מגילה מגילת אסתר
מגילה מגילת אסתרצילום: פלאש 90

פרס, 538 לפני הספירה הנוצרית. כורש, המלך שהקים את האימפריה הפרסית מפרסם הצהרה המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם.

ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לארץ ישראל וכינונו מחדש של השלטון היהודי בה:

"אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז... ועד הערים אשור ושושן... וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחידקל, אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן, החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים. כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם..." (תרגום של הכתוב על גליל העשוי טין שנמצא בעיר העתיקה בבל, 1879)

גלות יהודה הגיעה לבבל מאורגנת, כקהילה, ואף נשארה "אורגנית" - הגולים שמרו על שמותיהם העבריים, על מנהגיהם ועל דתם. עד היום היו לכך עדויות תנ"כיות בלבד וחייהם של יהודי בבל נותרו תעלומה לחוקרי ההיסטוריה. לפני כשלוש שנים התגלה הארכיון היהודי-בבלי אצל אספן יהודי שחי בלונדון, וכיום הוא מוצג במוזאון ארצות המקרא. בארכיון נמצאו לוחות טין שלאחר בדיקת מומחים נקבע כי אלו קבלות מסחר בין יהודים. מהכתוב בלוחות התגלה כיצד שמרה הקהילה היהודית על הייחודיות שלה - אחד הלוחות נחתם בשמות העדים: טוב-שלם בן אחאב, עזריהו בן יהוכל ואחי-לומר בן בלסו. כמו כן צוין בו מקום כתיבתו: עיר היהודים, כ' בניסן, שנת 33 לנבוכדנצר מלך בבל.

השלטונות הבבליים רצו להפיק רווח מן האנשים שהוגלו לבבל ומעמדם היה רם. בספר דניאל מתואר כיצד היו לוקחים ילדים יהודים מבתיהם ומגדלים אותם בארמון, כדי שכאשר יבגרו הם ישרתו את בית המלוכה. סיפור חזרתם של גולי בבל ליהודה מזכיר את ההתחדשות הציונות בארץ ישראל. גם אז יכלו כולם לעלות לארץ אבל האפשרות עניינה רק חלק קטן מאוד מן העם

"סיפור חזרתם של גולי בבל ליהודה מזכיר את ההתחדשות הציונות בארץ ישראל", מתאר ד"ר אלון מאחת המדרשות בארץ, שחקר אחר סיפור המגילה במבט היסטורי-עולמי. "כמו לפני שבעים שנה, גם אז יכלו כולם לעלות לארץ אבל האפשרות עניינה רק חלק קטן מאוד מן העם. רק מעט עלו בעלייה הראשונה עם זרובבל בן שאלתיאל ויהושע הכהן הגדול. רוב העם המשיכו לחיות בבבל. מעין יהדות ארה"ב של ימינו", הוא מנסה להמחיש.

קבוצה מקרב גולי בבל הגיעה לארץ לאחר הצהרת כורש, הניחה יסודות לבית המקדש, אך לא הצליחה להקים מחדש את ירושלים. רק 90 שנים מאוחר יותר, כשהגיעו עזרא ונחמיה ב-450 לפני ספירת הנוצרים, זה קרה. "בתוך תשעים השנים הללו קורה סיפור המגילה", ממשיך אלון. "למעשה, כל הסיפור קורה כשעם ישראל בכלל צריך להיות בארצו. היהודים שנשארו שם לא היו צריכים להישאר שם", הוא קובע.

כחמישים שנה לאחר הצהרת כורש עולה לכס השלטון נכדו, אחשוורוש. "כעת אנו מגיעים לשלב שבו אנו נכנסים בעובי הקורה" אומר אלון. "ננסה להעלות על נס את דיוקם של האירועים במגילה, נראה כיצד הכי נכון לקרוא אותה וניחשף לגילויים מרתקים".

מוכנים?

 המסיבה הכי שווה בעיר

"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה: בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם: וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" (אסתר א, א-ח).

"כשחושבים על זה", מתאר אלון, "בפסוקים הפותחים את המגילה מתואר לנו מלך מתהולל, המקיים מין מסיבה מטורפת שאורכה חצי שנה! לכל שריו, עבדיו, חילות ממלכתו ושרי המדינות שעליהן הוא מולך. הוללות כזו גורמת לנו לחשוד איך אדם כזה מולך על 127 מדינות. כיצד מלך שמתנהל בחוסר אחריות משוועת, בבזבוז כסף ובשחיתות כזו, עומד בראש אימפריה משגשגת כפרס? עוד מצוין כי הכול קורה בשנת שלוש למלכו - נתון תלוש, לכאורה".בפסוקים הפותחים את המגילה מתואר לנו מלך מתהולל, המקיים מין מסיבה מטורפת שאורכה חצי שנה! הוללות כזו גורמת לנו לחשוד איך אדם כזה מולך על 127 מדינות.

נתקדם בסיפור המגילה ונבחן את הסיטואציה המביכה הבאה, שמתארת שוב מלך מפוזר בדעתו, בלי עמוד שדרה, 'לפלף' אם תרצו.

מגיע אל אחשוורוש ראש שרי המלך, הלוא הוא המן, ומספר לו:

"וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (אסתר ג, ח-ט).

המן מספר לו על אודות העם היהודי המפוזר ברחבי האימפריה, העם ששומר על דתו, כפי שראינו בממצאים האחרונים. לבסוף הוא מציע למלך - בוא נהרוג אותם.

"אחשוורוש, בלי לחשוב פעמיים, משיב בחיוב. מאוחר יותר כשהסיפור מקבל תפנית הוא נענה לבקשת אסתר ובלי לחשוב פעמיים מבטל את החלטתו. שוב התנהגות שלא מתאימה לאדם המולך על אימפריה", מדגיש אלון.

האם אחשוורוש הוא אכן מלך כזה? ואם כן, כיצד הוא עומד בראש הממלכה הפרסית העצומה, ששלטה בשליש מן העולם? התשובה נמצאת בעדויות היסטוריות מן העולם הקדום.

מי אתה, אחשוורוש?

הרודוטוס, היסטוריון יווני המכונה 'אבי ההיסטוריה', תיאר במאה החמישית לפסה"נ (שימו לב, זהו אותו אזור זמן שבו מתרחש סיפור המגילה) את הפלישה הפרסית ליוון. בחיבורו הוא מתאר מלך פרסי בשם חְשְיָארְשָׁ אותו העולם מכנה כסרכסס. "יכול להיות שתרגום חיבורו ללטינית הפך את השם חשיארש לכסרכסס", מסביר אלון.

כיצד?

"בלטינית האות ח' מבוטאת X".

נראה כי הכי קרוב לדמות אחשוורוש, אם כי לא ודאי, הוא כסרכסס.

את כסרכסס שליט הממלכה הפרסית אנו מכירים מכתביו של הרודוטוס, שמתארים את מלחמת פרס-יוון כסדרה של עימותים בין כמה ערי-מדינה ביוון הקלאסית והאימפריה הפרסית, עימותים אשר החלו בשנת 500 לפסה"נ ונמשכו אל אמצע המאה החמישית לפסה"נ.

"מלך פרס הגדול רצה לכבוש את המערב. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהתקיימה מלחמת עולם", מחדש אלון. "כסרכסס הגיע עם צבא עצום לכבוש את יוון שהייתה אז אוסף של ערים קטנות ולא מאורגנות כמדינה. היה אפשר לכבוש אותן בקלות".

כסרכסס מתארגן לקרב ויוצא עם צבא עצום שמנה, שימו לב: מיליון ושבע מאות אלף רגלים, שמונים אלף פרשים, למעלה מחצי מיליון אנשי צי, ובסך-הכול כחמישה מיליון (!) לוחמים. היוונים האתונאיים פונים לספרטנים בהנהגתו של ליאונידס, בבקשה שיעצרו את הפרסים.

שאר היוונים היו מתקדמים מאוד מבחינה אינטלקטואלית ומתקדמים פחות בענייני צבא. "במובן הזה, הספרטנים היו מיוחדים ביכולת הצבאית שלהם ובמסירות הנפש". הרודוטוס (וגם הסרט 300) מתאר את קרב תרמופילאי שקורה בשנת 482, כשכסרכסס בשנה הרביעית למלכותו.  

נעצור רגע אחד לפני הקרב המתעד איך 300 הספרטנים מבצעים תרגיל צבאי לא נורמלי ומחסלים את הצבא הפרסי, ונחזור לסיפור המגילה.

"אם אותו כסרכסס הוא אכן אחשוורוש של מגילת אסתר, המלך הפזרן, המתהולל והמושחת, מתברר שהוא מלך רציני ביותר, שלא הצליח לממש את הפנטזיה שלו", קובע אלון. כעת נוכל להבין את הפרט התלוש לכאורה, כי המשתה הגדול אשר ערך אחשוורוש לשריו, עבדיו, חיל פרס ומדי, הפרתמים ושרי המדינות שלפניו, התקיים בשנת שלוש למלכו.אם אותו כסרכסס הוא אכן אחשוורוש של מגילת אסתר, מתברר שהוא מלך רציני ביותר, שלא הצליח לממש את הפנטזיה שלו

"אם נחבר בין שתי הדמויות, מדובר במלך שמתארגן ליציאה לקרב על יוון במטרה לכבוש אותה. בשביל לעשות זאת הוא צריך לשכנע את כל המדינות שעליהן הוא מולך לצאת אתו למלחמה. איך הוא עושה זאת? הוא מזמין משלחת מכל מדינה, מארח אותה ומשכנע אותה לצאת אתו למלחמת העולם. חלק ממערך השכנוע הוא הצגת עצמתו: "בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ". אחשוורוש הציג להם את האניות, את חיל השריון ואת הסוסים וביקש את חייליהם".

מלאכת השכנוע הזו אורכת כמה ימים. אם נניח שהוא הזמין כמה משלחות בו בזמן וכל קבוצה כזו ישבה בחצר המלך לפחות שבוע, בחישוב פשוט אפשר להגיע ל-180 יום.

"וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן... מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים".

"אחרי שהושלמה מלאכת השכנוע והגיוס", מסביר אלון, "עורך המלך משתה לעם הנמצא בשושן הבירה".

רוצים לקרוא עוד?

רכשו עכשיו למגזין הנוער עולם קטן