שולמית מלמד
שולמית מלמדערוץ 7

'מקום משלהן', בימוי: נעם דמסקי

ישראל 2014, 55 דקות

סרטו החדש של נעם דמסקי מתמקד בשתי דמויות ציוניות מרתקות שלא מפחדות לחלום: הרבנית שולמית מלמד, אמא וסבתא, מקימת ערוץ 7, ותירא‑אל כהן, סטודנטית לעיתונאות באוניברסיטת תל אביב, ומקימת כפרי סטודנטים ביו"ש.

הסרט מפגיש בין שתי הנשים החלוציות האלה, ומראה את ההתמודדות שלהן עם משימת ההתיישבות, כל אחת בדרכה. הרבנית מלמד הקימה עם משפחתה את היישוב בית אל, כשהם המשפחה היחידה ביישוב ומסביבם רק ערבים. בהמשך ייסדה את ערוץ 7, שהיה קול חלוצי בשנים שבהן לא היה לימין שופר להתבטא דרכו. גם תירא‑אל הצעירה מנסה להגשים את החזון הציוני בדרכה ומקימה כפרי סטודנטים במגדלים ובמקומות נוספים, כשבסרט מצולם בעיקר מאמצה להכניס סטודנטיות לבית השבעה בבית חנינא. כהן נפגשת לשם כך עם יעל בן-דב, לוחמת הלח"י שמתגוררת בבית זה ("אבל אל תספרי לשב"כ שזה השם שלי", היא מעירה בבדיחוּת), אך לצערן הניסיון כושל והכפר מועתק למקום אחר. ואילו מטרתה של הרבנית מלמד המתוארת בסרט היא להנציח את מפעל החיים שלה, ערוץ 7. היא שואפת שהערוץ יזכה להכרה מוחשית, ממש כמו האנדרטה שהקימה עיריית תל אביב לזכר פעיל השמאל אייבי נתן ששידר בסמוך לספינתם.

היה מעניין לראות את ההבדלים בין מלמד לכהן, שעל אף שיש להן הרבה מן המשותף ושתיהן "לא עוברות את הקו הירוק מהצד השני שלו" כהגדרת תירא‑אל, רב גם השוני ביניהן: למלמד יש כללים ברורים לגבי תפיסת העולם – הבית בראש סדר העדיפויות, וכשיש זמן לפעול בערוץ ייכנסו אליו רק תכנים ראויים. תירא‑אל לעומתה, כבר מזמן יצאה מכל המסגרות הדתיות וסיגלה לה דרך משלה וקוד לבוש אחר. כשהן נפגשות במשרדי הערוץ נוצר ביניהן מעין דיסוננס שמביע היטב את הפערים הבין-דוריים. כמו למשל כשהרבנית שואלת את תירא-אל אם הסטודנטים בכפרים שהיא מקימה הם דתיים. תירא‑אל מצדה מסבירה שההגדרה הזאת של חילונים-דתיים כבר לא שייכת לדור שלה, ומתרעמת בפניה על כך שההתיישבות "זקנה", כלומר בתפיסה שלה.

קשה היה להפסיק את הסרט באמצע, אף שלעתים היו בו סצנות שנראות מבוימות מדי. הפגישות בין מלמד לכהן מרתקות ומשקפות היטב את הפערים וההבדלים בין הדורות, וכל אחת מהן היא סיפור בפני עצמו אשר ראוי לסרט משלו. זהו סרט מעניין בעל רוח לאומית המשלב עבר והווה. ניתן לראותו באתר ynet.