אסור לנו בשום אופן להיות עצובים מתוצאות הבחירות. נהפוך הוא, ראוי היה שנצא לרקוד ברחובות מרוב שמחה, על רוח העם וחוסנו הלאומי כפי שהתגלו במערכת הבחירות.
בבחירות הללו עם ישראל ניצח בגדול. בניגוד לכל הסיכויים התברר שעם ישראל חי ובריא, שהוא לא מתבלבל מחודשים של שטיפת מוח הרסנית מצד כלי התקשורת המרכזיים, מסיסמאות שליליות ומהרבה מאוד כסף זר שנשפך כאן כדי להוריד את המחנה הלאומי מהשלטון.
שוב התברר שעם ישראל הוא בפירוש לא "עם נורמלי". לו היה כזה היה מאבד מזמן את דרכו, נרמס תחת מכבש הלחצים האדיר שהופעל עליו. התובנה הזאת אמורה לנסוך בנו המון אופטימיות ותקווה להמשך. עם ישראל נמצא במקום טוב, עם נקודת פתיחה טובה להמשך הדרך העולה בית א‑ל.
בתוך התמונה הכללית הזאת, הציבור הציוני-דתי גילה, כדרכו, מסירות נפש ונשכב על הגדר כדי להציל את המחנה הלאומי. בדרכו של רועי קליין הי"ד, שנשכב על רימון והציל את חבריו, מצביעי הבית היהודי הקריבו את מפלגתם שלהם, את ביתם וכוחם הפוליטי בכדי להציל את שלטון הימין ובכדי לנסות, ככל הנראה ולמרבה הצער ללא הצלחה, להציל את המנדטים של מפלגת יחד.
חשבנו ואנחנו עדיין חושבים שנכון היה להביא לידי ביטוי את מסירות הנפש הזאת בצורה אחרת ולהגדיל את כוחה של הבית היהודי. במבט לאחור מתברר שצדקנו. לא רק בניתוח לפיו הקרב הוא בין-גושי ולא בין-מפלגתי, אלא גם במבחן התוצאה.
לו הליכוד היה מסיים את מערכת הבחירות הזאת עם 26 מנדטים במקום עם 30, וארבעת המנדטים של הבית היהודי היו נשארים אצלו, שום דבר לא היה משתנה בתמונה הכללית של המחנה הלאומי. אך בנוסף היינו מקבלים בית יהודי חזק בהרבה, כמעין תעודת ביטוח לדרכו של המחנה הלאומי כולו. זה לא קרה, ובמישור המפלגתי אנו מצרים על כך.
אולם לצד זאת, אנחנו בהחלט יכולים וצריכים להיות גאים באידיאליסטיות ובאחריות הלאומית שהציבור שלנו מגלה פעם אחר פעם. כעת נותר רק לקוות שהליכוד יהיה נאמן לדרכו ולהבטחותיו, ושראש הממשלה יכיר בעובדה שחייו של הליכוד בשלטון נשענים במידה רבה על איברים שנתרמו לו על ידי הבית היהודי, וישיב לבית היהודי באותה המטבע בכינונה של הממשלה הבאה.
ועם הפנים קדימה: בהנחה שנתניהו יקים אכן ממשלה לאומית, ייתכן בהחלט שעם שמונת המנדטים שקיבלנו נוכל לפעול יותר מאשר יכולנו בקדנציה הקודמת, שבה נדרשנו לכלות מחצית מזמננו ומרצנו במאבק ביאיר לפיד, אלעזר שטרן וחבריהם. בקואליציה בריאה נוכל להשקיע את מרב המרץ בעשייה חיובית ובקידום עולם הערכים שאנו מאמינים בו.
ברמה הפוליטית, כעת, לאחר שהצלנו את המחנה הלאומי, הגיע העת שהציבור הדתי-לאומי ישוב אל עצמו ויבנה מחדש את כוחו הפוליטי. כך לא נצטרך למסור את הנפש בכל פעם מחדש.