מח"ט גבעתי בערב יום הזיכרון

עקב עומס ייתכנו שיבושים, ניתן לצפות בגרסת YouTube:

אל"מ עופר וינטר, מח"ט גבעתי השתתף בערב יום הזיכרון, "משמר הלימוד המרכזי", בהפקת ארגון "אור אברהם אוהבי".

"יום הזיכרון מבחינתי זה יום של חשבון נוסף", אמר וינטר, "יום של לנסות להגיע לכמה שיותר משפחות".

"יום הזיכרון מזכיר לי שלשה דברים", פירט וינטר, "אחד - שאני מתעב את המלחמה. שניים - שאני אוהב את החיים, את המשפחה שלי ואת עם ישראל. שלוש - אחריות - האחריות שלי, כמפקד, על כל אותם לוחמים שהוצאתי לקרב ולא החזרתי, האחריות שלי שאני נושא במשך שנים כשאני חושב מה יכולתי אחרת, האחריות להכין את החטיבה ללחימה ולמנוע כל איום והדבר האחרון - האחריות שלי לעשות כל מה שאני יכול כדי להחזיר את החיילים שלי הביתה בשלום".

ענווה - הנוסחה לפיקוד והנהגה

וינטר בחר בערב יום הזיכרון להדגיש את מידת הענווה שנחוצה מאוד כדי להיות מפקד או מנהיג - "ענווה היא לא במובן רק של צניעות ונחבאות אל הכלים. בתורה כתוב על המנהיג האולטימטיבי משה "והאיש משה עניו מכל אדם". ענווה זו היכולת של המנהיג לשים את ה"אני" בצד, ולהתמקד במה שהוא משרת - זה עם ישראל, וזו המשימה. גם לסכן חיים - זו ענווה, ללכת קדימה - זו ענווה".

וינטר סיפר על המפקדים שהוא פגש במהלך "צוק איתן" - "ראיתי במלחמה הזו מפקדים שהולכים קדימה, מפקדים שלא שולחים את החיילים שלהם, אלא מפקדים ברוח ישראלית שאומרים "אחרי" והולכים קדימה. טבע האדם הוא פחד, אנשים רוצים לחיות - חכמת המפקד זה להקרין לחיילים שלו ביטחון. רק ככה מנצחים - הולכים קדימה. כאשר אתה מרגיש שאתה שליח ציבור, אז יותר קל לך".

העיתונאי יוסי יהושוע מ"ידיעות אחרונות" שהנחה על הבמה את השיחה עם אל"מ וינטר, התייחס לדור הנוכחי ושאל איך "דור הפייסבוק והיוטיוב" מתמודד במצב של לחימה והקרבה.

"ראיתי דור של מפקדים, של אריות, של לוחמים. כינסתי את החיילים שלי בסוף המלחמה ואמרתי להם - התג שלנו זה שועל אבל יש פה אריות".

"זרוק רימון וכנס למנהרה"

מח"ט גבעתי התייחס גם לחטיפת גופתו של הדר גולדין הי"ד ולאותו הרגע בו סגן איתן פונד ביקש אישור להיכנס למנהרה. "איתן רצה להיכנס, אני רק נתתי חיזוק", הבהיר וינטר, "איתן עלה בקשר וביקש להיכנס אמרתי לו "זרוק רימון וכנס פנימה".

המח"ט סיפר כי במשך כחצי שעה אבד הקשר עם פונד והחיילים שנכנסו. "הבנתי שאיבדתי עוד ארבעה אנשים וזו הרגשה מאוד קשה. ביקשתי מהמג"ד לעשות הכל כדי ליצור אתם קשר, ושלחנו מתנדבים פנימה לחפש אותם. שאלתי את אחד החיילים "מה הרגשת?" הוא אמר "היה ברור לי שאני משם לא חוזר", אמרתי לו "אז איך נכנסת?", "אני לא יודע, אני הולך להביא את הדר ואת הכוח של איתן", זה דור העתיד שלנו".

בצל התחקירים והסיקורים העיתונאים סביב אירועי רפיח קבע וינטר: "נלחמים, עושים טעויות. ההבדל בין אחריות לאשמה הוא שאחריות אתה לוקח ואשמה מטילים עליך - אני שמח לקחת אחריות על מה שאני עושה".

סערת האגרת - "ביקשתי סיוע מריבונו של עולם"

בסוף הדברים נשאל וינטר על האגרת ללוחמים שספגה ביקורת בעיקר משום שכללה אלמנטים דתיים כמו: "האויב הטרוריסטי 'העזתי' אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל".

"אני יכול להבין מה הציק לאנשים שקראו את האיגרת", הבהיר אל"מ וינטר, "אני חושב שיש כאלה שהשפה הזו זרה להם".

וינטר הבהיר כי האיגרת נועדה בעיקרה להעביר מסרים ללוחמים - מסרים של אחדות הכוח ("נפעל יחד") והצורך בהשלמת המשימה, אך לאגרת הייתה גם משמעת נוספת, הסביר וינטר, משמעות של תפילה לבורא עולם.

וינטר סיפר כי הוא כתב בהשראת הדברים שאומרים לריבונו של עולם בעקבות הריגת שניים מעשרת הרוגי מלכות. משם לקח וינטר את ההגדרה של "מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל". המשמעות היא, הסביר מח"ט גבעתי, שמי שפוגע בילד פוגע באב - מי שפוגע בעם ישראל, פוגע בריבונו של עולם".

"וזו הייתה המטרה", הדגיש וינטר, "לתבוע מריבונו של עולם לעזור לי, אני פועל למען הבנים שלו. המכתב הוא תפילה ובקשה שלי למען החיילים שלי".

"יצאתי מהמלחמה, הגעתי הביתה, הודתי לה' ואמרתי ברכת הגומל. צה"ל נתן לי את הכלים הכי טובים, את הלוחמים הכי טובים אבל צריך עזרה ואני מאמין בזה.

בתשובה לשאלה האם יש בו חרטה ואם יחזור ויכתוב אגרת שכזו קבע המח"ט: "מקווה שלא אצטרך, אבל מאמין שגם שם אצטרך עזרה".