העדות הקדומה ביותר לשימוש בשמן זית בארץ, ואולי בכל אגן המזרח התיכון, נחשפה באתר עתיקות בגליל התחתון. כך טוענים חוקרים של רשות העתיקות במאמר שפרסמו לאחרונה בכתב העת Israel Journal of Plant Sciences.
בשנים 2013-2011 ניהלו ד"ר יניר מילבסקי ונמרוד גצוב מרשות העתיקות חפירת הצלה ארכיאולוגית בעין ציפורי שבגליל התחתון. זאת, לפני הרחבת כביש 79 ע"י חברת נתיבי ישראל. חפירה זו הובילה למחקר שלטענת החוקרים מעיד על שימוש בשמן זית בארץ בעבר הרחוק.
גצוב וד"ר מילבסקי דגמו בצורה שיטתית את כלי החרס אשר נמצאו בחפירה, כדי לדעת מה אוחסן בהם ואלו שימושים עשו בהם תושבי המקום הקדמונים. ביחד עם ד"ר דבורי נמדר מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים, לקחו פיסה קטנה מכלי החרס, ובאמצעות שיטות כימיות של מיצוי וזיהוי בדקו את השרידים האורגנים שנספחו לתוך הדפנות.
השוואה של תוצאות המיצוי מהחרסים הארכיאולוגיים עם זה של שמן מודרני בן שנה אחת, הראו דמיון גדול בין השניים, מה שמלמד על רמת שימור גבוהה במיוחד של החומר העתיק.
מבין 20 הכלים שנדגמו, שניים נתגלו כקדומים במיוחד. לדברי החוקרים, "בחפירות ארכיאולוגיות תת ימיות שניהל ד"ר אהוד גלילי מול חופי כפר סמיר מדרום לחיפה נמצאו בעבר שרידי תעשיית שמן הזית מאותה תקופה, ואילו כעת, בציפורי, נמצאו לראשונה עדויות לשימוש בשמן הזית. יחד עם התגלית מכפר סמיר זוהי העדות הקדומה ביותר לייצור שמן זית בארץ, ואולי בכל הלבנט (אגן הים התיכון)" אמרו מילבסקי וגצוב.
"ככל הנראה, שמן הזית היה כבר אז חלק מהתזונה, ואולי שימש גם למאור. על אף שאי אפשר לקבוע בוודאות, יתכן שמדובר בזן של זיתים שבויתו ונוספו לגידולי השדה המוכרים: דגנים וקטניות. גידולים אלו מוכרים לפחות אלפיים שנים קודם לישוב בעין ציפורי. עם אימוצו של שמן הזיית, הושלם בסיס המזון העתיק הים תיכוני. מאז ועד היום, מבוססת הכלכלה הים תיכונית על "יצהר, דגן ותירוש", שלושת הגידולים שנזכרים תדיר במקרא".