להראות ולגלות הנס
להראות ולגלות הנסצילום: פנימה

בפרשת וישלח ישנו פסוק אשר חשיבותו רבה וטוב לזוכרו, לפי שיש סגולה לאומרו בכל עת צרה שלא תבוא על הפרט ועל הכלל. הפסוק הוא: "ויסעו ויהי חִתַת אלֹקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (בראשית לה, ה). 

השם יעקב לא נעקר. "וירא אלֹקים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם ויברך אֹתו, ויאמר לו אלֹקים שמך יעקב לא יקָרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל" (בראשית לה, ט-י). שינוי שם מצאנו כאשר שינה הקב"ה את שמו של אברם לאברהם ואת שמה של שרי לשרה. כך גם משנה הקב"ה את שמו של יעקב לישראל. וכל הקורא לאברהם אברם עובר ב"עשה", אמרו חז"ל. אבל אצל יעקב אין זו עבירה ב"עשה", כי ד' לא עקר את שמו של יעקב כי אם הוסיף לו שם, ישראל, כמו שכתוב: "ויאמר אלֹקים לישראל במראֹת הלילה ויאמר יעקב יעקב" (בראשית מו, ב), מכאן שהשם יעקב עדיין נשאר ולא נעקר. 

הקב"ה אומר ליעקב אבינו עליו השלום: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (בראשית לה, יב). כל הארץ - וזה כולל את כל ארץ ישראל וגם את ארץ פלשתים – נתונה רק ליעקב ולזרעו אחריו, לא לזרע עשיו ולא לזרעו של ישמעאל. זוהי נתינה לזרע יעקב ישירות מהקב"ה. 

הנרות מגלים את הנס
בבית שני כשמלכו היוונים, גזרו גזירות על ישראל וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות ישראל יותר ממאתיים שנה עד החורבן השני. 

וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסלו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פך אחד. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלה שתחילתן מליל חמישה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל. ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלה הן הנקראים חנוכה ואסורים בהספד ובתענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה. 

הדגיש הרמב"ם שעיקר הגזירה שזממו היוונים נגד ישראל הייתה שלא לעסוק בתורה, וממילא לא יעסקו במצוות – "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". גזרו על השבת, על המילה ועל ראש החודש. אך ברוך ד', לא עלתה בידם. 

בחנוכה אנחנו שרים את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כי אותו הנס נעשה בשמן. "מזמור שיר חנוכת" - ראשי תיבות: מילה, שבת וראש חודש. ראשי חודשים קובעים את התאריך העברי. ראשי חודשים - בסיס למועדים על מצוותיהם. מצוות נר החנוכה חביבה היא מאוד, להודיע הנס, להודות ולשבח לאל. 

ואנו מבקשים מריבונו של עולם: אתה אבינו, אתה מלכנו, אתה מושיענו. שנזכה שהקב"ה יעשה עמנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו. בימים ההם בזמן הזה, אמן וכן יהי רצון.

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן