השר אורי אורבך
השר אורי אורבךצילום: פלאש 90

אני מבין שבברלין המילקי זול יותר מאשר בתל אביב והדיון הזה פשוט מעורר בי סלידה. לא כי אני רוצה להרעיף עליכם קלישאות ציוניות מוצדקות על חובתנו להיות בארץ, אלא מסיבה אחרת לגמרי.

הדיון על המילקי בברלין הא ניסיון לא-מודע בזדון (שזה אוקסימורון) להפוך את ברלין למקום נורמלי. כאילו מהות היחסים שלנו עם ברלין היא כמו עם לונדון, פריז או בריסל. כאילו כבר אין כל ערך לזיכרון היסטורי, להקשרים, לאסוציאציות. אין שואה ואין תקומה, אין נאצים והיטלר ואין מדינת היהודים. ברלין זה מילקי ומילקי זה ברלין.

השוואת מחירי המחיה בין ברלין וישראל, ברלין כדוגמה אקראית, סתמית, היא טשטוש זהות מוחלט וממש אובדן עשתונות ערכי. כי ההתייחסות לברלין כמקום נורמלי היא בעיניי עדיין מעשה לא נורמלי לחלוטין.

ואולי במקום לכעוס מוטב ללעוג. כדי להגחיך את המשפט "אבל יותר זול בברלין", אני מציע לכם לנסות בבית לצרף את התובנה הזו לפתגמים ולמשפטים ידועים. למשל:
בארץ ישראל קם העם היהודי, אבל יותר זול בברלין.
עשה לך רב וקנה לך חבר, אבל יותר זול בברלין.

פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, אבל יותר זול בברלין.
עם ישראל חי, אבל יותר זול בברלין.
טוב למות בעד ארצנו, אבל יותר זול בברלין.
אין לי ארץ אחרת, אבל יותר זול בברלין.

ואפשר גם ללכת על משפטים שמוכרים לי אני-לא-זוכר-מאיפה כמו:
שריפה, אחים, שריפה, אבל יותר זול בברלין.
אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך אבל יותר זול בברלין.
העבודה משחררת אבל יותר זול בברלין.

כי ברלין זה מילקי ומילקי זה ברלין, ומה שהיה היה.