אריאל הוא בחור מוצלח ומצטיין, שסיים בשנה שעברה את לימודיו בכיתה י"ב באחת הישיבות התיכוניות היוקרתיות.
רוב חבריו פנו לישיבות הסדר, חלקם פנו למכינות קדם צבאיות, אבל אריאל בחר במכינה קדם צבאית מעורבת. את ימיו הוא עושה בחברת צעירים וצעירות חילונים, חבריו למכינה, ובחלוף הזמן נרקמו גם קשרים אישיים בינו ובין אחת הצעירות.
עם פרוש חג הפורים, הכין אריאל את עצמו לנסיעה לישיבה שבה למד. מסורת היא שהבוגרים מצטרפים למסיבת הפורים הישיבתית וחוגגים יחד עם התלמידים הצעירים. לאחר קריאת המגילה התייצב אריאל בשערי הישיבה, יד ביד עם חברתו החדשה. הוא נכנס איתה לחדר האוכל, שם כבר הצטופפו מאות נערים רוקדים. המבטים לא איחרו לבוא, והמראה של אריאל האוחז בחברתו באמצע חדר האוכל הישיבתי עורר גל של מרמור בקרב התלמידים והמורים כאחד. לבסוף ניגש אליו הר"מ שלו משנה שעברה וביקשו בשקט לעזוב את המקום.
כותרות נזעמות באתרים מגזריים? ראיונות חותכים ומרואיינים תוקפניים? נראה שלא במקרה הזה, המובן מאליו. ומה ההבדל בעצם? בת האולפנה שנכנסת ביודעין לבושה במדים, על פי רוב במכנסיים, למוסד שחינך אותה להפך הגמור, מנקרת את עיני הצוות שעמל לחנכה להחזיק בכללי ההלכה. היא גם מהווה דוגמה שלילית לתלמידות הצעירות הנושאות אליה את עיניהן, והצוות החינוכי מבקש למלא את תפקידו ולהגן על תלמידותיו מפני השפעות לא רצויות מבחינתו, באותה מידה שבה לא יתירו הקרנת סרטים לא צנועים בשעת המחנך.
גם בוגרת בחצאית חאקי צריכה לבקש את רשות המוסד להגיע אליו בלבוש כזה. עצם הגיוס לצבא, מלבד בעיית צניעות הלבוש שבמכנסיים, נוגד את המיינסטרים ההלכתי שעליו מחנכות רוב מניין ובניין של האולפנות, המכוונות את התלמידות לשירות לאומי.
אז איך נוצר הרעש סביב החיילות הדתיות? קשה להציג הוכחה מוצקה, אבל מהסיפור הזה נודף ניחוח חזק של הקמפיין המתמשך של צה"ל, בסיוע ארגונים כמו 'אלומה', לסחוף אל שורותיו יותר ויותר בנות דתיות דווקא, וליצור דה לגיטימציה למחנכים המסורים שמבקשים לשמור את דרך ישראל סבא בכל הנוגע לחינוך בנות הדור הבא.