שלי יחימוביץ'
שלי יחימוביץ'צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1.

במוצאי השבת האחרונה זה התפוצץ לנו בפנים ברעש גדול. מצאנו את עצמנו באותה פינה שאליה נקלעו בחודשים האחרונים עשרות מתמודדי הפריימריז בבית היהודי, כמו גם שר החינוך לשעבר הרב שי פירון, אשת התקשורת אמילי עמרוסי, ועוד רבים וטובים שהעזו לבטא דעות שאינן מקובלות על "הקהילה הגאה".

המקהלה התקשורתית המסועפת והמרושתת של אנשי הגאווה וחסידי הפוליטיקלי-קורקט כיוונה את תותחיה לעבר מארגני ומשתתפי כנס ירושלים ה-12 ופתחה בהרעשה כבדה, כפי שהיא יודעת ונוהגת לעשות לעיתים קרובות.

יורי החיצים ומטילי הבליסטראות החילונים לא הבינו שהכוונה של מארגני הכנס הייתה דווקא לצאת במחווה של הקשבה ומתן במה למצוקתם של בעלי נטייה חד-מינית מקרב הציבור הדתי. מצבם של אלה שונה לחלוטין מזה של מקביליהם החילונים, שהאקלים ההשקפתי והתרבותי השורר בחברה שבה הם חיים מאפשר להם לממש את נטייתם ולהרגיש טוב עם עצמם ועם סביבתם. לעומת זאת, צעירים וצעירות דתיים בעלי נטייה חד-מינית חיים בקונפליקט בין המשיכה שהם חשים אל בני מינם לבין האמונה הדתית שלהם ושל סביבתם האוסרת עליהם לממש אותה.

יש ביניהם מי שמוותרים על זהותם הדתית ונעשים חילונים. יש מי שחיים בסתירה, שומרים על זהות דתית וגם מממשים את נטייתם, לעיתים תוך מאבק ללגיטימציה חברתית והלכתית. ויש מי שלא מוכנים להתפשר על אמונתם ועל נאמנותם להלכה, ונאלצים להיאבק באומץ ובגבורה ולכבוש את נטייתם לאורך שנים רבות.

2.

בעולם הערכים השולט כיום בשיח החילוני ובחברה החילונית, יש לגיטימציה מוחלטת לאורח החיים של "הקהילה הגאה". לאחר שנים של מאבק על הכרה משפטית ורעיונית, המצב כיום בשיח הציבורי בישראל הוא שבעלי הגאווה הפכו מנרדפים לרודפים. סגנון המאבק והשיח שלהם נגד החולקים על דעתם הפך להיות כוחני ואלים. כל דיון בנושא לא יכול להתקיים, אף שאלה לא יכולה להישאל, משום שהעמדה המוסרית וההשקפתית שלהם היא ורק היא לגיטימית. מי שסבור אחרת לא ייענה בוויכוח ענייני, אלא יושתק באמצעים כוחניים. באופן כללי, אנשי "הקהילה הגאה" החילונית יכולים להרגיש בנוח עם נטייתם, עם מצפונם ועם סביבתם.

לעומת זאת, רבים מבעלי נטייה חד-מינית מהציבור הדתי היו שמחים מאוד אילו ניתן היה לשנות את נטייתם, אשר מקשה עליהם לשמור מצוות חשובות ודוחפת אותם לעבור על איסורים הלכתיים. ישנם פסיכולוגים ואנשי מקצוע מהתחום הטיפולי הטוענים שיש בידם לפתור את מצוקתם ולשנות את נטייתם באופן מלא או חלקי, כך שיוכלו לחיות בזוגיות נורמלית של איש ואישה, לטפח משפחה ולהביא ילדים לעולם. אנשי מקצוע אחרים טוענים שאין דרך מוכרת להם לשנות נטייה מינית, ושבמקרים מסוימים טיפולים פסיכולוגיים כאלה עלולים להזיק. זהו ויכוח מקצועי לגיטימי.

גם לשיטתם של האחרונים, אין סיבה לא להמשיך לחפש שיטות יעילות יותר. גם השתלות לב לא היו סיפור הצלחה מזהיר בתחילת הדרך, אך ברבות השנים הרפואה שיפרה את שיטותיה וכיום אפשר לזכות בעוד שנות חיים לא מעטות לאחר השתלה. אם בחברה המערבית והישראלית יכול מי שמעוניין בכך לעבור ניתוח לשינוי מין במובן הפיזי, אין סיבה לא לנסות לפתח שיטות יעילות לשינוי נטייה חד-מינית, כל עוד ההחלטה ללכת לטיפול כזה נעשית מתוך רצונו החופשי של המטופל. כל אדם ליברל בעל חשיבה פתוחה ופלורליסטית אמור להבין את זה. ואכן, דברים ברוח זו נכתבו אפילו בעמוד הגב של עיתון 'הארץ', על ידי כתב העיתון בני ציפר. כמובן שהפרקטיקה של הטיפול צריכה להיות מפוקחת ומבוקרת מפני סכנות, כנהוג בכל טיפול רפואי או נפשי. הכוונה היא לעזור, לא לגרום נזקים.

אבל בקהילה הגאה החילונית מתנגדים בשצף קצף לכל מחשבה ודיון על קיומה של שיטה יעילה לשינוי נטייה חד-מינית, או על פיתוחה של שיטה כזאת בעתיד. בקהילת הגאווה חוששים שקיומה של פרקטיקה כזאת יחשוף אותם ללחצים לעבור טיפולים ולשנות את נטייתם, וכל הישגי ההכרה והזכויות שהם צברו יהיו נתונים בסכנה. אפשר להבין את חששותיהם, אך זו לא סיבה לטמון את הראש בחול ולהבין שבאמת אין שום קשר בין הדברים. כפי שכבר כתב בצדק הרב אמנון בזק, אפשר להחזיק בדעה שאין דרך טיפולית לשנות את הנטייה החד-מינית, ועדיין לשלול מסיבות דתיות או ערכיות את הזוגיות החד-מינית. אפשר גם לחשוב הפוך, שזוגיות חד-מינית זה אחלה, ועדיין להאמין שיש דרך טיפולית פתוחה בפני כל המעוניין לשנות את נטייתו החד-מינית.

זוהי הדילמה והמחלוקת המקצועית והערכית שאמורה לעמוד במרכז הדיון באחד המושבים של כנס ירושלים. נציגי ארגונים דתיים של בעלי ובעלות נטייה חד-מינית אישרו את השתתפותם בכנס, ובין מי שלא נכללו בפאנל יש מי שנאבק בעוצמה רבה על זכותו להופיע שם.

הפאנל שאמור לדון בנושא הוא אחד מני רבים שעוסקים בתחומים מדיניים, פוליטיים, ביטחוניים ועוד שלל נושאים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל בכלל ושל הציבור הדתי-לאומי בפרט.

3.

בכנס ירושלים, המאורגן על ידי 'בשבע' זו השנה ה-12, משתתפים דוברים בכירים בעלי מגוון רחב של דעות מתחום הפוליטיקה, המחקר האקדמי, המשק והכלכלה, פעילי ארגונים חברתיים, רבנים ואנשי תקשורת.

מייד לאחר פרסום הכוונה לקיים את המושב המדובר, פרצה מתקפת פייסבוק נרחבת נגד המושב ונגד הכנס. אנשי קהילת הגאווה ותומכיהם לא הסתפקו בביקורת על המושב שהוקדש לנושא שלטעמם אסור לדון בו. כמו אמני השמאל שהכריזו חרם על מרכז התרבות באריאל, גם כאן יש ניסיון להטיל חרם גורף על הכנס כולו. משתתפים תמימים בפאנלים שעוסקים בנושאים אחרים לחלוטין נחשפו לדרישה להחרים את הכנס ולבטל את השתתפותם, על פי מיטב המסורת הכוחנית והדורסנית שבה הקהילה הגאה מנהלת את מאבקיה נגד החולקים על דעותיה.

יש מי שמנמקים את החלטתם להחרים את הכנס בנימוקים מוסריים המנוסחים בנימה מתנשאת. במכתב ששלחה למארגני הכנס ובמקביל לתקשורת קובעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ', בנחרצות ידענית של אשת מקצוע טיפולי בכירה ומדופלמת, שהעוסקים בטיפולים לשינוי נטייה חד-מינית הם "שרלטנים שונים ומשונים" שעוסקים ב"טיפולים מדומים וכוזבים". מתוך השקפת עולמה החילונית היא קובעת כי "אין כל פסול במשיכה לבני מינך", ובמשתמע שוללת את זכותם של אנשים דתיים להאמין בבורא עולם ובתורתו, שהם הקובעים מה מותר ומה אסור. בלי להבחין בכך, היא שוללת גם את זכותם של בעלי נטייה חד-מינית בציבור הדתי לחפש פתרון לקונפליקט קיומי שעלול לאמלל את חייהם, ומבקשת למנוע מהם דיון שמתמודד עם מצוקתם.

אין ספק שההוקעה הפומבית הזאת תסייע למפלגתה של יחימוביץ' – פוליטיקאית שבדרך כלל יש מה להעריך אצלה - להתחרות על קולות הקהילה הגאה מול מרצ ויש עתיד. חבל רק על אי ההבנה המצערת של עולמות אחרים משלך, ועל החמצת ההזדמנות לקיים דיאלוג פורה בין שני עברי המתרס האידיאולוגי והפוליטי.

4.

יכולנו לבחור באופציה הנוחה, להיכנע ללחצים ולאיומים ופשוט לבטל את הפאנל. החלטנו שלא לעשות זאת, גם משום שמצוקתם הקשה של דתיים בעלי נטייה חד-מינית ראויה להתייחסות ולחיפוש פתרונות, ובעיקר משום שמישהו צריך להעז להתקומם נגד ציד המכשפות וסתימת הפיות של קהילת הגאווה. אנו קשובים לטענות צודקות יותר או פחות בקשר להרכב הפאנל או להגדרת הנושא, אבל לא ניכנע לניסיונות ההחרמה וההשתקה.

בימים שבהם רבים בציונות הדתית חווים על בשרם מתקפה דומה, יש לקוות שתרומתנו הצנועה תעודד עוד אנשים וגופים להשתחרר מאימת הפוליטיקלי קורקט ולהעז לבטא את דעותיהם ומחשבותיהם, גם אם אינן תואמות את הבון-טון התקשורתי או את עולם הערכים של שלי יחימוביץ'. 

לתגובות: [email protected]