כאשר שני אנשים רוצים לחיות ביחד, מטבע הדברים ישנם לא מעט מקרים בהם רצונות שונים מתנגשים.- הוא רוצה שהדברים יתנהלו בצורה כזאת והיא רוצה אחרת. רבים מאתנו מוותרים ובאים לקראת הצד השני, אך מיד באותו רגע אנו גם מוסיפים נקודת זכות לטובתנו בטבלת המעקב שאנו מנהלים בצד. בשעת הצורך נשלוף את הטבלה ונתחשבן על מאזן הוויתורים. גישה זו נובעת מתפיסה לא נכונה של המושג 'ויתור', ובפרשתנו "תרומה", אנו מוצאים בין השורות את ההגדרה הנכונה שמגלה עולם חדש.
אך קודם סיפור. מעשה שהיה באבא ובן שיצאו לטיול, תוך כדי הליכה נעימה בשדה פורח ומלבלב הבחינו שניהם בחמש ציפורים על העץ, הם הביטו בהן מוקסמים, אך לא עבר זמן רב ואת השקט הפסטורלי הפר רעש אדיר של יריות. מבוהלים ברחו האב והבן למצוא מחסה ומשם ראו כיצד מגיע אדם עם רובה בידו, ובודק בכמה ציפורים הצליח לפגוע. הם יצאו ממחבואם וניגשו אל אותו אדם. מבירור קצר עלה שהוא בעל השובך ממנו ברחו הציפורים ומכיוון שידע שאין בכוחו לתפוס את אותן חיות, העדיף לירות בהן ולהרוויח לפחות את גופן. לאחר שהמשיכו בדרך שאל האב את בנו: "בני היקר, אמור נא לי, כמה ציפורים נשארו לבעל השובך?". "שלוש" ענה הבן בתמימות, ואף מיהר להסביר: "היו לו חמש ציפורים, הוא ירה ופגע בשתים ושלוש ברחו ונשארו בחיים". חייך האב והסביר לבנו: "אם כך לא שלוש ציפורים נשארו לו, אלא שתים. הציפורים החיות עפו להן וכנראה שלא ישובו לעולם, אך הציפורים המתות הן אלו שנשארו בידי בעל הבית", ואז כממתיק סוד פנה האב לבנו ואמר לו: "דע לך בני היקר, גם לך בחייך יהיו רגעים שתחשיב כרגעים מתים, הזדמנויות בהן תצטרך לוותר על רצונותיך, רכוש שתקדיש למען אחרים מבלי לצפות לתמורה וכו', אך למרות שכל אלו יראו לך כדברים שהקרבת והפסדת, דע לך שדווקא אותם דברים "מתים" הם אלו שישארו אצלך לעולם".
פרשתנו "תרומה" פותחת בציווי: "ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב), אך האם תרומה לוקחים? תרומה נותנים! אלא שזהו בדיוק המסר שאותו מבקשת הפרשה ללמדנו - דעו לכם, כשאתם מוותרים ונותנים משלכם לאחר, אתם בעצם לוקחים לעצמכם, לא רק איתו אתם מטיבים אלא גם ובעיקר עם עצמכם.
מעתה ברור שאין שום מקום להתחשבנויות, או שאולי כן - מי יקח יותר אור וטוב. אם נתרגם את זה לעולם הזוגיות, מוסר ההשכל הוא שאם החלטתם לוותר לטובת בן/בת הזוג, עשו זאת מכל הלב והנשמה. רק כך הנתינה היא נתינה אמיתית, והאמינו לי שהיא תחזור אליכם כפליים.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית ותיקה ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב.