שומעים אותי? מבינים אותי?
שומעים אותי? מבינים אותי?צילום: פנימה

תקשורת מקרבת נוצרת על ידי דוגמה אישית, רגישות לזולת ומחויבות פנימית לעצמי ולאחר, והיא קיימת במערכות יחסים ובעיקר בזוגיות. תקשורת מקרבת חשובה מאוד על מנת ליצור שותפות, סביבה מאפשרת צמיחה ויכולת שינוי. התקשורת המקרבת כוללת כמה כללים בסיסיים, מהפרטים הקטנים שנראים שוליים ועד הגדולים והחשובים. זוהי שפה חדשה שאפשר ללמוד אותה.

היכולת לדבר בגוף ראשון
להגיד “אני” במקום “אתה”. אדם שמדבר בגוף ראשון חי את החיים ונמצא בתוכם. לעומתו אדם שמדבר בגוף שני משרת את החיים, חי ליד החיים ומדבר עליהם. דיבור בגוף ראשון יוצר פתיחות והמשך תקשורת. לדוגמה: “עצוב לי ש...”, “אני אשמח ש...”, “יעשה לי טוב ש...”, “לא נעים לי”, “טוב לי”, “רע לי”, “אני חווה ממך...”, “אני מבין”, “נפגעתי” ועוד. כך אנו נותנים לגיטימציה לצרכים שלנו - חום, אהבה, מגע, קרבה, חיבוק, תמיכה, מזון, מחסה, הגנה, הבעת קושי וחולשה (אנושיות) - ולומדים כיצד להביע אותם. 

התנהלות ללא ביקורת
הביקורת נבנית בנו מחינוך, מציפיות יתר, מתרבות, מהחברה ועוד. בסיס הביקורת הוא רשימה לא אנושית שיש לנו על הדרך שבה העולם צריך להתנהג ועל הדרך שבה אנחנו צריכים להתנהג, והיא מוקרנת ועוברת החוצה גם כשאנחנו לא מדברים. אנחנו מסתובבים בעולם ומחלקים ציונים, מקטלגים ומודדים בלי שידענו את כל הנתונים, והכול כפוף לרשימה שבנינו מראש ושבאמצעותה אנחנו מבקרים גם את עצמנו.

יש כמה צורות לביקורת. האחת היא שאני מבקר מישהו או משהו שמשקף לי דבר שלילי שקיים בי. לדוגמה: אם אני מאחרת לכל מקום אני אבקר מישהו שמאחר. הצורה השנייה היא שאני מבקר מישהו או משהו שהוא קוטבי לי. לדוגמה, אם אני מאחרת כרונית ואני פוגשת מישהו דייקן, מיד זה יקפיץ בי את מנגנון הביקורת. באופן זה אבקר מישהו על כך שיש לו דבר שלי אין. 

יש עוד כל מיני סוגי ביקורת, סמויים וגלויים, אשר נגזרים מהחינוך ומהמבנה המשפחתי, שבעזרת מודעות והתבוננות מעמיקה אנחנו יכולים לזהות אותם. למשל, יש מילים שכשמשתמשים בהן בראש משפט הן נשמעות כביקורת. “למה”, “דווקא” ו”אבל” - שלוש המילים הללו הן מילות ביקורת כשהן באות בראש משפט, ובכוחן לסגור תקשורת עוד לפני שהיא בכלל נוצרה. 

מילים אלה הן גם מילות התניה. התניות נוצרות מדיבור בתנאים או בסיסמאות, לדוגמה: “כך צריך להתנהג”, “כך ילדים צריכים להיות”. שימוש במילה “אם” או במילות השוואה ומדידה יוצר התניות ישירות הקשורות בציפיות, בהשוואות ובמדידות. מחמאות על דרך השלילה, כמו “היום את נראית טוב” או “סוף סוף הצליח לך”, מדגישות בעיקר את הכישלון ואת חוסר ההצלחה מאשר את הצד החיובי. ולכן גם הן נכללות בביקורת. כמו כן, שפת גוף ושתיקה רועמת יכולות להיות דיבור ביקורתי למרות שלא נעשה בהן שימוש במילים.

ביקורת היא ביקור אצל מישהו בלי שהוזמנתי. למעשה, כל ביקורת עם מטען ולא כביקורת עניינית היא ביקורת שלי על עצמי. כל מה שאני רואה בחוץ משקף לי את הפְּנים שלי. כך שדרך מנגנון הביקורת שאני מפעילה על אחרים אני יכולה ללמוד הרבה מאוד על עצמי. אני יכולה לבדוק ולהכיר את הקשיים שלי לפי הביקורת שאני מעבירה על זולתי. 

התחליף החיובי של הביקורת היא ההתבוננות. בביקורת אני מחלקת ציונים, ואילו בהתבוננות אני לומדת את עצמי ולשם כך אני צריכה לסלוח לעצמי ולהבין שאני יכול למעוד. הביקורת נעשית מתוך נוקשות עצמית, ואילו ההתבוננות מתוך רכות פנימית.

מתי כן מותר לבקר? כאשר התבקשתי, כאשר אני מעורבת, כאשר אני בתפקיד מקצועי וכאשר הביקורת היא עניינית ולפי חוקי המקום והמקצוע. בעצם, אני יכולה להגיד הכול כשאני מדברת בגוף ראשון.

שיפוט
לשיפוט יש מקום רק לאחר שמיעת כל הצדדים ובירור כל העובדות. אני מתמנה לשופטת רק כאשר שני הצדדים באים אליי להישפט. אולם כאשר רק צד אחד מבקש את השיפוט אין מקום לשפיטה, ואין להיענות לבקשה כזו בלי הסכמת הצד השני.

האשמה
האשמה לפני שפיטה יותר חמורה ועוד יותר סוגרת. כשאנחנו מאשימים אנחנו בדרך כלל מנסים לצבור כוח מול האחר. האשמה כמוה כהכרזת מלחמה, וכך תהיה גם תגובת המואשם. האשמה אינה פוגעת באדם כאשר היא אינה נכונה, אך כאשר יש בדברים ממש - הוא נלכד. אם אני תוקף את התדמית של הזולת הוא יפעיל מנגנון הישרדות על מנת להתגבר, ותקיפה של המהות אמנם אינה גורמת נזק לנתקף, אך אף היא אינה לגיטימית.

לימוד וחינוך
לפעמים אומרים לבן הזוג או לחבר: “אתה לא רואה שלא עושים כך?”. אבל בין שווים אין מחנכים, אני לא בתפקיד. אם אנחנו מחנכים את בן הזוג אנחנו הופכים להורים שלו. מותר לנו לחנך רק את הילדים שלנו, או אם המקצוע שלנו הוא חינוך. אם אנחנו רוצים להשפיע על החברה אנחנו יכולים לעשות זאת בעיקר דרך דוגמה אישית.

משכון
משכון הוא מצב שבו אני עושה שימוש במידע שקיבלתי מאדם נגדו. לדוגמה, אם סיפרתי לבעלי שפעמים רבות אני מרגישה שאני אשמה ושאני לא בסדר, ויותר מאוחר במצב של מריבה הוא משתמש במידע זה נגדי (“גם את אמרת בעצמך שאת לא בסדר”) - הוא פוגע בי. אסור להשתמש במשכונים, כי אז בן הזוג או החבר יחשוש שישתמשו במשכון נגדו, ולכן לא ייפתח אלינו ולא ישתף אותנו ברגשותיו.

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן