משה כחלון
משה כחלוןצילום: אלכס רוגובסקוי

אני רוצה לעסוק הפעם בנושא הבנקאות. מדובר בנושא חשוב מאוד משום שתחום זה עומד בפועל במרכז הכלכלה.

הבנקים מהווים ספק אשראי מרכזי לציבור, הן העסקים והן הפרטים, ומתווך פיננסי כללי האמון על חלק גדול מאוד של חסכונות הציבור. לשגשוג של עולם הבנקאות יש חשיבות רבה לכלכלה של כל מדינה ובכלל זה מדינת ישראל.

בהזדמנות אחרת אני אכתוב יותר בהרחבה על מודל בנקאות אופטימלי, כפי שאני רואה אותו, אבל לקראת הבחירות, ראיתי לנכון לעסוק בתוכנית לענף הבנקאות שהציגה מפלגת "כולנו" של משה כחלון.

אולם תחילה גילוי נאות. אני עובד כיועץ השקעות במוסד בנקאי גדול בישראל ואני גם נמצא ברשימת הליכוד לכנסת, במקום ה- 39 והלא ריאלי (לצערי).

באופן כללי, יש בכלכלה 2 גישות: הגישה הריכוזית שמאמינה בניהול ריכוזי מלמעלה למטה על ידי המערכת הפוליטית והבירוקרטית, בדרגות שונות של חומרה, והגישה המבוזרת, זאת של השוק החופשי, מלמטה למעלה, שמאמינה שיש לתת לציבור עצמו לנהל את ענייניו עם התערבות קטנה ככל שניתן מלמעלה. המציאות במערב נמצאת איפה שהוא באמצע עם דגש בכל זאת על שוק חופשי במידה לא מבוטלת.

המחנה שמאמין בריכוזיות, כלומר המחנה הסוציאליסטי, נמצא בגדול במיעוט. מעטים היום לא מבינים את חשיבות התחרות לשגשוג העולם, אלא שנוצרה מחלוקת חדשה בעשורים האחרונים, בין אלה שדוגלים בשוק חופשי באמת וחושבים שיש לתת לכוחות השוק לפעול לבד לבין אלה שחושבים שיש "להנדס" את התחרות, כלומר לנהל אותה מלמעלה דרך רגולציה. עמדת השוק החופשי נמצאת במיעוט ברוב המדינות.

משה כחלון מציג את עצמו כ"איש השוק החופשי" שמאמין בתחרות. אכן, הרפורמה בתחום הסלולר שהוא הוביל בשם הליכוד באמת הגדילה במידה ניכרת את התחרותיות בתחום והתוצאה הברוכה היתה ירידה ניכרת מאוד במחירים וחיסכון של 3 עד 4 מיליארדי שקלים לשנה לציבור הישראלי. הרפורמה הזאת, למרות שלדעתי היא היתה רק חלקית ולא מאפשרת תחרות חופשית באמת שהיתה מורידה את המחירים עוד יותר, בכל זאת היוותה התקדמות מול המצב ששרר קודם לכן.

כחלון מעוניין כביכול לשכפל את ההצלחה הזאת בתחום הבנקאות, אלא שהמצב פה שונה ותוכניתו מסוכנת, למיטב הבנתי, ואסור לתת לה להתבצע. הנה למה.

כאמור, כחלון מדבר על הגברת התחרותיות בתחום הבנקאות ועל זה אני כמובן חותם בשתי ידיים. בתחום זה כמו בכל תחום אחר, תחרות רק תשפר את השרות, תוזיל את המחירים ותאפשר הגדלת רווחת הציבור באופן כללי. נקודת המחלוקת אינה בזה אלא באיך משיגים את התחרות המיוחלת.

כחלון מדבר על פירוק הבנקים הגדולים ועל הכנסת שחקנים חדשים שירכבו בתחילה על התשתיות של הבנקים הקיימים, על ידי סבסוד של המדינה להון העצמי הדרוש להקמת בנק.

כמו כן, "כולנו" מציעים שורה של צעדים שכבר הוצעו על ידי הפיקוח על הבנקים להקלת מעבר בין בנקים ומציעים לאחד את כל גופי הפיקוח על המערכת הפיננסית.

אין לי בעיה עם איחוד של גופים רגולטורים וזה אולי באמת יתרום להקטנת האנרכיה הרגולטורית. הגברת הצעדים להקלת מעבר בין הבנקים היא בסך הכל פופוליזם זול וחסר משמעות אמתית. כבר היום מי שרוצה לעבור יכול לעשות זאת ללא בעיה גדולה, אבל לא זאת הבעיה.

הבעיה העיקרית נעוצה בחוסר הבנה של כחלון במהות התחרות. לחוסר הבנה הזאת עלולות להיות תוצאות הרסניות לכלכלה הישראלית, אם לא עוצרים את כחלון בזמן, כלומר עכשיו, לפני הבחירות.

בעצם, למה תחרות טובה לצרכן? היא טובה משום שהיא מאפשרת לנו לבחור בין ספקי שרות שנאלצים לשפר את ההיצע שלהם ולספק לנו את מבוקשתנו במחיר הטוב ביותר.

למרות זאת, ישנם אנשים שחושבים שמעצם העובדה שחברה עסקית גדולה, כלומר שהיא הצליחה לספק שרות להרבה לקוחות לשביעות רצונם, אז היא מהווה "איום" לתחרות. מחשבה זאת מופרכת ומסוכנת. לא משפרים את מצבו של הצרכן על ידי הרס וחורבן של עסקים שנותנים ערך ללקוחותיהם אלא על ידי זה שמאפשרים לעסקים חדשים להיכנס לתחום ולהתחרות בעסקים הותיקים.

תחום הבנקאות בישראל סובל מרגולציה חונקת ולא הגיונית שמעמידה בפני כניסת בנקים חדשים חסמי כניסה קשים. לא סתם לא נפתח מאז 1964 בנק קמעונאי ישראלי חדש. התוצאה היא אכן שוק ריכוזי ולא תחרותי מספיק.

אבל הרצון של כחלון "לפרק" את הבנקים הגדולים עלול לגרום לנזק עצום לכלכלה הישראלית משום שהוא מחטיא את המטרה ולא רוצה להסיר את חסמי הכניסה בדמות הסרת הרגולציה החונקת הזאת.

למשל, מה בדיוק תתן העברה של כרטיסי האשראי לחברות הביטוח, כפי שהוא מציע, לצרכן הישראלי? איך בדיוק תתרום לצרכן הקטנת ההיצע של האשראי במשק, תוצאה בלתי נמנעת של ריבוי גופים קטנים ופחות יעילים שיצטרכו להתמודד עם מעמסה גדולה שלא השתנתה, ללא יתרונות לגודל? חמור מזה, איך בדיוק כחלון "יפרק" את המוסדות הבנקאיים בלי לפגוע ביכולת של לפחות חלק מהם להתקיים? האם לא עלולים להיווצר תנאים שיכולים להוביל להתמוטטות בנקים בעתיד?

בנוסף, הרצון שלו לסבסד בנקים חדשים עלול לייצר בנקים שלא מסוגלים לעמוד מול התחרות בכוחות עצמם ויישענו על סובסידיות, כמו הרבה עסקים אחרים בתחומים שונים. עסקים מסובסדים נוטים להיות יעילים פחות, משום שהם לא תלויים ביכולת שלהם לספק שרות ללקוחות אלא ביכולת הסחיטה שלהם של משלם המיסים. הכנסת בנקים מסובסדים בישראל עלולה להכניס גורם מלאכותי בשוק הבנקאות.

גורם כזה ימשוך לקוחות לא על בסיס היכולות העסקיות שלו אלא על בסיס הצגת מעוותת של המציאות שמתאפשרת הודות הסבסוד. זה מסוכן מאוד ועלול להוביל לקריסת בנקים בישראל. בסרט הזה כבר היינו בתחילת שנות ה-80 עם משבר וויסות מניות הבנקים ורק רע יצא מזה. העלות למשלם המיסים היתה גדולה מאוד ואין לנו לא צורך ולא את המשאבים לחזרה לתסריט כזה ולשם כחלון עלול להוביל, גם אם זאת לא כוונתו, כמובן.

כאמור, תחרות מייצרים על ידי הגדלת מרחב החרות הכלכלית, כלומר דרך הסרת הרגולציה והחסמים לכניסה של שחקנים חדשים, ולא על ידי הרס של שחקנים קיימים. כשבוחנים את מה שקרה ב- 2008 בארה"ב עם משבר הסאבפריים, מבינים שלסוגיה הזאת יש חשיבות מרכזית ומכרעת. אסור לתת לאנשים חסרי אחריות לעשות קופה פוליטית על חשבון הצרכן הישראלי.

זה יפה מאוד לרצות להכניס תחרות, אבל צריך גם לדעת איך לעשות את זה. כחלון לא יודע, וזה מסוכן לציבור.