הנשיא ראובן ריבלין נואם באו"ם
הנשיא ראובן ריבלין נואם באו"םצילום: מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, השתתף היום (רביעי) בטקס לציון יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה במליאת האו"ם בניו יורק.

ריבלין אמר "לא הייתה זוועה בהיסטוריה של האנושות שתדמה באכזריותה, בהיקפה ובמימדיה לשואת העם היהודי. ואולם, רצח עמים וקהילות, לא נולד בגרמניה הנאצית, ולא חדל עם פתיחת שערי אושוויץ-בירקנאו, מאידנק ובוכנוולד. דווקא בעת הזאת, בה מרים הנחש הפונדמנטליסטי את ראשו המכוער, עלינו לזכור, כי הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת; כפי שהוא אינו מאפיין של מדינה או קבוצה אתנית. זהו הרשע כהרגלו, המבקש להבחין ולהפלות בין דם לדם, בין אדם לאדם, במקום שבו ההבדל היחיד הוא בין הרע לטוב".

"באמונה שלמה, כי אין למערב, לנוצרים או ליהודים, מלחמה עם האסלאם. בעצם הימים הללו, מכיל האסלאם תחת כנפיו האדירות את קורבנות הרדיפה והטרור, כשם שהוא משמש דגלם של התוקפים. מאות אלפים; של מוסלמים ומוסלמיות, לצד נוצרים, יזידים, כורדים, ודרוזים, כולם כאחד קורבנות חסרי ישע של ברבריות אכזרית, של טרור נפשע, שדבר אין להם עם הדת או עם דברי הנביא. זוהי חובתנו ואחריותנו, ללחום ללא רחם בתוקפים; כפי שזוהי חובתנו ואחריותנו, להגן על הקרבנות כולם".

הנשיא ריבלין אמר כי האו"ם קם על בסיס "חזון השלום הגדול של נביאי ישראל: 'וכתתו חרבותם לאתים'; הוא יוסד על אדני הסולידאריות האנושית, וערכי ההומניזם. אך מעל לכל, קם הבית הזה על חורבות מלחמת ההשמדה ההיא, מלחמת העולם השנייה. היום הזה, יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה, איננו מחוות זיכרון לבני העם היהודי, לקורבנות, או אפילו לניצולים. היום הזה, יום השואה הבינלאומי, איננו סתם עוד יום זיכרון, הקבוע בלוח השנה של האו"ם. זהו היום- כך אני מאמין, החשוב ביותר שלו. 'לעולם לא עוד' - זו איננה שבועת הניצולים, ואף לא שבועת העולם רק כלפי בני העם היהודי. 'לעולם לא עוד' - זוהי, בראש ובראשונה, מהותו של חבר האומות המאוחדות, זהו ייעודו, זוהי העילה הראשונה והמרכזית לקיומו. מאז הקמתו של ארגון זה לאחר אותה מלחמה עולמית עקובה מדם, התרחב והסתעף האו"ם".

"ביום הזה, אנו מוכרחים לשאול את עצמנו בכנות. האם המאבק שלנו, של הבית הזה ברצח העם, הוא אפקטיבי דיו? האם אז, הוא היה אפקטיבי דיו בבוסניה? האם, להבדיל, הוא היה אפקטיבי במניעת ההרג של האזרים בחוג'אלי? של האפגנים בידי הטליבאן? האם היום, הוא אפקטיבי דיו, בסוריה? ונוכח בזוועות בוקו חראם בניגריה? האם אנו מרבים מדי להזיל דמעות, וממעטים מדי בעשיה? אני חושש, שאמנת האומות המאוחדות, בדבר מניעת רצח עם אשר נכנסה לתוקפה כבר לפני ששים וארבע שנים, נותרה כמסמך סמלי. היא לא הצליחה לממש את התחיבותה, ולמלא את היעוד שעומד בבסיס הקמת חבר האומות המאוחדות. משכך, על המוסד הזה, שבו אנו עומדים היום, מוטלת חובת הוכחה מאתגרת מאין כמותה, לא להסתפק באמירות, אלא לקדם פעולה נחרצת.

על הקהילה הבינלאומית המאוגדת בארגון זה, מוטלת החובה לנסח קוים אדומים הנוגעים לרצח עם- ולהסכים כי חציתם של קוים אדומים אלה, הופכת את ההתערבות למחייבת. מנגד, ובאותה נשימה, עלינו לזכור כי הגדרתם של קוים אדומים מחייבת אותנו לחדול מההוזלה ומהשימוש הציני הפסבדו אוביקטיבי, שנעשה ברטוריקה של זכויות אדם, ובמושגים כמו "רצח עם", לצרכים פוליטיים. כך, במשך שנים, זיהה הבית הזה, (שמכוח החלטתו קמה מדינת ישראל)- את הציונות, תנועת התחיה היהודית, עם הגדולה שבאויבותיה- הגזענות. החלטת האו"ם המבישה הזאת, מספר 3379, בוטלה מאז. ואולם, השוואות מופרכות מסוג זה, שאנו כישראלים חשופים להן כל העת, (ובתוכן הניסיון לקשור בין ישראל לרצח עם, ורק לאחרונה, שוב, עם פשעי מלחמה,) לא רק שהן מבלבלות שותף עם אויב; אלא שהן מחבלות ביכולתו של הבית הזה ללחום באפקטיביות בתופעת הג'נוסיד".

בהמשך תקף בעדינות נשיא המדינה את האו"ם, "כמו כל מוסד פוליטי, גם הבית הזה, מונע משקולים ואינטרסים רבים. גם אם נסכים על קוים אדומים ברורים- הרי שאין בכך די. עלינו להסכים, כי במאבק ברצח העם- השקול האנושי; ההומני והמוסרי; מוכרח לגבור על אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. כבן לעם היהודי, אני עומד בפניכם ואומר: עמים אינם יכולים להינצל, ואסור שינצלו, כבדרך אגב, או משקולי עלות תועלת. אם לא תבער בנו אש מוסרית; לקח השואה לעולם לא ילמד. קהילות ועמים ימשיכו להירצח, ילדים, נשים גברים וזקנים ימשיכו לצעוד אל מותם, לקול צליליה הנאורים של תזמרת המוות, על רקע עולם ציני ואדיש, ועל לא עול בכפם. שבועת ה"לעולם לא עוד", תוותר חלולה ומחוללת, ואנו, כולנו, נוותר לנצח- אסירי המחנות".