ציפי לבני ויצחק הרצוג
ציפי לבני ויצחק הרצוגצילום: פלאש 90

מערכת הבחירות הפעם לא תהיה מנומנמת. הרבה דם רע זורם בין הרשימות שכמה מהן מתמודדות על אותה משבצת, ולכן המפלגות וראשיהן יגבירו את הווליום ויחריפו את הטון כדי לזכות בתשומת לב הבוחר.

אצל בוז'י הרצוג החרפת הטונים משקפת גם ניסיון לשבור את תדמית הילד הטוב, שפגעה בדן מרידור בצורה קטלנית, ולכן הרצוג חושף שיניים ומנסה להוכיח לכולם שהוא פייטר. ועדיין יש הבדל גדול בין התנצחות פוליטית חריפה לבין רעיון המזכיר את ימי הסזון, שעלה באחרונה אצל קבוצת פרופסורים אמריקנים המשתייכת לתנועת 'עמינו', הקשורה למפלגת העבודה.

פעילי 'עמינו' ממשיכים להגדיר את עצמם ציונים, אבל נקעה נפשם מנתניהו ומאלה שימינה ממנו, ומשאת נפשם בחיים היא להוכיח שניתן להיות ליברלים וציונים בעת ובעונה אחת. לשם כך דרוש, אם לשפוט על פי האתר שלהם, לגלות הזדהות גם עם הקיבוצניק בעוטף עזה שאינו מגיע למקלחת שמא יתפוס אותו צבע אדום, וגם עם העזתים הנתונים תחת אש. אסור לדעתם להיכנע לדרישה לבחור בין תמיכה בנתניהו לזניחת התנועה הציונית.

גם בסוגיית החרם על ישראל יש לחפש לדעתם דרך שלישית. הם מתנגדים לחרם כללי על מדינת ישראל הפוגע גם במוסדות ובאישים ליברלים. אבל על מנת להוכיח את צדקנותם הרבה, הם מוכנים להטיל חרם ממוקד על אישים שהם אינם סובלים. ברביעייה הפותחת של המוחרמים שלהם נכללים נפתלי בנט, אורי אריאל, משה פייגלין וזאב 'זמביש' חבר - בגין התנגדותם החריפה לנסיגות ובשל תרומתם לקידום פרויקט ההתנחלויות.

במישור הבינלאומי, הטקטיקה של חרם וסנקציות ממוקדות מופעלת נגד אישים כמו בשאר אסאד שטבח יותר ממאה אלף מאזרחיו, רודנים אפריקנים שרוקנו את הקופה הציבורית, שליט בלארוס לוקשנקו שמזייף תוצאות בחירות באופן סדרתי וכיוצא בהם. האם מישהו מרביעיית הישראלים המסומנת רצח מישהו או גזל משהו? אפשר לא להסכים איתם, אפשר לקרוא להם הזויים וחשוכים ולהשתמש נגדם בכל המחמאות מאוצר המלים העדכני של נחום ברנע. אבל הסגרת אחים לידי תנועת החרם האנטישמית כדי לומר "אני לא כמותם" היא מעשה פסול ונבזי.

בדואט בין לבני להרצוג, שנועד ליצור ניחוח של המפץ הגדול שהוליד את קדימה, הדגישה לבני את הכבוד ההדדי בינה לבין הרצוג למרות שהגיעו ממסורות פוליטיות שונות. רק אברום בורג היה חסר שם כדי להשלים את הצלע הדתית. אבל היינו מצפים מיו"ר מפלגת העבודה להתנער מפרופסורים מכובדים הקשורים לתנועתו, שמעשיהם מזכירים את הסזון שבו הסגירו אנשי ההגנה את אנשי האצ"ל לידי הבריטים. ואם הוא לא יעשה כך מעצמו אפשר לדרוש משותפתו, נצר למשפחה הלוחמת, להאיץ בו.

מתמודדים לטווח ארוך

המתמודדים הרבים לרשימת הבית היהודי כבר מסמסים ומתדפקים על תיבות הדוא"ל, ולא נותר אלא להביע תקווה שהמדפים בבתי הכנסת לא יקרסו כאשר יועמסו עליהם עלוני שבת עבים פי שניים מגודלם הטבעי.

האינפלציה במספר המועמדים היא מעודדת, ומשקפת את הציפייה שמספר המנדטים שישיג הבית היהודי יגדל. מבורכת גם כניסתם של מועמדים אשר יעצימו את כוח המשיכה מעבר למאגר הטבעי, כמו המתמודדת סופיה רון מוריה, ששיבוצה יאפשר פנייה לעולי חבר העמים אשר מרגישים מיותמים בעקבות הגישה שאימץ שר החוץ אביגדור ליברמן. מייסד 'אם תרצו' ד"ר רונן שובל, אם ייבחר, יפתור את בעיית לא טוב היות איילת שקד לבדה כנציגת הציבור החילוני במפלגה.

את המתמודדים החדשים לכנסת בכל הרשימות ניתן למיין לשתי קטגוריות. בראשונה נכללים צעירים שאפתנים המוכנים להוכיח את עצמם על ידי עבודה מאומצת בכנסת, תוך הכרה בעובדה שאם יצליחו לשרוד הם יוכלו גם לטפס הלאה לתפקידי יו"ר ועדה, סגן שר וכו'. המסלול ההדרגתי הזה חשוב, כי באמצעותו לומדים בני אותו מחזור בפוליטיקה להכיר אלו את אלו, וכאשר הם מגיעים לעמדות שר הם יודעים לתאם ציפיות עם עמיתיהם למרות התחרות ביניהם והעסק לא מתחיל מחדש.

בקטגוריה השנייה נמצאים מתמודדים מבוגרים יותר, בוגרי קריירה ארוכה ועשירה בצבא או במשק שאינם בנויים למסלול ארוך, והם מגיעים מתוך ציפיות ואולי גם הבטחות להשפעה מידית. פרופ' מנו טרכטנברג או האלוף (מיל.) יואב גאלנט אינם משתוקקים להגיע לכנסת רק על מנת לשבת בספסלים האחוריים.

סיעה בגודל בינוני ומעלה זקוקה לשני הטיפוסים גם יחד. מה שמתבקש ממועמד לרשימת הבית היהודי טרם צאתו למרוץ זה לבדוק את עצמו בכנות לאיזו משתי הקטגוריות הוא משתייך.

ישי זקוק לנבחרת

פרישתו של יו"ר המפלגה לשעבר אלי ישי התקבלה בזחיחות הדעת בש"ס, שם טענו שכל מערכת בחירות מולידה פורש תורן ממפלגתם שאינו מצליח לעבור את אחוז החסימה. לקחי הפרישות הקודמות סייעו לאריה דרעי לרשום לעצמו הישג מול יריבו כאשר כל חברי הסיעה נותרו בש"ס ולא הצטרפו להרפתקה הפוליטית של אלי ישי.

יציאה למערכה ללא חברים מהסיעה היא אתגר לא פשוט עבור אלי ישי, אבל המציאות הזו גם מספקת לו הזדמנות. דרעי פיזר רמזים על ריענון הרשימה של ש"ס, אבל לאחר הפגנת הנאמנות של הסיעה ספק אם הוא ירגיש בנוח בהדחת מי מחבריה. חברי הסיעה השונים גם מייצגים רבנים ועדות שונות בתוך ש"ס, ונוצר איזון עדין שלא קל לזעזע אותו. בעקבות זאת סיעת ש"ס נהנתה מיציבות, ולמרבה האירוניה ללא החכ"ים הפורשים לא היה נוצר מקום להתחדשות. בימי הזוהר של אריה דרעי התאפיינה ש"ס כסיעה צעירה למדי. עתה מדובר בסיעה די מבוגרת כי נותרו בה אותם אנשים. אלי ישי המשוחרר מהסיעה בכנסת יוכל להציע קידום מהיר לדור הצעיר בש"ס, במעין חזרה על החיבור בין בן גוריון לצעירי מפא"י.

ישי חייב ללכת על נבחרת אטרקטיבית, ולא לחזור על טעותו של הרב אמסלם שבחר לרשימתו אנשים בלתי ידועים וחיוורים, קיבל מנדט וחצי ולא עבר את אחוז החסימה. אלי ישי אינו רפול או גנדי עליהם השלום או יאיר לפיד יבדל לחיים שבכוח אישיותו בלבד יגרוף הצלחה בקלפי. הוא זקוק ללהקה שלמה.