"מירי תמיד מצאה את המילה הטובה והמעודדת"

טקס לזכר מירי אמיתי התקיים במכללת חמדת הדרום, "מירי חיה בצל הסכנה מתוך אמונה מלאה בצדקת דרכה ובזכותנו כעם לשבת בארצנו".

ישי קרוב , כ"ו בחשון תשע"ה

מירי אמיתי
מירי אמיתי
צילום: יח"צ

טקס לציון יום השנה להרצחה של מירי אמיתי הי"ד, התקייים במכללת חמדת הדרום.

הטקס התקיים במעמד חלוקת מלגות לארבע סטודנטיות מצטיינות, שהוענקו על ידי בעלה של מירי אליעזר אמיתי, על הצטיינות בהתנסות מעשית, פעילות התנדבותית במכללה ובקהילה והצטיינות בהגשת עבודה סמינריונית.

ארבע הסטודנטיות להן הוענקו מלגות הן: גיתית פוקס על הצטיינות בהתנסות מעשית, נחמני ספיר על פעילות התנדבותית במהלך מבצע צוק איתן, רוויה כהן על השקעה מיוחדת ורצון עז להצליח בלימודים, יפית גבאי על תרומה ערכית למכללה ולשמה הטוב ואנאל בונפד על הצטיינות בהגשת עבודה סמינריונית.

אמיתי ז"ל, מורה ואשת חינוך, הייתה בוגרת המכללה שפעלה בעוטף עזה בה למדו רבים מתושבי גוש קטיף. ביום שני, כ"ב בחשוון תשס"א, בשבע וחצי בבוקר, פוצצו שלושה מחבלים פלשתינאים מטען-צד בסמוך לאוטובוס, שהסיע ילדים, מורים ומלווים מכפר דרום לבית-ספר בגוש קטיף. 11 בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ, ושניים נהרגו – מירי, שנסעה באוטובוס לעבודתה באולפנת "נווה דקלים", והשכן גבריאל ביטון. אמיתי הייתה בת 35 בהירצחה. הותירה הורים, אחים ואחיות, בעל וארבעה ילדים.

אליעזר אמיתי, בעלה של המנוחה שכמדי שנה מממן את המלגות לסטודנטיות ציין "כולנו יכולים להגיע לדרגה של מירי ז"ל ושל אימהות האומה - שרה, רבקה, רחל ולאה. כולן היו בעלות מידות. לא מספרים לנו כמה ש"ס הן הספיקו ללמוד בחייהן ואיזה אורך חצאית לבשו, אלא על מידותיהן הטובות וזה מה שהצעיד את עם ישראל". בנוסף, סיפר אליעזר על המיוחדות של מירי כמורה שאהבה את המקצוע ושהייתה קשורה למכללת חמדת הדרום גם חמש שנים לאחר שסיימה את לימודיה.

"מירי ראתה רק את הטוב בתלמידים, לא התמקדה בקושי, ובחסר ותמיד מצאה את המילה הטובה והמעודדת", ספד לה אליעזר.

נשיא המכללה פרופ' אבי לוי ציין בדבריו כי "מירי הייתה המחנכת האולטימטיבית וזו הסיבה שאנו מקפידים להעלות את דמותה ומעשיה כדי לתת לכן תחושה שיש למה לשאוף. אילו מירי לא הייתה נהרגת היא הייתה איתנו כיום כמנהלת או כמדריכה פדגוגית נערצת, כי היו לה את כל התכונות שנדרש ממנהיגה. היא הייתה המחנכת הטיפוסית ולא רק בפן המקצועי אלא בעיקר בפן האישיותי הייחודי שלה.

היא הגיעה אלינו לאחר שהייתה מורה, אך המשיכה תמיד להיות תלמידה וזו אחת התכונות החשובות של מורה – ללמד מאהבה ולהמשיך תמיד ללמוד מכל דבר. שתי תכונות אפיינו אותה יותר מכל- האחת היא תכונת החסד האדירה והשנייה היא הנחישות- אף פעם לא לוותר למרות שהיו לה כל הסיבות האובייקטיביות לכך, בעלה כאיש ביטחון לא שהה בבית והצורך לנסוע מדי בוקר באוטובוס ממוגן בדרכה לאולפנה בנווה דקלים, שבה לימדה. אך גם ברגעים קשים תמיד ידעה לזכור להביא את הממתק לתלמידה שקצת חסרת מצב רוח, את העוגה לעובדת היולדת, שלצידה, ולהכין אוכל מיוחד לחיילים במחסומים- תמיד לתת לכל אחד את ההרגשה כאילו הוא המשימה היחידה שעומדת בעולמה".

הרב יצחק לוי, דיקן מסלול הבנים, סיפר למשתתפים כי שמע על הפיגוע הרצחני כשבועיים לאחר ששכל את בתו בפיגוע דומה בירושלים. בדברי התורה שנשא עסק בשאלה מדוע "רימתה" רבקה את יצחק ואף גרמה ליעקב שירמה. הוא הביא את דברי הרש"ר הירש שרבקה היתה עקרת הבית, עיקר הבית, וככזו ראתה את כל הכוחות בבית וידעה לנהל אותם ולאזנם בשונה מיצחק שהיה איש רוחני שעסק בספירות עליונות. הרב לוי סיים בברכה לסטודנטיות שנכחו שגם הן תשכלנה להיות "עקרות בית שיודעות לזהות את כל הכוחות סביבן ולנווטם לכיוון החיובי".