים על יהודי. אלמנט הגזענות כלפי יהודים הוא מכפיל כוח לאורך כל הדרך. זה נהיה קטסטרופה. ילדים מסתובבים ברובע היהודי וזוכים כל היום לחיפושים. 

"אם אתה עולה להר הבית, אתה צפוי למאסר. המלחמות נגד המאחזים – לא פרופורציונלי. בכל הארץ ערבים ובדואים בונים לא חוקי, אבל כמה נערים במאחז - ואתה תמצא יחידות שלמות יושבות עליהם. מחמירים עם הנוער הזה לאורך כל הדרך".

אלוף פיקוד המרכז לשעבר אבי מזרחי הגדיר את נוער הגבעות וחלק מלקוחותיך כחברים ב"כת אלימה". אולי יש הצדקה לאכיפה מוגברת כדי למגר תופעה שהיא מאוד בעייתית מבחינת הנפיצות שבה.

"קודם כול, מה שאמר האלוף - על מה זה מבוסס? הוא מכיר אותם? התשובה היא שלא. זה מה שהשב"כ אומר לו. האלוף עצמו לא יודע כלום. הוא מקבל דו"ח של השב"כ ממנהל המחלקה היהודית, שאומר לו: יש פה עשרה חבר'ה וההתנהלות שלהם מסוכנת. האלוף יקבל את הדברים ככזה ראה וקדש. אם הוא צדיק, הוא ישאל שאלות כמו למה אתם לא עוצרים אותם. אבל בשורה התחתונה אין הרשעות. עכשיו, על מה אנחנו מדברים כאן? מהי העבריינות הזו? ואני לא מזלזל בזה, אבל מדובר על נזק לרכוש. ונדליזם, גרפיטי, עקירות עצים.

"זה חמור, אבל זה סוג העבירות. בדרך כלל, כשהתופעות הללו קורות יש להן רקע. נשרפים להם שדות על ידי ערבים, צה"ל לא עוזר להם, יחידות שלמות מתנכלות להם, צווים מנהליים. אז התגובה היא עבירות רכוש מהצד השני. אני לא מזלזל בזה לשנייה אחת, אבל מה נהיה פה? כמות ההרשעות של 'תג מחיר' היא אפסית, למעט אולי הרשעה אחת או שתיים. אפשר להגדיר את זה כתופעה קיימת? יש דבר כזה בכלל תגי מחיר?".

ילד בן שלוש עשרה – ארגון פשע

יש טענה כלפי לקוחותיך שהם למדו לשתוק בחקירות. אי אפשר להרשיע אותם כי הם מאומנים היטב למול חקירות שב"כ.

"אני אומר גם ללקוחות צווארון לבן לשתוק. אני מתקשה לתת במערכת אמון טוטלי. ייצגתי לפחות ארבעה או חמישה אנשים שבמהלך החקירה עלה שלמרות החשדות החמורים נגדם, כנראה שהמשטרה והשב"כ ידעו שיש להם אליבי. כלומר, הם לא היו במקום ולא היו קשורים לאירוע. ראיתי מקרים, לא אחד ולא שניים, שבן אדם יושב במעצר כשהמשטרה יודעת שהוא היה בכלל במעצר בית בזמן העבירה. והעצורים יודעים את זה. בגלל שיש מניעת מפגש עם עורך דין, לפעמים החשוד אפילו לא מוכן להגיד שהוא לא היה שם, כי הוא לא מאמין להם".

אתה מתאר למעשה מערכת מושחתת.

"אני לא מכליל. אני בטוח ויודע שיש שוטרים מצוינים, אבל מה שאני אומר אלו מקרים שראיתי ונפגשתי איתם. אני חושב שיותר משחיתות, זו תעודת עניות למערכת האכיפה שלמרות כל המשאבים לא מפענחת כלום, ותעודת עניות לבית המשפט שנותן למשטרה ולשב"כ את האוקיי לעשות מה שהם רוצים. יש עולם של משפט פלילי, יש עולם של ראיות, ובדברים הללו אתם נכשלתם".

בית המשפט, לטענתך, נגרר לתוך המציאות של אכיפה סלקטיבית נגד נוער הגבעות?

"מגיע ילד לבית משפט, והשופט שומע 'תג מחיר'. אם הוא שופט חדש או צעיר, אז בכלל יש כאן בעיה כי סביר להניח שהוא ייבהל. כשאני בא לדיון ומייצג מישהו על רקע לאומני, כל הסיפור הופך להיות שונה. הפרקליטות מסתכלת בשבע עיניים על המשפט. התובע מהפרקליטות צריך לקבל אישור על כל דבר. דברים שפשוטים בכל תיק של אלימות, מקבלים פרופורציות אחרות במשפטי 'תג מחיר'. שי ניצן ופרקליטות המדינה מעורבים בתיקים הללו עמוק מאוד. זה הופך להיות אבסורדי. אם רגע לפני המשפט של הילד מהגבעה עמדו לפני השופטים אנסים וסוחרי סמים ואנשים שהרביצו לנשותיהם, פתאום לעצור הכול: 'תג מחיר'. השופטים עוברים לדום ומתנהגים בהתאם".

אתה יכול לתת דוגמאות?

"על פרשת הצתת המסגדים נעצרו עשרות אנשים. עשרות ישבו במעצרים ובחקירות, ורובם המוחלט השתחררו בלי כתבי אישום. אני לא זוקף את זה לזכותי, למרות שניהלנו מלחמת עולם, אלא פשוט לא היו ראיות. בתי המשפט ידעו שאין ראיות, ובכל זאת אישרו מעצרים. זה ליקוי מאורות, אי אפשר להסביר את זה אחרת. כמות השחרורים מול כמות המעצרים והחקירות של המשטרה והשב"כ, זה משהו שלא יכול היה לקרות בלי שהשופטים יהיו חלק מזה. השופט שיושב מול החומר רואה שאין ראיות, הוא לא מטומטם, ובכל זאת מאשר את המעצר כי הוא מבין שהוא לא יכול אחרת.

"היחס הוא כמו לארגוני פשיעה גדולים. ילדים בני 13 מקבלים יחס של ארגוני פשע. וזה רק להם, כי ערבים שעכשיו מתפרעים בירושלים עושים מה שהם רוצים. אף אחד לא יגיד: מכת מדינה, 'תג מחיר'. נשיא המדינה לא ייצא בהצהרות, וגם לא ציפי לבני".

הטענה של קידר היא שמרוב מוטיבציה למגר את תופעת 'תג מחיר', מערכת אכיפת החוק מתדלקת אותה בכל פעם מחדש. ההתנהלות של המשטרה והשב"כ גורמת לאנשים שלא היו מעורבים בפעילויות נגד המדינה לחבור לכוחות קיצוניים בגלל התחושה שרשויות המדינה נלחמות נגד האזרח בהתיישבות. למשל, סבור קידר, מדינת ישראל הכריזה מלחמה ביישוב יצהר.

"מערכת האכיפה היום, על כלל שלוחותיה, רואה מלחמה. המערכת שנבנתה לטפל בבעיה הזו צריכה להצדיק את קיומה, וזו כבר בעיה. כשיש אנשים עם כוח ומשאבים שצריכים להצדיק את קיומם, הם מחפשים מה לעשות. ביצהר זה מאוד בולט. הכריזו מלחמה על היישוב הזה. ראית פעם שסגרו ישיבה? אני ייצגתי נערים מכל מיני בתי ספר ברחבי הארץ בעבירות שונות. בני טובים. מישהו חשב לסגור בית ספר בהרצליה בגלל שיש בעיית סמים או עבריינות מין נוראית? והיו מקרים קשים. הרחיקו את העבריינים, אבל לסגור את הישיבה? מה זה, קזינו? כך נראית פאניקה".

אבל יש כוחות אחרים בסיפור הזה. הספר 'תורת המלך' למשל, מלמד שלא מדובר רק בנערים שמגיבים להתנכלויות, אלא ייתכן שיש כאן מערכת רבנית שמגבה את מהלכי האלימות ואולי אף מעודדת אותם.

"איך שאני רואה את הדברים, יש רבנים קיצוניים. אולי האשמה שאפשר להטיל עליהם היא שהם לא מגנים בקול חזק. אבל בל נשכח שאלו רבנים שראו את האלימות ואת מערכת אכיפת החוק שהופכת להיות רודפת כלפי תלמידים שלא עשו דבר. הם ראו שנאה, הם ראו את עמונה. אז הם יכולים לבוא ולומר: אנחנו לא נהיה יותר צדיקים מהאפיפיור. מההיכרות שלי עם הילדים והנוער הזה שמגיע לבתי משפט, אצל רובם היה משהו בעבר שגרם להם לפעול. הם ראו דברים והגיבו. זה נובע מאיזשהו קרע שצריך להתמודד איתו. לא מתמודדים איתו באמצעות הקמת יחידות מיוחדות של משטרה ושב"כ".

ישנם חפים מפשע שיושבים היום בכלא?

"באופן כללי בוודאי, אין שום ספק. ויש על זה גם מחקרים. יש בעיה עם החוק ובעיקר עם בתי המשפט. צמד המילים 'ספק סביר' כמעט לא קיים. למה יש 97 אחוזי הרשעה? אם כל מה שאתה זקוק לו הוא לטעת ספק סביר, סביר להניח שהאחוזים היו שונים לחלוטין. אני מזכיר שלפי המשפט העברי, אם כולם מרשיעים - מזכים את הנאשם. לא יכול להיות שהמערכת תהיה אנטי כל הזמן. אלא מאי, בית המשפט מייסד הלכות שפועלות לרעת הנאשמים. כלומר מילה של שוטר היא קודש, בית המשפט מאמין לנאנסת ולמי שטוען שהותקף. נטל ההוכחה במקרים כאלה עובר לנאשם, ובאופן טבעי יש יותר כוח לקטגור מאשר לסנגור".

מעצרים במקום ענישה

המערכת המשפטית היא פוליטית לדעתך? נוטה לשמאל?

"יש שופטים שהם שמאלנים, או שהם מאוד להוטים בכל מה שקשור לסוגיית 'תג מחיר' והם רוצים להראות את נחת זרועם. הבעיה בעיניי היא ששופטים לא רוצים לקבל החלטות אמיצות. ואלה הרוב. כנגד הילד הזה שמובא למשפט אין ראיות. אז למען ה', שחררו אותו. מדינת ישראל צריכה לנהוג כמו מערכת המשפט בחו"ל. מדיניות המעצרים במדינת ישראל היא חסרת תקדים. בכל העולם, כשבן אדם נעצר מגישים כתב אישום, אבל לא משאירים במעצר. הענישה עצמה היא חמורה. אצלנו יש מעצרים סיטוניים ואחרי זה ענישה לא מחמירה, יש שיאמרו מגוחכת.

"משהו כאן הפוך. את הענישה עושים במעצרים במקום בבית המשפט. אני סבור שהשופטים פוחדים. גם שופטים רוצים להתקדם, ואם אותו שופט יקבל החלטה אמיצה - הסיכוי שלו להתקדם נגמר. כדי להתקדם אתה חייב להיות פרו תביעה. יכול להיות שאתה ימני וסנגוריאלי, אבל אם תלך עם האמת שלך עד הסוף, לא תמצא את עצמך ביותר מבית משפט שלום".

עד כדי כך?

"חד משמעית. שופט שרוצה להיות אמיתי, ויש כאלו, נגזר דינו להישאר בבית משפט שלום. לא רק בקטע של מתנחלים. אפילו אם אתה רוצה לשחרר עצורים או לתת עונשים קלים, אתה לא תשרוד. תראה מי נמצא בבתי משפט: יוצאי פרקליטות. לא תראה יותר מדי סנגורים. אפילו השופטים הדתיים חוששים. הרי הגעת לטופ אוף דה טופ, ממה אתה חושש? כולם נסחפים בסוף".

לפני עשור פנה קידר, אז עורך דין פלילי בתחילת דרכו, לעמותת 'חננו' דרך מודעה בעיתון זה. הוא חיפש עבודה, אך לא שיער שהעמותה תשנה את עיסוקו. הוא התגלגל לעולם המשפט מתוך לחץ של ההורים, שדחקו בו אחרי השחרור מהצבא שישיג תואר. סטודנט מצטיין הוא לא היה, לכן אין לו מילת ביקורת על עודף עורכי הדין שנמצאים בשוק. בית הוריו הוא בית ציוני-דתי קלאסי. אביו עומד בראש חברת התיירות לציבור הדתי 'גשר'. אמו זאבה קידר היא בתם של לוחמי אצ"ל ובית"ר, ונקראה על שמו של זאב ז'בוטינסקי. ההיסטוריה הזאת לא הובילה אותו להגן על אנשי הימין והגבעות. רוב לקוחותיו, אגב, הם ציבור מגוון. חלקם צווארון לבן. הפעילות שלו בעמותת 'חננו' ממלאת כעשרים אחוזים מזמן עבודתו, אבל היא החלק שמעסיק אותו הכי הרבה.

כיום הענף של עורכי דין שמגיעים מהימין ופועלים להגן על פעילי ימין נמצא בפריחה. עמותת 'חננו' עצמה מעסיקה עשרות עורכי דין, ורבים המשפטנים שמתדפקים על דלתותיה כדי לקבל עבודה. קידר מברך על כל עורך דין שמצטרף למעגל ההגנה האידיאולוגית, אך מזהיר מפני דבר אחד: השחיקה.

עורכי דין שמייצגים פעילי ימין, טוען קידר, יגלו מהר מאוד שהם נלחמים במערכות אכיפת החוק - המשטרה, השב"כ, הפרקליטות ובית המשפט. "המקצוע הוא בהחלט לא פשוט. אתה צריך לקום בבוקר, להיפרד מהאישה והילדים ולהתנתק. אני לא מתכוון שצריך לשים את הערכים בצד, ממש לא. אבל צריך להיות ערוך למלחמה, כי זו מלחמה בכל המובנים".

אתה סנגור, ואתה משתמש במושגים של מלחמות ומערכות.

"מה שאני רוצה לעשות בתפקיד הזה הוא לעזור לאנשים. חלקם אגב עבריינים, אבל גם להם נגרמות עוולות ומגיעה להם הגנה. קשה מאוד להגן על אנשים במדינת ישראל, כי המשטרה לא עושה את עבודתה כמו שצריך וכשהתיק מגיע לבית המשפט אני מבין שצדק לא יהיה. כשבאים לבית המשפט, העסק יכול רק להתערפל. היום עבודתו של הסנגור, לא פחות מלהגן על הלקוח ולהוכיח את זכאותו, היא להוכיח שהמשטרה טועה בקונספציה שלה".

כלומר, עיקר העבודה הסנגורית היום היא לערער את טיעוני המשטרה?

"כסנגור יותר קל לי לתקוף את המשטרה ולהראות שהחקירה שלה היא שטחית, כפי שקורה בהרבה מאוד מקרים, ולהיכנס לאלמנטים טכניים של עבודת המשטרה. אם המשטרה הייתה יותר טובה, היה לי הרבה יותר קשה להילחם נגדה כעורך דין. היה מקרה למשל שהמשטרה רצתה לקשור כמה צעירים לאירוע שקרה בגוש חלב. המצלמות לא אפשרו להוכיח במי מדובר, אז הם הביאו מומחים שיקבעו שייתכן שמדובר באותם נערים. כשזה מגיע לבית המשפט זה פשוט לא תופס, וזה קורה בגלל שהמשטרה פוחדת לחקור עד הסוף".

אתה מגן על לא מעט טיפוסים בעייתיים. מה הגבולות שלך, על מי לא תגן?

"אינני מגן על ערבים שפגעו ביהודים על רקע לאומני. מצד שני, לא כל יהודי שפונה ל'חננו' זוכה להגנה. העמותה שוקלת את שיקוליה ובוחרת על מי להגן".

כך למשל במקרה הרצח של הנער מוחמד אבו ח'דיר, נכנסה עמותת 'חננו' לתמונה והצליחה לזכות כמה צעירים ששמם נקשר לאירוע. עם זאת, את החשודים שנשארו במעצר בחרה העמותה בסופו של דבר שלא לייצג. "התיק היה בעייתי", מספר קידר, "התרשמנו שההיקלעות שלהם לסיטואציה היא בעייתית ומתישהו התיק הגיע לידיים פרטיות. בשלב הזה יצאנו. גם יגאל עמיר פנה לעמותה והיו התלבטויות. בהרבה פניות שלו לא יכולנו לעזור, אך באחת הפניות ראינו שמתנכלים לו ו'חננו' נכנסה לתמונה. בית המשפט קיבל את העתירות.

"'חננו' היא סנגוריה ציבורית שמנסה לפעול במרחב המשפטי. אין עוד ארגון כזה ברמה הארצית, בוודאי לא ארגוני זכויות אדם, והמשאבים של העמותה מצומצמים. זו העמותה הכי גדולה שלוקחת על עצמה היקפים עצומים של דיונים, אנשים, אסירים ועצורים ומנסה לסייע להם ככל האפשר".

אז מה הכי קשה בעבודה שלך?

"השחיקה. אני אוהב את המקצוע, אבל הקושי נוצר מתוך מתח נפשי לא בגלל שאתה מייצג אנשים שאולי הם עבריינים, וחלקם אכן כאלה. המתח נוצר מהמערכות שאתה נלחם נגדן. אין שקיפות ולצד השני יש הרבה יותר כוח והשפעה, אם זה השב"כ, השב"ס או הפרקליטות. נטל ההוכחה תמיד עליך. ויש אי צדק וצביעות גם של שופטים וגם של פרקליטים. זו המלחמה. אני לא סומך על המערכת".

אתה לא סומך על מערכות החוק?

"מאוד קשה. אני מאוד נזהר ורוצה להיזהר מכך, אבל אני רואה דברים. הנתונים לא הגיוניים. ראיתי וחוויתי עשרות רבות של צעירים ומשפחות שנמצאים עם אזיקים סתם, על לא עוול בכפם".