"בימים ההם בזמן הזה". אך לפני חודש ימים בחג החנוכה, הוספנו כולנו את מילות התפילה הזו בברכת המזון ובתפילת העמידה.
כאז כן עתה, מתרחשת עלילת ההצגה "חבלי משיח", בעקבות הצעתו של ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט לפנות מתיישבים יהודיים מבתיהם אשר ברחבי יהודה ושומרון.
הימים, הם ימי המשא ומתן בין ישראל לפלסטינאים, כאשר ברקע הנכונות הישראלית לוותר על חלקי ארץ ישראל ולפנות את התושבים מביתם.
כשברקע אוירת וניסיון לימוד הגירוש מגוש קטיף, מתייצבים חמישה בני משפחה אחת על הבמה, מתוך רצון להביא את עמדותיהן השונות כיצד להגיב לדרישה לפנותם.
האם, מנהלת מוסד חינוכי במהלך היום ועוזרת לבעלה רב הישוב ויו"ר המזכירות בשעות הערב, לארגן הפגנות בדרכים שונות כדי לעצור את המהלך.
וכך, ימים ספורים לפני חתימת הסכם שלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, מגלים בני משפחת בסון שהם יפונו מביתם אשר בלב השומרון.
הטלטלה הקשה חושפת את הקרעים האישיים והרעיוניים בין בני המשפחה המתנגדים בתקיפות להסכם. חלקם אמנם מכיר בריבונות המדינה ובכללי המאבק הפוליטי המקובלים בה, אך הקנאים ביניהם לארץ ולגאולתה בוחרים לנקוט באמצעים אלימים קיצוניים.
הדמויות, מביאות את ההשקפות השונות ואת חילוקי הדעות לא רק בתוך המשפחה הגרעינית אלא גם בתוך הישוב עצמו כאשר אב המשפחה, הרב בסון, נקרע בין עולמו הפנימי לבין עמדת ילדיו ולבסוף גם אשתו .
הסיפור חזק ומחזיר אותנו היטב לימים של הגירוש עצמו ועוד יותר מכך לימים של טרום הגירוש בתשעה באב לפני עשור.
מאבקם הנחוש של בני המשפחה לדבוק באמונתם ולהישאר בבתיהם שוחק את הסולידאריות ביניהם ובסופו של דבר כופה עליהם מעשים של ייאוש.
הבימוי המצוין של כפיר אזולאי מביא אותנו כבר בתחילת ההצגה, להתוודע לבעיות השונות בתוך המשפחה כשאחד הילדים פגוע שכלית (כתוצאה ממכות שספגה האם בעת הריונה באחת ההפגנות הקודמות), בן נוסף חוזר במפתיע מחו"ל כדי להביא את דברו, חתן שישב בכלא בגין פגיעה בערבים ובתווך הסיפור המשפחתי והאנושי והלאומי.