אזכרה במלאת שנה לרציחתה של שלי דדון הי"ד נערכה הערב (ראשון) בעפולה, עיר מגוריה.

נזכיר כי דדון נרצחה על ידי מחבל ערבי באזור תעשייה סמוך למגדל העמק. בני משפחתה דיווחו לתחנת המשטרה בעפולה כי היא יצאה לראיון עבודה בשעות הבוקר, אך לא הגיעה אליו.

על פי כתב האישום שהוגש נגד המחבל חוסיין חליפה, בבוקר יום הרצח, לאחר שהוריד עובדים באחד המפעלים כמדי בוקר, המשיך בדרכו למרכז העיר. שם באחת מתחנות ההסעה אסף במוניתו את דדון, אשר ביקשה להגיע לראיון עבודה ברמת גבריאל, באזור התעשייה במגדל העמק.

המחבל הוביל את דדון לחניון נטוש בפאתי אזור התעשייה סמוך ליעד אליו ביקשה להגיע, שם רצח אותה בדקירות סכין ונמלט עם מוניתו מהמקום. הוא נתפס על ידי השב"כ והמשטרה כעבור מספר שבועות.

יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, השתתף הערב באזכרה ואמר כי ''אין הבדל בין נשיא איראן שרוצה להרוג אותנו בלי גבול משותף ובלי שעשינו לו דבר, לבין נהג מונית בן בליעל שהורג ילדה שלא עשתה לו דבר. הרג היהודים חוצה גבולות וחוצה תקופות בהיסטוריה. האויבים מתחלפים, הרצח בעיניים ללא סיבה נשאר''.

לדברי בנט אין טעם לחפש סיבה מדוע הערבים רוצים בהשמדתנו. ''תפקידנו בנקודה זאת בהיסטוריה לדאוג שהם לא יוכלו לעשות זאת – לא בעפולה ולא בנתנז. אנחנו עומדים גם על התפר שבין פרשת השבוע שמיני שבה סופר על מות שני בני אהרון, ללא סיבה ברורה, ללא הצדקה לכאורה, ללא שעשו משהו רע באמת, לבין פרשת אחרי מות קדושים.

''אחת האמירות המפורסמות על תגובתו של אהרון למות שני בניו היא 'וידום אהרון'. הוא שתק. התורה לימדה אותנו שהכוח לשמור על דממה ברגעים מסוימים בחיים ובהיסטוריה הוא כוח חשוב מאוד. הוא מבטא את המודעות לכך שיש דברים שקשה לנו מדי לקלוט בתחושותינו, שהם פשוט גדולים על יכולת ההבנה שלנו. כשמדברים - זה אומר שאפשר להבין, אבל יש דברים, כמו מות הבנים, שהמילים לא יכולות לתאר, ואז מגיעה דרגה גבוהה יותר – השתיקה.

''ואהרון, אבי הבנים שנהרגו, צרח מבפנים אבל שתק מבחוץ. אבל השתיקה הזאת, היא נכונה ברמה האישית, אין לנו יכולת להבין מה שם למעלה רוצים מאיתנו. זה קשה מדי. ברמה המעשית, היכן שאפשר לתקן - אסור לשתוק''.

בנט סיפר על דמותה של דדון, ''אנחנו לא יכולים להבין איך יכול להיות שילדה יפה, מתוקה, טובת לב, שיוצאת לראיון עבודה מסיימת כך את חייה. דממה נוראה תפסה אותי כששמעתי על הרצח של שלי. שתיקה כבדה. אבל במקרה של שלי אסור היה לשתוק כי אפשר היה לתקן את העוול הנורא ולא שתקנו''.

יו"ר הבית היהודי הזכיר כי בימי השבעה, הבטיח להורים שהרוצח ייתפס ולא ישוחרר לעולם. ''הרצח של שלי היה נקודת המפנה שבו מדינת ישראל הפנימה שלא משחררים יותר רוצחים. לעולם. דבר אחד קרה בזכות מותה הנורא של שלי: לא ויתרנו. השנה קיימנו את ההבטחה שנתתי כאן להורים של שלי והעברנו את החוק שישלול חנינה מרוצחים. חוק שיאפשר להטיל מאסר עולם ללא אפשרות חנינה, כדי שהרוצחים המתועבים האלה ידעו שהם ימותו בכלא, ולא ימצאו את עצמם לעולם עם האצבעות מונפות אל על באוטובוסים בדרך הביתה.

''אסור שהאויבים שלנו יזלזלו בנו: אנחנו רחמנים. לפעמים יותר מדי רחמנים. אנחנו מוסריים, לפעמים מסכנים את עצמנו בשביל המוסר שלנו. אבל ברגע האמת, עם ישראל יודע להתנער, ולומר: עד כאן. הרצח של שלי היה רגע כזה, רגע של לומר: עד כאן. רגע שבו הבנו שיש לנו אוייב חסר גבולות. פחדן''.

בנט הדגיש, ''הרי אצל האויבים שלנו, על רוצחים כאלה קוראים שמות של כיכרות, מממנים להם משכורות. יש לנו אוייב שמקדש את המוות, ואנחנו מקדשים את החיים. אנחנו נמשיך לחיות, וזכרה של שלי שלנו, יהיה בליבנו לעד''.