מנגינות שאינן מתאימות לה. יחימוביץ'
מנגינות שאינן מתאימות לה. יחימוביץ'צילום:

לצד הוויכוח האידיאולוגי בין ימין ושמאל קיימים כמה אישים בכנסת שבימין ובשמאל נוהגים להתייחס אליהם כאנשים אמינים, כאלה שטובת האומה לנגד עיניהם והאמת נר לרגליהם.

הם אמנם טועים וחושבים ימין או שמאל (תלוי בעמדת המתבונן) אבל הם לפחות דוברי אמת. לא תמצאו אצלם אינטריגות וקומבינות, הם יחברו למתנגד פוליטי כשטובת המדינה מחייבת לפעול יחד וכשהם מבקרים מישהו כנראה יש בזה משהו. אחת מהח"כים שזוכים ליחס הזה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ'.

זו בדיוק הסיבה לפליאתי לנוכח המייל ששיגרה יחימוביץ' לאלפי תומכיה בסוף השבוע האחרון ובו סיכמה, כדרכה מדי כמה ימים, את עמדותיה בסוגיות שעל סדר היום. הפעם, כצפוי וכמתבקש, בין הנושאים המדוברים נמצא גם רצח רבין.

תחת הכותרת "לא לעדן את ההיסטוריה. לא נשכח ולא נסלח", כתבה חברת הכנסת יחימוביץ מספר תזכורות ממה שלדבריה אסור שיישכח. איכשהו בין האלימות וההסתה וכו' וכו' (עניינים שניתן להתווכח עליהם אך ניתן גם להבין את המאשימים) השתרבבו שלושה עניינים - ארון המתים שהוצב מאחורי נתניהו כעדות לתרומתו של נתניהו להסתה, שלט רבין במדי אס אס כעדות לביבים שאליהם מסוגל הימין להגיע, והדיון ההלכתי סביב ההיתר לרצוח את ראש הממשלה כראייה למקומות האפלים שבהם מצויים רבנינו ומורי הלכתינו.

אז כך, גברת יחימוביץ', ממך אפשר היה לצפות ליותר.

את מדברת על החובה לזכור ולא לשכוח ולכן הייתי מצפה לדוגמא שתזכרי שעל אותו ארון מתים לא היה כתוב 'רבין' כפי שמעלילי עלילות הדם על נתניהו מספרים (ואולי בסתר ליבם היו רוצים לראות). על ארון המתים הזה היה כתוב 'רבין ממית ציונות' (נכון, לא ניסוח מי יודע מה מהוקצע, ובכל זאת עדיין לא משהו שמדבר על קבורתו חלילה של ראש הממשלה). ארונות מתים שכאלה הוצבו באינספור הפגנות על עתיד הטקסטיל הישראלי, על עתיד ההשכלה הגבוהה, על הביטחון, על עתידם של עובדים לקראת פיטורין במקום כזה או אחר, על עתיד התרבות (הפגנה שנושאי הארון שבה באו דווקא מהמחנה שלך, שלי) ועוד ועוד. בכל הזדמנות שכזו האשימו את הממשלה או את העומד בראשה או שר האוצר או הבכיר הרלוונטי בקבורת עתיד ילדינו, בקבורת עתיד המדינה, קבורת הציונות וכמעט כל מה שניתן או לא ניתן לקבור.

אני משוכנע שיש לך גישה לכל מקורות התיעוד לאירועים מהסוג הזה. אני מרשה לעצמי להאמין שגם את יודעת שהנפת הארון הזה לא נועדה לרמוז לרבין אלא דווקא למה שרבין עושה לציונות לטעמם של המוחים. איכשהו, לאחר הרצח כבר נתפרו כל מיני הקשרים הזויים מהעבר לאירוע הטראגי וגם הארון הזה נכנס פנימה, כי הרי לא יתכן שאקדח ירה במערכה השלישית בלי שראינו אותו במערכה הראשונה.

את גם תובעת מכולנו "לזכור את הלבשתו של ראש הממשלה שלנו, לוחם ומפקד מהולל בצה"ל במדי אס.אס", אז בואי ונזכור. נזכור מי הוא שהלביש אותו במדים הללו. כעיתונאית חוקרת בעברך את וודאי יודעת שמדובר היה באבישי רביב, סוכן השב"כ (הנתון כידוע לך לפיקוחו ולמרותו של משרד ראש הממשלה). ולא, לא מדובר בפרט היסטורי ארכיוני שולי. מקור השלט הזה דרמטי ומשמעותי מאוד. אם השב"כ אחראי לשילוט הזה כחלק מפרויקט הכפשת הימין אז מאותו רגע כל שימוש בהבל הזה הוא הצטרפות לעלילה מכוערת וחסרת בסיס נגד מחנה אידיאולוגי שלם, מחנה שעמדתו לגיטימית לא פחות משלך אבל כך ניסו להשתיק אותו.

וכן, יש את ההבל הידוע הזה עם ההיתר ההלכתי לרצח ראש ממשלה. את, גברת יחימוביץ', תובעת מאיתנו לזכור גם "את הדיון ה"הלכתי", כביכול, ההתפלפלות האם מותר או אסור לרצוח את ראש הממשלה". כך כתבת, אבל גם את יודעת, בדיוק כמו כל מי שהיה בהכרה בתקופה ההיא, שהמשטרה והשב"כ עשו כל שלאל ידם כדי לחפש ולמצוא ולו בדל רב שהתיר רצח של ראש ממשלה כדי שניתן יהיה לייצר כאן תחושה של קנוניה דתית שסופה היה בלחיצת עמיר על ההדק. ניסו למצוא רב כזה אבל מה לעשות, לא מצאו. נכון. יגאל עמיר העביר שאלה לאחד מרבני הישובים בנושא הזה והשאלה נדחתה על הסף כרעיון הזוי שאסור אפילו להעלות על דל השפתיים. מכאן ועד לכנות את האירוע כ'דיון הלכתי והתפלפלות הלכתית' המרחק לא רק שהוא רב אלא גם במרחק עצום לא ניתן למצוא את הקשר בין השניים. 

בקיצור, גברת יחימוביץ', ממך היינו מצפים ליותר. מקובל ונדרש שתתבעי שיח הגון, רגוע ומתון יותר, מקובל שתתבעי להוציא את האלימות מארגז הכלים החברתי שלנו. לא מקובל שתצטרפי למקהלת העלילה המסתמכת על הזיכרון הקצר של הציבור.