בין שלטון מפא"י ל"חוק ישראל היום"

לקראת ההצבעה (ד) על חוק ישראל היום מזכיר בלוגר הבית של המדור הכלכלי את שורשיו הרעיוניים של יוזם החוק.

אמיר וייטמן , י"ח בחשון תשע"ה

ישראל היום
ישראל היום
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

כפי שכולנו יודעים, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שעניינה חיסול עיתון "ישראל היום". אני חושב שהכל כבר נאמר בעניין החוק הזה ואין הרבה מה להוסיף לגופו של עניין.

אני תרמתי את תרומתי בנושא לפני מספר חודשים על ידי טור שהתנגד לחוק המביש הזה בעיקר מן הזווית של דחייה על הסף של עצם הלגיטימיות של התערבות הממשלה בחיי המסחר. טענתי שמתן כח מופרז לממשלה עלול להיות מנוצל לרעה ואכן זה מה שקורה עם הצעת החוק הזה.

אבל דבר אחד צריך להוסיף. בואו נגיד את האמת: אף אחד לא ממש נופל מן הכיסא כאשר הוא שומע שמי שמקדם את החוק הוא ח"כ איתן כבל, ממפלגת ה"עבודה". ה"עבודה" היא היורשת של מפא"י וכולנו זוכרים היטב מה היה טיבו של משטר מפא"י הישראלי: סוג של דיקטטורה "רכה" יחסית, שלא אפשרה התפתחות של כלכלה חופשית ושל חברה חופשית.

המדינה שלטה על כל תחומי החיים של האזרחים, ובפועל, התרגום המעשי היה שלטון השמאל הסוציאליסטי בחיי כל אזרחי המדינה. מקום עבודה, בריאות, חינוך, ואפילו ספורט ותרבות, הכל פה היה תחת העול של מפא"י. בין השאר, הממשלה שלטה על רבים מאמצעי התקשורת. אם כן, האם עלינו להיות מופתעים מעמדותיו הבולשביקיות של ממשיך דרכו של מפא"י?

ח"כ איתן כבל מוכיח שהים אותו ים ומפא"י אותה מפא"י, גם אם שם המפלגה התעדכן. ואם זה רק היה תלוי בו ובחבריו, סביר להניח שעד היום היינו חיים תחת שלטון עריץ למחצה שלא נותן לנו את החופש לחיות, להתפתח, ליצור ולשגשג, כל אחד לפי דרכו.

אז מן השמאל הסוציאליסטי אין לי ציפיות. מה שצריך לעשות הוא להתנגד לו ולהמשיך להביס אותו, פעם אחר פעם, בקלפי. הרבה יותר מטריד היא העמדה של מפלגות שמתיימרות להיות "ימין", קרי, ה"בית היהודי" ו"ישראל ביתנו".

בכל העולם, הימין מקדם אג'נדה ליברלית, פחות או יותר, של שוק חופשי. גם בישראל, מנהיגי המפלגות האלו, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, מחזיקים בדעות כלכליות-חברתיות שממקמות אותם חזק בתוך הימין הליברלי הקלסי, וטוב שכך. חלק מן האג'נדה הזאת היא שמירה של חופש העיסוק, דבר שמהווה גם חוק יסוד במדינת ישראל.

אז איך נסביר שעל הצעת החוק חתומים גם איילת שקד, יו"ר הסיעה של "הבית היהודי" ויד ימינו של בנט, וח"כ רוברט אילטוב של "ישראל ביתנו" כאשר ברור שלא ייתכן שיו"ר המפלגה ליברמן לא נתן לזה אישור? איך הם מקדמים אג'נדה שמאלנית של דיכוי חרויות הפרט, חופש הביטוי וחופש העיסוק?

איך ייתכן שאנשי הימין מתלוננים מזה עשורים שיש לשמאל שליטה כמעט מוחלטת בתקשורת ולאחר כל הזמן הזה, סוף כל סוף, מגיע לשכונה שחקן חדש ששובר את המונופול התקשורתי של השמאל, ואז מתנפלים עליו כדי לחסל אותו? ועוד, איך ייתכן שדווקא אנחנו, אנשי הציונות הדתית, שסבלנו כל כך מן החרם על "ערוץ 7" ומסגירת התחנה, מאפשרים ליו"ר המפלגה שמבוססת על המגזר לסתום פיות של עיתון כמו "ישראל היום"? כל זה מביש ומבייש. וקראתי דרך אגב ה"טיעונים" של תומכי החוק: זה כל כך מביש שקשה להאמין שהם בעצמם מאמינים לדברי ההבל שהם אומרים.

היטיב לבטא זאת ח"כ פייגלין שאמר שהוא חשב בהתחלה באמת שהצעת החוק הזאת היא בדיחה. אמנם בדיחה גרועה, אבל אולי זה היה יכול להיות בדיחה, רק שזאת המציאות ויש להצעת החוק הזאת תמיכה רחבה.

התשובה לתהיות אלו כמובן ברורה לכל: איפה שמתחילה הפוליטיקה מסתיימים העקרונות ואסור ששום עיקרון, חשוב ככל שהוא יהיה, יעמוד בדרך בין "מנהיגי" ה"ימין" האלה לבין הנהגת מחנה הימין. ולעזאזל עם העקרונות, המדיניות, האידאלים, הכל. העיקר השלטון, הכח, ונראה שעבור אנשים מסוימים, המטרה הזאת עומדת מעל הכל ומקדשת את כל האמצעים, כולל הבזויים והחמורים ביותר. בכך יש היפוך יוצרות: מפלגות קיימות על מנת לשרת אג'נדה , ולא להיפך. מנהיגי הימין צריכים לשרת אג'נדה שעולה בקנה אחד עם הערכים של הימין. אין לנו צורך או רצון באנשים שמתחזים לימנים אבל בפועל מוכנים לקדם אג'נדה מפא"יניקית בולשביסטית כשזה מתאים להם. מספיק סבלנו ממונופול מפא"י על כל דבר שזז במדינת ישראל ואנחנו לא רוצים להחזיר את הימים האפלים ההם, ולא משנה לטובת מי. זאת לא מנהיגות, זאת צביעות.

טוב עשו חברי הכנסת שטבון ויוגב מן ה"בבית היהודי" בכך שהם הביעו התנגדות נחרצת לחוק הרע הזה, אם כי יש לקוות שהתנגדותם כנה ואמיתית ולא מונעת רק משיקולים פוליטיים, אף היא.

אנחנו זקוקים לאנשים עם אמירה עקרונית למען חרויות הפרט, שוק חופשי וחופש הביטוי, ולא לסכינאים מקצועיים שמוכנים למכור את נשמתם לשטן לטובת נזיד קולות וכח פוליטי. הגיע הזמן שהציבור יבהיר להם את המסר הזה. הציבור כולו והציבור הדתי-לאומי בפרט: אנחנו תופסים את עצמנו כאנשים ערכיים, והגיע הזמן להראות במציאות שאכן כך הדבר, על ידי הבעת מחאה חריפה כנגד הנבלה שעומדים לעשות בישראל.

ואידך זיל גמור.