החגים כבר נגמרו, אבל על דלת בית משפחת קצין ברעננה יש עדיין שאריות מתשרי. אחד הדפים התלויים על הדלת, למשל, הוא טבלה שמופיעים בה ימי חג הסוכות – ליל החג הראשון, בוקר החג, שבת, שמחת תורה – לצד שמות של בתי כנסת.
החגים הם אולי זמן שיא בשביל רבנים ומעבירי שיעורים, ובכל זאת הדף הזה מהווה עדות לסדר היום העמוס של הרב קצין גם בימי חול, שבהם הוא מתרוצץ בין בתי הכנסת ברעננה, ולא רק ביניהם. “אם לא יהיה לי את הדף הזה על הדלת", הוא מסביר לי, “אני לא אזכור לאן ללכת".
מהדלת הזאת יוצא הרב קצין לא רק לבתי כנסת ברעננה, אלא גם למוסדות אקדמיים, ימי ושבתות עיון, מדרשות ועוד. הרבה מקומות – ומשימה אחת גדולה, מאתגרת ומורכבת: להתאים את התורה לאקלים העכשווי המודרני של אזור המרכז.
רעננה – דור 4
הסיפור של הרב קצין מתחיל באותו מקום שבו הוא נמצא עכשיו. משפחת קצין היא משפחה ידועה ברעננה, ונמנית על המשפחות המייסדות של העיר, עוד בהיותה מושבה צעירה וקטנה. אבי המשפחה הוא הרב אליהו קאץ'-קצין, ראש ישיבה בליטא, שהתמסר לרעיון הציוני ועלה לארץ ישראל בשנת 1924. הוא האמין בחיבור בין לימוד התורה לעבודת האדמה, אך זכה לממש אידיאל זה במשך שנתיים בלבד, ולאחר מכן נפטר בגיל 52 מהמחלות ששררו באזור. משפחתו המשיכה את דרכו: בנו אהרן קצין שימש כסגן ראש המועצה ברעננה, ונכדו מאיר קצין עסק ועדיין עוסק בפעילות ציבורית ודתית בעיר. נכד אחר, בנימין קצין, נפל במלחמת יום כיפור, ואחד מבתי הכנסת הידועים ברעננה נושא את שמו. הרב אביחי קצין הוא כבר הדור הרביעי.
היציאה הראשונה של הרב קצין מרעננה הייתה למדרשיית נעם בפרדס חנה. משם הוא המשיך לישיבת ההסדר כרם ביבנה. עם חבריו מההסדר הוא יצא למלחמת לבנון הראשונה, ממנה הצליח לחזור בנס. "היינו סמוך לביירות, ופתאום אני שומע בום. מסתבר שפגז נחת עליי בכינון ישיר וקטע את רגלי במקום. פוניתי לרמב"ם, והסתבר לי אחר כך שהפגז לא התפוצץ. תודות לכך אני כאן היום".
למרות הפציעה ותהליכי השיקום הקשים, אובדן הרגל לא הפריע יותר מדי למהלך חייו של הרב קצין. "ממילא לא תכננתי להיות כדורגלן", הוא אומר. לאחר חצי שנה של שיקום הוא שב לבית המדרש, שם למד עד שקיבל הצעה לכהן כר"מ בנתיב מאיר, והוא אז בן 24 בלבד.
ותק של ארבע שנים בהוראה הספיק לרב קצין, כנראה, כדי לקבל הצעה לכהן כראש ישיבה תיכונית, אף שהיה רק בן 29. הפעם ההצעה באה מכיוון מוכר: ישיבת בני עקיבא רעננה. הרב קצין, שהספיק להתחתן בינתיים, נענה להצעה. הוא עמד בראש הישיבה התיכונית במשך שש שנים, עד שהחליט לפרוש מהתפקיד. "מאז אני תמיד עושה חמישה-שישה דברים במקביל".
לאחר שעזב את הישיבה התיכונית, נכנס הרב קצין לתפקידו כרב קהילת 'לכו נרננה' ברעננה. הוא עזב אותה כשעבר דירה, וכיום הוא משמש כרב בשתי קהילות בו זמנית. "הקהילה שכיהנתי בה כרב הייתה צעירה ודינמית, אבל לא היה לה מבנה. על ידה הייתה קהילה ששמה 'עדת בני ישראל', קהילה עם בית כנסת יפה אבל מזדקנת ודועכת. הוחלט לאחד את שתי הקהילות, וכך כולם יהיו מרוצים – לאלה יהיה מבנה ולאלה יתווסף דם צעיר וחדש. הבעיה הייתה שלקהילה השנייה כבר היה רב, הרב שלמה אישון, אז הוחלט שיהיו שני רבנים. אחר כך באה עוד קהילה סמוכה, קהילת 'עלומים', שמתפלל בה גם נפתלי בנט, והם אמרו לי: אם אתה עובד שם בחצי משרה, בוא תעשה את זה גם אצלנו. מאז אני רב של שתי קהילות, וזה מעניין מאוד לראות שתי קהילות עם חתך גיל שונה וסגנון שונה".
כיום, בגיל 52, עם שבעה ילדים (מתוכם שישה בבית ובת נשואה שמתגוררת ביישוב מגדלים שבשומרון), הרב קצין מתזז בין מוקדים שונים ברעננה ומחוצה לה: הוא עומד בראש בית המדרש 'ראשית', שאותו הקים במטרה לארגן פעילויות תורניות לציבור, כגון שבתות עיון, פעילות לנוער ולימוד הורים וילדים; משמש כראש בית המדרש של מכללת 'שערי משפט' בהוד השרון, שכיום פועלים במסגרתו מסלול לגברים, מסלול לנשים ומסלול לציבור החילוני; מעביר מדי יום שני שיעורים בדף היומי, האחד ברדיו 'גלי ישראל' והשני ניתן בבית כנסת ומועבר אונליין לאתרים 'סרוגים', 'אורות' של ynet יהדות ועוד. בעבר הלא רחוק הייתה לו גם תוכנית פרשת שבוע ברדיו קול חי בשם "הפרשה", ולאחרונה אף הוציא לאור ספר בשם זה.
בנוסף לפרויקטים הקבועים, הרב קצין עובד בימים אלה על שני מיזמים חדשים. האחד הוא אתר אינטרנט ששואף לאגד את כל אתרי לימוד התורה ברשת. "אני עובד על הפרויקט בשיתוף עם איגוד בתי הכנסת העולמי בראשות אליעזר שפר, שהוא חבר טוב של אבא שלי. לכנס שעשינו לאחרונה קראנו "כנס אוצר התורה", והשתתפו בו הרב עזרא כהן מאתר 'ישיבה', הרב חיים סבתו מהרמב”ם היומי, הרב אריה שטרן מ'הלכה ברורה', הראל שפירא מפורטל הדף היומי ועוד. הרצון הוא לקחת את הפצת התורה לציבור הרחב ולנסות לשדרג את זה. באינטרנט יש הרבה מאוד אתרים של תורה, ואנחנו רוצים לעשות סדר בבלגן, לעשות פורטל שיחבר את כל האתרים וינגיש אותם לאדם הפשוט".
פרויקט נוסף הוא "שבת של תורה", יוזמה שבמסגרתה יתארחו רבנים בכמה ערים באותה שבת ויעבירו שיעורים. "זה לקחת את מה שאני עושה בשבתות של תורה פה ברעננה, שמשתתפים בהן כאלף איש בשבת, ולהעביר את זה מהמיקרו למאקרו, לקנה מידה ארצי. חוץ מהכמות, יש בזה גם מסר, לתת תחושה שלימוד תורה לציבור הרחב זה משהו שאפשר להתאגד סביבו".
רוב הפעילות של הרב קצין נעשית בקרב הציבור הדתי, אבל הוא מעביר שיעורים גם לציבור שאינו חובש כיפה. בנוסף לתוכנית לחילונים ב'שערי משפט', הוא נוסע פעם בשבוע למכון הטכנולוגי בחולון, מוסד חילוני באופיו ובאוכלוסייתו, להעביר קורס בנושאים תורניים למהדרין. "זה אתגר מרתק", אומר הרב קצין על הלימוד בחולון, "יש שם 80‑100 חבר'ה, מתוכם אולי שלושה דתיים. כשפנו אליי בהתחלה היה לי חשש מאנטגוניזם, מציניות, אבל אני מלמד שם כבר עשר שנים ולא נתקלתי בגילוי אחד כזה”.
כוחו של דף יומי
המסלול שבחר הרב קצין אינו מובן מאליו. בוגרי ישיבות אחרים מאזור המרכז מצאו את מקומם בהתיישבות, ורבנים אחרים המשיכו את מסלול חייהם בבית המדרש בגרסתו הישיבתית. הרב קצין בחר לחזור לאזור המרכז, לרעננה, ואף עזב את העולם הישיבתי לטובת לימוד עם "בעלי בתים".
"האני מאמין שלי הוא שבית המדרש צריך לפתוח את דלתותיו החוצה", מסביר הרב קצין. "המשותף לתחומי הפעילות שלי הוא הדיבור לא רק לתוך בית המדרש הקונבנציונלי פנימה, אלא גם לאלה שחיים את החיים, באקדמיה, בעבודה. לראות איך יוצרים בית מדרש לאלה שהם לאו דווקא בבית המדרש. אמנם הגעתי לרעננה כי נקראתי למסגרת ישיבתית קונבנציונלית, ישיבה תיכונית, וזה מה שעשיתי בשנותיי הראשונות, אבל אחר כך ראיתי את ייעודי ותפקידי בהוצאת התורה החוצה, ולזה נמשכתי. זה אומר גם לעשות פעילויות שונות, לחשוב באופן יצירתי איך אתה מושך את האנשים, את הנוער. למשל, לפני ראש השנה עשינו אירוע תשליך לנוער על חוף ימה של הרצליה. אני חושב שזה תפקידם של רבנים היום: אנחנו מתרכזים בתוך הישיבות, אבל לחיים יש סחף ויש להם את הדינמיקה שלהם, וצריך לתת לזה מענה".
סוגיית הלימוד בחיים הדינמיים והסוחפים איננה פשוטה. הנושא עלה לאחרונה לסדר היום בציבור הדתי, סביב הטענה כי רבים מבני הישיבות הציוניות-דתיות נקלעים למשבר עם היציאה מהן. הרב קצין מכיר את התופעה ומסכים עם הטענות.
"מההיכרות שלי עם אנשים שנמצאים בעולם האקדמי, אני יכול להגיד קודם כול שיש לחץ גדול. אתה טרוד. מרוץ החיים מזמן לך גם התמודדויות ערכיות. השאלה הראשונה ששואלים אדם אחרי מאה ועשרים היא האם נשאת ונתת באמונה, זו התמודדות. דבר נוסף הוא שנוצר חיכוך עם אנשים שונים לחלוטין, עם אורחות חיים שונות לחלוטין, עם נורמות צניעות שונות לחלוטין, אז נוצרות התמודדויות. שמעתי על תלמידה אחת שאמרה שניסו להכין אותה לאקדמיה, לומר לה מאילו מרצים היא עלולה להתקלקל, והיא אמרה: מאף מרצה אני לא מתקלקלת, אם כבר אני אתקלקל – זה יהיה בהפסקה".
ואיך מתאפשר הקלקול הזה, כל מה שנספג בישיבה פשוט מתפוגג?
"אני לא בטוח בזה, אבל אני יכול להגיד לפחות על עצמי שכשלמדתי בישיבה – לא הכינו אותי לחיים. אולי זה מפני שהישיבה שלמדתי בה ציפתה שנמשיך בעולם התורה. אמנם חלפו כמה שנים מאז שלמדתי, ואני מניח שהיום המצב טוב יותר, אבל החיים באמת שוחקים, והם לא נראים כמו שיעור כללי בישיבה. מי שאומר שבישיבה לא ניתנת הכנה נכונה לחיים – אני חושב שהוא צודק. לכן חשוב שדווקא מהרגע שאדם יוצא מהישיבה, עולמו יהיה מלווה בדמויות תורניות רוחניות".
חוץ מדמויות רוחניות, הישיבות יכולות להכין מראש לחיים?
"אתן דוגמה מינורית: אני מודה, אני מלמד דף יומי רק שנתיים. אני בא מלימוד ליטאי, לימוד בעיון ולא בבקיאות, אבל מאז שנכנסתי לדף היומי – אני רואה את העוצמה שיש לו, את היכולת לחייב אדם לקבוע עתים לתורה. הישיבות יכולות למצוא זמן, בסדר הבקיאות, להרגיל אדם ללמוד דף יומי, באופן שימשיך גם בבין הזמנים וגם בצבא. הישיבות צריכות לתת יותר כלים. צריך לעשות שני דברים במקביל: שבישיבה תהיה יותר הכנה לחיים, ואני שוב מסתייג ואומר שלמדתי לפני שלושים שנה ואני לא יודע מה קורה היום. ושנית, צריכות להיבנות יותר מסגרות שתעטופנה את הבוגר בזמן שהוא בעולם האקדמי והמקצועי".
מה, בעצם, המשמעות של לימוד תורה בשלב החיים המעשיים?
"אם דיברנו על השאלה הראשונה שאדם נשאל בבית דין של מעלה, נשאת ונתת באמונה, השאלה השנייה היא: קבעת עתים לתורה? אדם שאינו לומד תורה באופן קבוע, העולם הדתי שלו איננו שלם. אני לא רוצה לומר פגום, אבל לא שלם. ממילא ברגע שלאדם יש בתוך הלו"ז השבועי, לפחות בלו"ז השבועי, עתים לתורה – הוא אדם שלם יותר. אני חושב שמתוך כך גם כל אורחות חייו ייראו אחרת. אצלנו בבית הכנסת יש שני שיעורי דף יומי, אחד בבוקר ואחד בערב, וביחד מדובר בחמישים איש. אנשי עמל, עבודה, שאני מאוד מתפעל מכך שהם פותחים את סדר יומם בלימוד תורה, ואני בטוח שזה מעשיר את עולמם".
דף יומי לא תמיד קשור לעולמו של האדם העובד, שלא נתקל ביומיום בסוגיות של ייבום וחליצה. ב'שערי משפט', למשל, לומדים משפט עברי או דברים אחרים?
"אנחנו משתדלים שלפחות באחד מהקורסים תהיה איזושהי השקה למשפט עברי, וכשאני לומד איתם גמרא זה בדרך כלל סוגיות של נזיקין, אבל אנחנו לא רואים בזה את העיקר. התשובה לשאלה היא מאוד אישית, אבל בדרך כלל התשובה היא שהלימוד לא צריך להיות קשור לתחום העיסוק. כשאדם הולך ללמוד תורה והוא רופא במקצועו, אני לא חושב שהדבר שהכי מעניין אותו זה סוגיות של רפואה והלכה. לפעמים אולי כן, אבל מה שחשוב הוא פחות הפרקטיקה, ויותר ההעמקה הרוחנית".
"למה אשכנזים מפחדים מרב?"
עם שתי קהילות שבהן הוא מכהן כרב, בתוספת קהילה ששימש בה כרב בעבר, המושג רב קהילה תופס מקום מרכזי בעולמו של הרב קצין. "ברעננה יש יותר רבני קהילה, בין השאר כי הקהילות כאן מסוגלות יותר להחזיק כלכלית רב. בארה"ב זה קיים הרבה יותר, שם משרת הרב היא פול טיים ג'וב ורב הקהילה הוא מוקד משמעותי מאוד בתוך הקהילה. אבל בארץ המושג הזה כמעט לא קיים, באיזשהו מקום יש רִיק בחיים האמיתיים”.
מה דורש תפקיד רב הקהילה?
"התפקיד של רב קהילה הוא מגוון: הובלת הקהילה, ניווט הקהילה, פסיקה הלכתית. קודם כול הוא צריך ליצור אווירה שישאלו אותו. מספרים על רב שפרש מתפקידו אחרי כמה שנים, ושאלו אותו למה הוא פרש, אז הוא אמר: או, זאת השאלה הראשונה ששואלים אותי. צריך ליצור אמון כך שאפשר לשאול. התפקיד כולל גם ליווי – רוחני, רגשי - בזמן שמחה והרבה פעמים בזמן פטירה וכדומה. אלה רגעים חשובים שבהם הרב לומד להכיר את האדם, וגם נפתח קשר איתו. רב קהילה צריך להיות זמין לאדם. הוא גם צריך להיות סטארטאפיסט, כל הזמן לחשוב איך ליזום. זה כבר לא כמו פעם ש'הרוצה את הרב יבוא אליו', היום לא יעזור שתשב ותחכה שאנשים יבואו אליך".
בהרבה קהילות, לפעמים דווקא באזור המרכז, אנשים לא מתלהבים מרבני קהילות.
"יש קהילות שלא מעוניינות ברב מכל מיני סיבות. לפעמים זה נובע מפחד, לפעמים מאי אמון בממסד הרבני, לפעמים דעתניות. היום זה באמת עידן שגוגל יודע הכול, אז לא ברור למה צריך רב, ומה יהיה אם הוא לא יתאים ולא נוכל לגרש אותו עד מאה ועשרים? חלק מהשאלות הן שאלות טובות, וחלקן נובעות מכך שעדיין לא בנינו מערכת רבנית קהילתית. דווקא הציבור האנגלוסקסי ברעננה לא מסוגל לתפוס איך יכולה להיות קהילה בלי רב. יש בתי כנסת מעורבים שבהם הישראלים נגד רב והאמריקאים בעד. גם מישהו ספרדי אמר לי לא מזמן: מה אתם, האשכנזים, מפחדים מרב? אצלם זה דבר ברור".
ומה התשובה שלך לטענות?
"כדי לתת מענה רוחני לקהילה, יש צורך במישהו שיוביל את כל הדברים שהזכרנו. את הוראת לימוד התורה, את היוזמות שקשורות לזה, חיבור המבוגרים והצעירים ללימוד התורה, הדרכה רוחנית. אני מקווה שיבוא יום שהשאלה לא תישאל".
יוצא לך להתעסק בסוגיות סביב מקומה של האישה בקהילה, או בבית הכנסת?
"הנושא הזה עולה. יש קהילות מסוגים שונים, כאשר בכל אחת זה בא או לא בא לידי ביטוי בווריאציות שונות. יש קהילות יותר מודרניות ופחות, כל אחת לפי סגנונה. בסך הכול המצב די מוסכם, לא היה משהו שנעו עליו אמות הסיפים. אבל הנושא קיים, אם לא על סדר היום אז מתחתיו".
וכשהנושא עולה – איזו עמדה אתה מציג?
"אני פתוח בשמרנות", הוא מגדיר. "בשנים האחרונות רבים משיעוריי ניתנים לנשים, והעובדה שיש היום הרבה לימוד תורה לנשים היא דבר מבורך, אבל לא צריך לחשוב שעכשיו כל תפקידנו הוא להפוך את כל מה שקרה כאן 5,000 שנה. אני מארגן 'יום לימוד תורה' פעמיים בשנה, ובפעם האחרונה פנתה אליי אישה שממש נפגעה מכך שמתוך יום שלם של שיעורים, אין אף אישה שמעבירה שיעור. אז נכון שצריך לתת מקום ללימוד תורה לנשים, אבל זה לא אומר שעכשיו אי אפשר שיהיה יום לימוד תורה בלי שיעור של אישה. בחופות שאני עורך, אני לפעמים אומר לזוג שהחופה שלנו לא תהיה שונה באופן טוטלי מזו של סבתא, שכשסבתא תבוא היא תבין שזו חופה. לא צריך להפוך הכול בבום. אבל צריך להבין שהיום בהחלט לנשים יש יותר מקום, ולהתחשב בזה. בהקפות השניות האחרונות, הסתבר לי שכבר כמה וכמה שנים הבנות של בני עקיבא ועזרא רוקדות בצד עם מחיצה, וזה הפך לנושא בוער, והתנגדות של מרצ שחס וחלילה לא תהיה מחיצה, וכמעט הלכו מכות. אלה דברים שנהגו מאות שנים, ופתאום כל דבר הופך לקלריקליות”.
מכל מקום, אי אפשר להאשים את הרב קצין בהדרת נשים: אשתו, אושרית, עוסקת בקולנוע ובמשחק – לא בדיוק תחום העיסוק הקלאסי בקרב נשים דתיות. "אשתי בעיקר מגדלת את ילדינו, אבל גם עוסקת בתיאטרון וקולנוע. היא בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון, שנמצאת היום בבית ברל, ולמדה תסריטאות ב'מעלה'. היא שיחקה בכמה סרטים של בית הספר לקולנוע 'תורת החיים', בהצגה של תיאטרון אספקלריא בנושא השואה, וגם הפיקה לא מזמן סרט. ברוך ה' האמנות עברה בגנים הלאה, לילדים".
הכסף לא קובע
אולי החופה של הרב קצין דמתה לזו של סבתא שלו, אבל רעננה שלו שונה לחלוטין מרעננה של הסבים והסבתות. אחרי למעלה מתשעים שנה, המושבה הקטנה היא היום עיר מבוססת ומשגשגת, וגם אחד המרכזים של הציבור הדתי-לאומי בגוש דן.
זה נכון שאנשים ממקומות מבוססים יותר, כמו רעננה, מחוברים פחות לעבודת ה'?
"יש לי התנגדות ליצור קורלציה בין רמה סוציו-אקונומית לרמה רוחנית, כי אני מכיר הרבה אנשים שהם גם נושאי משרות ותפקידים בכירים, וגם מחוברים כל כך לעולם הדתי והרוחני. יש תופעות מדהימות של אנשים שקשורים לתורה, ושהונם מתחבר לעשיית חסד. בכלל, אני לא אוהב לתת ציונים. יש אנשים שהונם מתחבר לעבודת ה' ויש כאלה שהוא מפריע להם. יש כאלה שמעושר לא עובדים את ה', ויש כאלה שמעוני".
בגוש דן פועלים היום רבנים רבים בעלי רקע שונה משלך. אתה חזרת לנוף מולדתך, והם הגיעו במיוחד מיהודה ושומרון כדי להפיץ את האור. אתה מרגיש שיש לך יתרון עליהם?
"זה תלוי בהתאמה האישית ולא בהתאמה הגיאוגרפית. יכול להיות שמישהו גדל ביהודה ושומרון, והוא מספיק אינטליגנט ומספיק מבין את הראש כדי להתאים לכאן. אולי היכרות מראש עם המנטליות יכולה לעזור, אבל בהחלט גם אנשים מבחוץ יכולים להכיר אותה".
ותושבי המרכז אינם תופסים את הרבנים שבאים מבחוץ כהשתלטות של גורמים זרים?
"התשובה היא מאוד אישית. בסך הכול שופטים את האדם לפי היותו אדם, לא לפי ההיסטוריה והביוגרפיה שלו. מה שרב צריך הוא להכיר את האנשים. הרבה פעמים המבחן שלנו, הרבנים, בפנייה לציבור הרחב, הוא לדבר ישראלית. לא לזייף את התורה, אני לא מדלג על שם ה' כשאני מגיע אליו, אלא מעביר תכנים דתיים לחלוטין בשפה שלא תישמע זרה ומאיימת".
חוץ משני המיזמים שאתה עובד עליהם, מה השאיפות הלאה?
"כל מה שעשיתי בחיים – תמיד פנו אליי, לא אני פניתי. אני מניח שתבוא העת לשנות מסגרות, והיו כל מיני דברים שעלו על הפרק, אבל מדובר רק בשינויי מסגרת ולא שינויי תוכן. אני אשמח אם תינתן לי מסגרת כדי לעשות את מה שאני עושה באופן מסודר, שלא אצטרך לעשות עשרה דברים בו זמנית, והעוצמה תהיה גדולה יותר. אני רוצה לעשות את אותם הדברים במסגרות אחרות, אבל בסך הכול להשתדל להפיץ תורה כמה שאפשר".