ערב חג הפסח, לאחר שהתגוררו בקרוואילה מתפוררת במשך כעשר שנים, נכנסו בני משפחת יוליס לבית הקבע שלהם ביישוב בני דקלים.
בני הזוג שמתקרבים לגיל הגבורות, מאושרים וטוענים כי במשך עשר השנים האחרונות הם חיו בסבל נוראי שהסתיים דווקא בחג הפסח.
שלמה יוליס (76) מספר לערוץ 7 שכחלק מהטרגדיה של הגירוש הם נאלצו גם להעתיק את קברו של בנם להר הזיתים, "בננו נפטר מלוקמיה לפני 22 שנה, הוא נקבר בנווה דקלים, שם היינו עושים את האזכרות והשנתיות. עכשיו הוא קבור בהר הזיתים, זה יצר עבורנו בעייה, הנסיעה ארוכה, לא כולם יכולים להגיע".
לדבריו מדובר באתגר לא פשוט לבנות בית בגיל כזה, "זכיתי לעשות כבר 76 אפיקומנים, ולבנות עכשיו בית זה לא דבר של מה בכך, אבל אני רוצה להגיד לך שאם אומרים לי ולאשתי שחוזרים לגוש קטיף, אנחנו נחזור על ארבע".
שלמה שימש כרכז התרבות בנווה דקלים, וכעת הוא כואב את נטישת המגורשים, "איפה היו כל יפי הנפש מהשמאל, לא עניינו אף אחד, עשר שנים בקראוילה מתפוררת. זה לא רק השפיע כספית, אלא גם בריאותית, אני ואשתי חלינו בסרטן, עברתי ניתוח קשה ואשתי עד היום בטיפולים אבל המדינה התעלמה מאיתנו. אנחנו אנשים מבוגרים, כמונו יש עוד רבים כאן בבני דקלים שעברו דבר דומה. הציבור בישראל צריך לדעת מה עברנו כאן ושהמדינה לא פיצתה אותנו על הנזק הנפשי והחברתי שעברנו".
למרות הקשיים, שלמה ואשתו חסכו כאמור פרוטה לפרוטה עד שזכו להכנס לבית הקבע, "פשוט חסכנו מעצמנו, כל אגורה, עד שהצלחנו להגיע לבית. הבית גדול מאוד, אין לי תלונות, ברוך ה' זכינו לעשות ליל סדר עם הילדים והנכדים, ואני משוכנע שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ונקווה שמעכשיו יהיו רק בשורות טובות ושלא יהיה אף אדם בישראל שיצטרך לעבור את מה שאנחנו עברנו".