מודיעין עילית
מודיעין עיליתצילום: פלאש 90

שלושה מתושבי מודיעין עילית הסכימו להתראיין לכתבה זו, בתנאי אחד: ששמם המלא לא ייחשף בעיתון. הסיבה העיקרית הייתה מטרידה במיוחד: "אנחנו מפחדים", הם אמרו בפשטות, "על עצמנו ועל המשפחות שלנו".

הסיפור של חברת 'קווים' במודיעין עילית משלב בתוכו אבסורד, שתיקה גדולה והזנחה פושעת. תושבי העיר מספרים שהכול התחיל במבצע 'צוק איתן' שהתחולל כאן בקיץ האחרון. לצד הטילים ששוגרו בקצב מסחרר לערי הדרום והמרכז, נרשמה הזדהות מדאיגה של חלק מאזרחי ישראל הערבים, שהביעו תמיכה פומבית בארגוני הטרור ברצועת עזה. מי שנתקל בכך פנים מול פנים היו תושביה של העיר החרדית מודיעין עילית, שמסתייעים בתחבורה הציבורית בעיר ומחוצה לה. חברת 'קווים', המפעילה הראשית של קווי האוטובוס בעיר, מעסיקה למעלה מ‑50 אחוז נהגים ערבים, אשר מתגוררים בכפרים הסמוכים ומהווים כוח עבודה משמעותי לכל מערך התחבורה השוטף. אלא שמאז החל המבצע בעזה, השתנה לרעה יחסם של הנהגים לנוסעי האוטובוס והם מטילים עליהם אימה.

"הנהג אמר: תעופי מהאוטובוס"

אסתי (44), תושבת העיר, היא מורה למוזיקה במודיעין הסמוכה. כדי להגיע למקום עבודתה בזמן היא נאלצת לצאת מוקדם בבוקר אל האוטובוס הראשון שיוצא מהעיר. לאחרונה, היא מספרת, הפכה הנסיעה בקו האוטובוס שלה לסיוט של ממש. "לפני חודשיים עליתי על האוטובוס של שש ועשרה בבוקר. הנהג הערבי היה כהרגלו זעוף פנים. הושטתי לו שטר של 200 שקלים וביקשתי ממנו להטעין את כרטיס הרב-קו שברשותי בסכום של 50 שקלים בלבד. פתאום הנהג מתחיל לצרוח עליי: למה את מביאה לי בבוקר שטר כזה? את לא יודעת שאין לי עודף? ואז הוא פשוט זרק את השטר על הרצפה ואילץ אותי להתכופף ולהרים אותו". אסתי מוסיפה כי בכך לא תם האירוע. כשענתה לו שאין ברשותה סכום כסף אחר לצורך הנסיעה, דרש ממנה הנהג לרדת מהאוטובוס. "הוא אמר לי: תעופי לי מהאוטובוס ומהעיניים. אני לא לוקח נוסעות כמוך".

בסוף ירדת מהאוטובוס?

"למזלי הרב, אישה מקסימה שישבה מאחור מיהרה לשלם עליי וכך נשארתי באוטובוס". אסתי מוסיפה עוד כי רוב נוסעי האוטובוס שהיו עדים למקרה בחרו שלא להתערב ולא נחלצו להגנתה. "זה מה שהכי פגע בי. כולם רעדו מהנהג ולא העזו להתעמת איתו. הייתה מין שתיקה מאיימת כזו באוטובוס. למה אף אחד לא זרק לו מילה או איים עליו? הרי ישבו שם חבר'ה גדולים מבחינה פיזית. וכולם שתקו".

התלוננת על הנהג?

"נראה לך? ממש לא. הנהג הזה מכיר אותי כבר כמה שנים. הוא יודע מאיזו תחנה אני עולה ואיפה אני גרה. אם הייתי מתלוננת על המקרה, הוא מיד היה מזהה שזו אני ומי יודע מה הייתה התגובה שלו". מאז המקרה מקפידה אסתי לנסוע רק עם חברה קרובה או שכנה שיוצאת גם היא לעיר מודיעין. "וכשהיא לא יכולה להגיע איתי, אני פשוט לא מגיעה לעבודה".

גם שמואל כ', תושב העיר מזה כשמונה שנים, מספר על התנכלויות יומיומיות של נהגי 'קווים' הערבים לנוסעי האוטובוס. אצלו, מסתבר, האירוע כמעט הוביל לאסון. "באחת הנסיעות התיישבתי במושב הקדמי של האוטובוס, כשבתחנה האחרונה ראיתי אישה עם תינוק על הידיים, מנסה להכניס את העגלה שלו לתוך תא המטען. שמתי לב שהיא לא מסתדרת וביקשתי מהנהג לרדת לכמה דקות ולעזור לה. אבל הנהג הודיע לי חד משמעית שאם אני יורד לסייע לגברת הזאת, אני לא עולה בחזרה. הייתי המום. שאלתי אותו: אבל היא צריכה עזרה, למה אתה מתאכזר אליה? והוא ממשיך לשאוג עליי: אם אתה יורד אני בורח לך. הבנת? תוך כדי צפירות איומות, שילחיצו את האישה ויזרזו אותה לעלות". בסופו של דבר הצליחה הנוסעת להכניס את העגלה פנימה ולעלות לאוטובוס עם הפעוט בזרועותיה, אלא שכאן התחיל הנהג "לאבד שליטה". לטענתו של שמואל, הנהג החל לנהוג בפראות תוך סיכון ממשי של כל נוסעי האוטובוס, כולל האישה והתינוק שעדיין לא מצאו מקום לשבת. "אנשים התחילו לצעוק על הנהג שייזהר, אבל זה רק דרבן אותו לשים גז ולהמשיך להשתולל בכביש". נוסעי האוטובוס מיהרו לקחת את התינוק מידיה של האם, שפרצה בבכי והייתה נתונה בסערת רגשות קשה. "פחדנו שהיא תיפול עם התינוק שלה ושניהם ייפצעו, אז אנשים קראו לה להיכנס פנימה ולהתיישב לפני שיהיה מאוחר מדי. זה היה מחזה מחריד".

מדוע אף אחד לא דרש את שמו ופרטיו של הנהג, או צילם את האירוע בפלאפון שלו?

"את שואלת שאלה חשובה, אבל אין לי תשובה. חוץ מזה, אני יודע על עשרות מקרים שבהם נוסעים ביקשו את הפרטים של הנהג והוא התעלם מהם בהפגנתיות או צעק עליהם שיישבו. הם פשוט בריונים שאף אחד לא מעוניין להתעסק איתם". שמואל מבקש להוסיף כי ישנם נהגים ערבים שאינם מתנהגים בבריונות כמו חבריהם, אך "לצערי הם מיעוט קטן מסך כל הנהגים".

"זה יכול להיגמר רע"

חוץ מהיחס המשפיל והאלים של חלק מן הנהגים הערבים כלפי נוסעי האוטובוס, ישנה דאגה גדולה של הורים שבנותיהם לומדות בסמינרים מחוץ לעיר, והן נאלצות לנסוע בקווי האוטובוס בשעות הלילה המאוחרות. אחת מהן, פנינה (19), חולקת איתנו את סיפורה, כשבסיומו היא מבקשת ממני שוב ושוב לטשטש כל פרט שיכול לזהות את שמה או שם הסמינר שבו היא לומדת. "יש לך אחריות עצומה על השם שלי", היא אומרת לי בסוף השיחה, "ואני מספרת את זה רק כדי שמישהו למעלה יתחיל להתעורר, לפני שיקרה אסון".

פנינה מספרת כי היא נוסעת תדיר בקו האוטובוס שמוביל ממודיעין עילית לבני ברק, שם נמצא הסמינר. "באחד מימי חמישי פספסתי את האוטובוס של תשע וחצי בלילה, ועליתי על הקו האחרון שיוצא למודיעין עילית. כשהגענו לעיר הנהג החל בפיזור הנוסעים ואני נותרתי בין האחרונים שעדיין לא הגיעה התחנה שלהם. פתאום אני שמה לב שהנהג מאט את הנסיעה ומתחיל לסמן לי כל מיני תנועות עם הידיים. מחייך וקורץ לי. הייתי מזועזעת. הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי פחד ענק והסתובבתי אחורה כדי לראות אם נשארה באוטובוס מישהי שאוכל לשבת לידה". אותה נוסעת שנותרה גם היא לקראת סוף הנסיעה, יעצה לפנינה לרדת בתחנה הקרובה ולא להמתין לנהג שיסיים את המסלול. "היא ראתה באיזה מצב הייתי והציעה ללוות אותי הביתה. לא יכולתי לדבר, הייתי קפואה. האישה הזאת פשוט הצילה אותי".

פנינה מגלה כי מיד לאחר המקרה התקשרו הוריה לעיריית מודיעין עילית כדי לזעוק על ההפקרות ששוררת באוטובוסים, אלא שהעירייה הפנתה אותם לחברת 'קווים' בטענה כי היא המוסמכת היחידה לטפל במקרים כאלה. "אבא שלי התקשר למוקד העירוני, לעירייה ולחברת 'קווים', וכולם רשמו את התלונה שלו והבטיחו לטפל. אבל כמו שזה נראה עכשיו, שום דבר לא באמת השתנה". בעקבות הטראומה שחוותה, פנינה מייעצת לכל הבנות שנאלצות בלית ברירה להשתמש בתחבורה של 'קווים' לנקוט אמצעי זהירות נוספים. "תיסעו עם אח גדול, שכנה או חברה טובה. אף פעם לא לבד. אחרת כל מקרה כזה יכול להסתיים רע".

מחברת 'קווים' לא הגיעה תגובה לפניית 'בשבע' עד מועד סגירת הגיליון.