אילוסטרציה. הפגנה ערבית ביפו
אילוסטרציה. הפגנה ערבית ביפויוני קמפינסקי

באוניברסיטת בר אילן הושק ספרה של ד"ר רבקה שפק-ליסק ובו היא פורכת את טענתו הראשונה של שלמה זנד, כפי שהביא אותה בספרו השנוי במחלוקת 'מתי ואיך הומצא העם היהודי'.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר שפק-ליסק על הטענות שמעלה זנד בספרו ועימן מתמודד ספרה. "יש בספר של זנד שני טיעונים עיקריים – הראשון הוא שמיתוס הגלות הוא המצאה של התנועה הציונית כי הרומאים לא נקטו במדיניות של הגליות. לדבריו היהודים לא הוגלו ורובם נשארו בארץ וכשהארץ נכבשה על ידי הערבים הם התאסלמו כי לא רצו לשלם את מס הכופרים ולכן הפלשתינאים הם צאצאי היהודים והארץ שייכת להם. הטיעון השני שלו הוא שאין עם יהודי כי רוב היהודים החיים כיום הם צאצאי גרים ומתייהדים ואינם צאצאי היהודים הקדמוניים ולכן אין להם זכויות היסטוריות בארץ ישראל. בקיצור, אין עם יהודי, אין לו זכויות בארץ ישראל והארץ שייכת לפלשתינים".

בספרה מפריכה שפק ליסק את טענתו הראשונה של זנד. בימים אלה היא כותבת ספר נוסף ובו היא פורכת את טענתו השנייה. על דרכי המחקר של זנד, דרכי המחקר שהובילו אותו למסקנותיו מעירה שפק-ליסק כי במאמר שפרסם ב'הארץ' הטיח פרופ' בר טל ביקורת על שיטות המחקר שבהן נקט זנד והוכיח שיש פגם חמור מאוד בשיטות המחקר שלו ובציטוטים שהוא כביכול מסתמך עליהם.

שפק-ליסק מגדירה את עצמה כאשת שמאל-מרכז עובדה המעניקה תוקף נוסף לדבריה מאחר ולמחקרה היא אינה מגיעה מעמדות ימניות על אף שתוצאותיו מחזקות את התפיסה הימנית. בהמשך הדברים היא מציגה את עיקרי הטענות המובאות בספרה: "בדקתי את מדיניות ההגליה של הרומאים וגיליתי שמיליונים של שבויי מלחמה ותושבים מכל הארצות שנכבשו על ידי הרומאים נמכרו לעבדות בשווקים של רומא וברחבי האימפריה. זו הגליה. בין 20 ל-30 אחוז, בין שמונים לשישים מיליון איש באימפריה הרומית, היו עבדים שהוגלו מארצם. הדוגמא הקיצונית היא הדקיה באזור הדנובה ששם רק שלושה אחוזים הם תושבים מקוריים שנותרו שם. רובם נרצחו או נמכרו לעבדות והובאו במקומם אנשים אחרים, כך שכל הסיפור הזה שהרומאים לא הגלו אין לו אחיזה במציאות".

"יש מחקר של ויליאם האריס שמוכיח את האמצעים שהיו לרומאים כדי לבצע את ההגליות. קיים גם מחקר על איטליה ובו הוכחות לחילופי אוכלוסין לאחר שעברו שם לשיטת האחוזות שאליהן הביאו עבדים מכל רחבי האימפריה לאחר שנישלו את הבעלות מהאיכרים. כתוצאה מכך האוכלוסייה של איטליה השתנתה מאיטלקיים לטיניים לעבדים שבויים שרובם מאזור המזרח התיכון ובעיקר מסוריה וארץ ישראל".

מוסיפה שפק-ליסק ואומרת כי "הרמאים הגלו מהכיבוש הרומי ועד 135 לספירה, סוף מרד בר כוכבא, למעלה מחמש מאות אלף איש שנמכרו לעבדות. הארץ איבדה אותם ואת צאצאיהם. הרומאים רצו להפוך את הארץ מארץ בעלת רוב יהודי לארץ הלניסטית שיושביה הלניסטים מבחינה אתנית ותרבותית. למעשה בעניין הזה החל אלכסנדר מוקדון וצאצאיו והחשמונאים החזירו את הגלגל אחורנית. הרומאים ניתקו חלקים מממלכת החשמונאים, סיפחו את אזור החוף ושיקמו את ערי החוף שהחשמונאים הרסו וקראו לצאצאי התושבים הוותיקים לחזור והקימו מחדש את ערי א-פוליס ועודדו הגירה. בעבר הירדן המזרחי נקטו גם כן בדרך זו. בסך הכול הקימו שלושים ערי פוליס – 20 בארץ ישראל המערבית ועשר בעבר הירדן המזרחי. בנוסף הם הפכו חלק מהערים היהודיות לפוליס – ציפורי, טבריה, אמאוס, אונו – והעבירו את השלטון לשלטון הנוכרי. המשמעות של ערי הפוליס הללו היא שהן קיבלו זכויות של ערים ברמה גבוהה יותר משאר התושבים והיהודים הפכו לתושבים סוג ב'. כל אחת מערי הפוליס קיבלה טריטוריות מסביב, הנחלות נלקחו וחולקו לתושבי הפוליס. אם זה לא מספיק אז הם יצרו מצב שבו הגבולות היו מרוחקים כפי שהיה גבול בין העיר שלימים הפכה לקיסריה לבית שאן. ביניהן היה גבול משותף כלומר כל האזור סופח. זו רק דוגמא למדיניות ברורה של נישול יהודים והפיכת הארץ לארץ הלניסטית".

שפק-ליסק ממשיכה ומתארת את המציאות בימים ההם וקובעת כי "המדיניות הרומית שינתה את המבנה הכלכלי והסוציו חברתי של הארץ שהייתה ארץ של איכרים עצמאיים כשמדיניות התורה הבטיחה עזרה לחלשים. הרומים השליטו מדיניות כלכלית חדשה והעבירו את כל המסחר מידי הסוחרים היהודים לסוחרים הלניסטים והחלו בתהליך של מעבר משיטת הנחלות לשיטת האחוזות וכך שינו את המבנה הסוציו כלכלי של העם היהודי ויצרו פערים חברתיים".

"עומס המיסים והחיים הקשים באזור גרם ליהודים רבים לחובות ולאבדן נחלותיהם. נוסף לכך הרומאים עצרו את מעבר עודפי האוכלוסייה מיהודה לגליל. כתוצאה מכך לא נותר לבני האיכרים אלא נחלות שהלכו והצטמקו ולכן חלק עזבו את הארץ כי לא היה להם ממה לחיות. בנוסף, השלטון הרומי דיכא באכזריות מרידות שפרצו גם בגלל המצב הכלכלי של האיכרים והפועלים שהתמרדו והרומאים דיכאו את המרידות באכזריות וביצעו בהם מעשי טבח. על פי הערכות החוקרים קרוב למיליון יהודים ברחו מאונס או נרצחו או נהרגו כלוחמים בין שנת 63 לספירה לשנת 153 לספירה. כך האוכלוסייה התמעטה".

"כאשר הערבים כבשו את הארץ היו כאן כבר פחות ממאתיים אלף יהודים לעומת שני מיליון שהיו במאה הראשונה. זנד טען גם שהיהודים התנצרו בתקופה הביזנטית ואחר כך התאסלמו בתקופה הערבית – בתקופה הערבית, כל החוקרים מלבד אחד - אברהם פולק, מסכימים שהמוסלמים לא נקטו במדיניות של איסלום והסתפקו ב"שירעוב", הכפפת התרבות לתרבות הערבית. גם היהודים וגם הנוצרים לא התאסלמו", אומרת שפק-ליסק ומציינת כי "חוקר פלשתיני מאוניברסיטת אל קודס קבע שבתקופת הכיבוש הערבי רוב התושבים היו נוצרים ולא התאסלמו. שני היסטוריונים מוסלמים מהמאה ה-11 קבעו שהארץ לא נעשתה מוסלמית. פרופ' משה קיל בדק את כל המקורות והוא טוען שלא מצא ולו הוכחה אחת שאפילו יהודי אחד התאסלם".

בעקבות הדברים נשאלה שפק-ליסק כיצד קורה שלמרות כל הנתונים מחליט שלמה זנד להניח הכול בצד ולקבוע קביעות פרו פלשתיניות כל כך, כאלה המוחקות את עברו של העם היהודי בארצו. היא משיבה: "זנד היה קומוניסט והקומוניזם מעולם לא הכיר בקיומה של לאומיות יהודית. הם טענו שיש רק דת יהודית. זנד לא המציא את מה שהוא כתב. ידיד, ד"ר שאול בר טל, פרסם באחרונה מאמר בכתב עת מכובד על הקשר והדמיון בין התיאוריות של זנד לתיאוריות שמפרסמים הפלשתינאים".

"הבאתי מחקרים ארכיאולוגיים שמוכיחים שכל הנתונים שהבאתי מבוססים על מחקרים של היסטוריונים וממצאים ארכיאולוגיים. כל הרשימה של הסקרים הארכיאולוגיים ניתן למצוא בספר", אומרת שפק-ליסק וקובעת כי זנד "גרם נזק בל יתואר למדינת היהודים כי הוא תורגם ל-15 שפות והקוראים לא יודעים שזו פוליטיזציה של ההיסטוריה ולעובדות שהוא מביא אין שחר ובסיס. מבחינה מקצועית אקדמית מה שהוא עשה זו שערורייה, מעבר למשמעות הפוליטית".