דוד ושירה זלצר
דוד ושירה זלצרצילום: אור אלכסנברג

בליל יום העצמאות האחרון עמד דוד זלצר (32) על הפודיום בירוחם. אף שאינו מרשה לעצמו להתרגש בפומבי, הפעם הוא חרג מהרגלו. ידו החזיקה את הלפיד הבוער, והוא החל מדקלם את הטקסט שעליו התאמן כמה פעמים. רק אז הרשה לעצמו לנשום, אבל לא ליותר מדי זמן.

"ירוחם משכה אותנו חזרה"

לא בכדי נבחר זלצר להימנות על מדליקי המשואות בעיירה הדרומית. הוא ואשתו שירה (31), הורים לשישה ילדים, נחשבים ליזמים הראשונים שהעזו ופתחו בירוחם חברת סטארט-אפ לפיתוח תוכנות. בית התוכנה 'קמביום' היה בתחילה חדרון בבית במרכז ירוחם, וכיום מעסיק 15 עובדים מירוחם והסביבה בבניין הייטק מפואר.

שלא כמו בשירו של המשורר מאיר אריאל על העיירה ירוחם, המרכז המסחרי כבר מזמן אינו מאובק ופחית של צהריים אפשר לקנות שם במקומות רבים. לאחר עשרות שנים שבהן נחשבה עיירת הפיתוח המדברית סמל לכישלונה של הפריפריה, שנים שבהן הסיקור היחיד שקיבלה הוא סיקור שלילי הקשור לגירעונות הכבדים ולתחושת הקיפוח של עיירות הפיתוח, עוברת ירוחם בשנים האחרונות תהליך של פריחה ושגשוג יוצא דופן, ולבני הזוג זלצר חלק לא מבוטל בכך.

"כשהקמנו את החברה לפני חמש שנים, הגיעו לבקר אותנו מהסוכנות היהודית", מספר דוד, "והשאלה הראשונה ששאלו הייתה: למה שמישהו ירצה בכלל לעבוד מכאן? הרי אם יש איש הייטק רציני, הוא כנראה יעבוד במרכז. עניתי שלנגב יש פוטנציאל עצום. הרי אוניברסיטת בן גוריון בנגב מוציאה מדי שנה מאות רבות של סטודנטים ששייכים לתחום והם היו רוצים להישאר פה - רק צריך לתת להם את הכלים. היום זה פתאום הפך להיות הדיבור הסטנדרטי", הוא מבהיר, "כולם מדברים על הייטק בבאר שבע ועל החלטת הממשלה שמייעדת אותה להיות עיר הסייבר בישראל, וגם  בירוחם פתאום לא נשמע הזוי לדבר על הייטק. זה שינוי מאוד מבורך".

בעבר היו שחלמו על הייטק בעיירה, הרבה לפני שדוד ושירה הקימו את בית התוכנה. לפני 12 שנים נבנה בניין בן שתי קומות לחממות טכנולוגיות, במסגרת פרויקט עידוד 99, שיצא לדרך ביוזמת משרד התמ"ת. הבניין תוכנן כהשקעה נקודתית לקידום יישובים נזקקים, אך עמד בשיממונו במשך שנים ארוכות בלי שהסתיימה בנייתו באופן מלא. רק ב‑2009, בזכות התערבותו של ראש הוועדה הקרואה דאז, עמרם מצנע, קיבל הבניין את כל האישורים הנדרשים וחברה יזמית החלה לשווק את המבנה.

"לבניין נכנסה חברה שעסקה בטכנולוגיה חינוכית, שגאלה אותו משיממון כאשר שכרה את הקומה העליונה של הבניין", אומרת שירה ומסבירה: "חממה טכנולוגית מאפשרת ליזמים לפתח ולייצר את הסטרטאפים והרעיונות שלהם, והם היו צריכים גם ידיים עובדות". כך יצא שחברת 'קמביום', שהצטרפה בהמשך לאותו בניין, סיפקה לחברה את השירותים הללו. "הם שכרו אותנו בשביל הפרויקטים שלהם ובפועל הם היו מהלקוחות הראשונים שלנו", מוסיף דוד, שמציין כי "עכשיו המבנה מאוכלס כולו. יש כאן גם חברת הנדסה, אדריכלות ואפילו הייתה עוד חברה שהייתה צריכה לצאת בגלל הצפיפות. הבניין הזה מפריח הייטק בירוחם ויש כבר דיבורים על בניין נוסף בשכונה החדשה", הוא אומר בגאווה.

שירה גדלה בכפר פינס ודוד בחולון. השניים הכירו, איך לא, בשבת תנועה של בני עקיבא שהתקיימה באילת. שירה הייתה קומונרית ודוד, אז תלמיד בישיבת ההסדר בירוחם, היה שליח. "לא היה כלום במשך השבת", אומרים השניים בחיוך. אולם בדרכו חזרה לישיבה התקשר דוד לשירה כדי לבקש שתסייע לו למצוא את שעונו שאבד במהלך השבת, והשאר היסטוריה. "חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה", הוא אומר בהומור והיא מהנהנת בראשה. השניים נישאו תוך זמן קצר, בעוד דוד ממשיך בלימודיו בישיבה, והחליטו להישאר לגור בירוחם. "אמרנו שנישאר עוד שנתיים-שלוש, עד שדוד יסיים את הלימודים, מתוך הנחה שמדובר בתחנת ביניים", מודה שירה. "אבל די מהר הבנו שזה המקום. הכרנו את הקהילה, ואני הצטרפתי לגרעין 'צעירים סטודנטים' בירוחם במהלך לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה בבן גוריון, וככה התחברנו".

כאשר החלה שירה ללמוד לתואר שני באוניברסיטת בר אילן, החליטו שהגיע הזמן לעבור לאזור המרכז. אבל 11 חודשים בלבד הספיקו להם כדי לשוב אל העיר הדרומית. "לא סגרנו שנה בחוץ", מציין דוד. "פתאום הבנו שיש פה משהו. שיש בירוחם דבר שאין במקום אחר, וזאת למרות שגרנו קרוב להורים וגילינו מה זה עזרה עם שלושה ילדים. ירוחם פשוט משכה אותנו חזרה".

"הנכדים של" בבית ספר אחד

אין בארץ הרבה בתי ספר יסודיים שמכילים מגוון כה רחב של תלמידים כמו בית הספר הממלכתי-דתי 'קול יעקב' בירוחם, מעיד הסופר והעיתונאי אלישיב רייכנר, תושב ירוחם, בספרו 'דווקא שם', המספר על הגרעינים החברתיים שהתפתחו בעשורים האחרונים ברחבי הארץ.

יחד עם תלמידים שהם דור שלישי בירוחם וילדי עולים חדשים, לומדים בו גם נכדיו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, נכדיו של העיתונאי אורי אליצור ז"ל, נכדיו של פרופ' אבי רביצקי, נכדיו של בנצי ליברמן ונכדיו של הרב שרלו. וכן נכדיהם של אלכס גליקסברג מחמ"ד מחוז ירושלים ובלהה גליקסברג מפמ"ר היסטוריה ואזרחות בחמ"ד, שהם גם הוריה של שירה. הרכבו האינטגרטיבי של בית הספר היה הגורם המשמעותי שהביא את הזלצרים להחלטה לשוב ולהקים את ביתם בירוחם.

"מאוד אהבנו שבית הספר הוא מעורב ולא בית ספר נפרד של הגרעין - שאני גם מקווה שלא יוקם", מבהירה שירה, "מתוך אמונה אמיתית שאנחנו לא חיים בנפרד. זוהי דרך התורה, אין צורך להקים משהו יותר מהודר ואפילו אליטיסטי. אנחנו לא מאמינים בזה ותפיסת העולם הזאת היא אחד הדברים המרכזיים פה בירוחם. הרגשנו שיש פה משפחות מאוד מיוחדות".

שירה עוצרת לרגע את דיבורה השוטף, מהרהרת ואז מוסיפה: "כשאני מביטה סביבי אני רואה שיש פה אנשים מאוד שאפתניים, משפחות גדולות. לא אגזים ואומר שיש פה ממש מודלים למשפחות. אנשים שהם אנשי עשייה ותורה, וזה בכלל לא מובן מאליו".

אך לצד כל זה, היה לדוד ושירה ברור כי חינוך טוב וקהילה תומכת לא מספיקים, צריך שתהיה גם כלכלה יציבה כדי להתקיים. כאשר חזרו לירוחם שירה מצאה עבודה במועצה כפסיכולוגית בתקופת ההתמחות, עבודה שנמשכת עד היום. דוד חיפש עבודה בתחום החינוך, כמו רבים מבני הקהילה. אך קורות חייו התגלגלו ליזם הייטק אמריקני, שהסכים לתת לו הזדמנות כפרויקטור בחברה ודוד הסכים. בתוך שנתיים וחצי הוא כבר היה ראש צוות שעבד מהבית, אבל המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 הביא להתרסקות כמעט מלאה של החברה, והוא מצא את עצמו בחוץ.

דוד עבר למשך תקופה קצרה לחברה נוספת, אבל משהו החל להתבשל אצלו. "בשלב הזה הגעתי להבנה שיש כאן הרבה חבר'ה הייטקיסטים טובים", הוא אומר. "כל הזמן פגשתי אנשים שנוסעים כולם למרכז או עובדים מהבית, והתחלתי לחשוב לפתוח חברה בעצמי. אתה יכול לקרוא לזה שיגעון או כל דבר אחר – תלוי איך מסתכלים על זה", הוא אומר ומחייך. המזל שיחק לטובתו ובאותם ימים פנה אליו לקוח וביקש לעבוד איתו באופן פרטי. "קפצתי למים ותוך חודש כבר העסקתי עוד מישהו ומשם זה זרם, וזרם טוב. אמנם גם היום צריך לחתור כדי שזה יזרום ולהישאר במקום בטוח ולא להיסחף לגדה קוצנית, אבל הדברים התפתחו ולקוח הביא לקוח".

שמוליק בן שלום, מי שהקים את ישיבת ההסדר בירוחם בשנת 1993, היה הראשון שחלם על הקמת גרעין חברתי בעיר. עשור קודם לכן - בתחילת שנות השמונים, התגוררו בירוחם כ‑6,500 משפחות והעיירה סבלה מדימוי נמוך, הגירה שלילית, חוסר יציבות שלטונית ואולי הקשה מכול – לא הייתה בה תעסוקה. בן שלום, להבדיל מאחרים, ראה במקום הזדמנות פז לפרויקט חברתי שיביא אוכלוסייה ממרכז הארץ, שתתיישב ותתערה בערי הפיתוח. ואכן כך היה, והזרעים שנטע אז בן שלום בתחום החינוכי והחברתי גדלים מאז ללא הפסקה.

"באחד הדיונים שקיימנו עם שמוליק בן שלום", מספר דוד, "הוא אמר שחינוך זה הדבר שפורץ את הדרך ואני מסכים איתו לחלוטין. אבל הוספתי שזה לא יכול לעמוד רק על חינוך. כדי שמקום יחזיק את עצמו, צריך גם שתהיה כלכלה יציבה", מוסיף דוד. "היום המצב בירוחם הוא שיש את שני הדברים הללו – חינוך וכלכלה, וככה זה צריך להיות".

לאחרונה נפתח בירוחם בית המלון הראשון: מלון ארבעה כוכבים עם 48 סוויטות, שנבנה בהשקעה של כ‑20 מיליון שקלים. קבוצת הרובוטיקה של העיר, המורכבת מתלמידים משלושת התיכונים בה, זכתה לפני שלוש שנים בפרס הראשון בתחרות הרובוטיקה העולמית של ארגון FIRST. קבלנים רבים החלו לריב על הזכות לבנות במקום ולפי כל ההערכות, מספר התושבים יוכפל בתוך שנים ספורות. אפילו אגם ירוחם, שבמשך שנים רבות סבל מהזנחה, שוקם.

יש מספיק תעסוקה בירוחם?

"אני רוצה שיקומו כאן משרדים של רואי חשבון, משרדי עורכי דין וכדומה. את השירותים הללו עדיין אין פה", אומרת שירה, שמסבירה כי גם משרדי ההנדסה והאדריכלות שפועלים כעת בירוחם הם יחסית חדשים. "עכשיו זה הזמן לכל מי שרוצה לעשות", מדרבן דוד, "הרי זה מתחיל איפה שהוא. אני אומר: החלוץ פותח את הדרך לעוד, כי בקרב בני האדם קיים פחד להיות הראשונים, אבל ברגע שכבר יש, קל יותר לתושב המקום להגיד שאפשר לעבוד גם פה, ולא צריך לעזוב כשהוא מסיים את הלימודים".

ואת זאת בני הזוג מנסים לעשות בעצמם - להביא את הפגישות העסקיות שלהם לירוחם ולהראות שזה לא רק אפשרי אלא גם מומלץ. "אנחנו מנסים לזרוע את הזרעים. ברור לנו שלא תמיד אנחנו נהיה אלו שנשקה אותם ולא תמיד נראה בדיוק איפה הפרח פורח. אבל בהחלט זו המטרה. אנחנו עוברים חודש אחרי חודש, ובוא נודה על האמת: יש גם ימים אפורים בתעשייה, לצד ההיי-לייטים שמתרחשים כאשר אנחנו מביאים לפה לקוחות גדולים שאומרים לנו כל הכבוד על האומץ. אבל רוב היומיום הוא לא ככה", מודה דוד. "גם חקלאי מחכה לגידולים רוב הזמן וצריך הרבה סבלנות. כל הזמן אנחנו מזכירים לעצמנו שעצם הקיום של 'קמביום' בירוחם זורע משהו וזה חלום גדול. אם יום אחד יהיו פה עוד עשרה קמביומים, זה יכול להיות נהדר".

המשמעות של שם החברה, 'קמביום' (Cambium), אולי מספרת את הסיפור כולו. העץ גדל מהשכבה החיצונית, דבר שניתן לשים לב אליו כאשר בוחנים עצים עתיקים במיוחד, שחלולים מבפנים אך שורדים בזכות קליפת העץ החזקה. שמו של החומר שהופך את הגבעול לגזע חזק ויציב הוא קמביום ולכן יש לו תפקיד קריטי בהישרדותו. "המטרה שלנו היא לקחת גבעול רך ולהפוך אותו למשהו יציב וחזק, שגם ממשיך לצמוח מהמרכז כלפי חוץ, וזה יותר מכול מסמל בשבילנו את הפריפריה".

מירוחם ל'הכוכב הבא'

אולי עם כוונה ואולי בלי, פיתחו בני הזוג שני סטרטאפים חברתיים-חינוכיים, במקביל לעבודה מול החברות והגופים שלהם הם מספקים את שירותיהם. "קמנו בפורמט של פרויקטים ומדובר עדיין באחוז משמעותי מהפעילות שלנו", מציינת שירה. "זה שומר אותנו חדים ומעודכנים טכנולוגית ועושה את העבודה מעניינת. אבל חוץ מזה יש לנו שני מוצרים שאנחנו פיתחנו".

במהלך יום העצמאות האחרון התקיימה פעילות חברתית בקהילת בני עקיבא בירוחם, בזכות אחד הפיתוחים. מדובר באפליקציה 'אודיוטק' המותקנת בטלפון, ומטרתה למידה התנסותית וחווייתית שיכולה לשמש מוזיאונים, ערים, חברות תיירות ועוד. הגופים שרוכשים את הרישיון מכניסים את התכנים הרלוונטיים להם, וכך המשתמשים יכולים ליהנות מסיור, טיול או פעילות שמותאמים למקום הספציפי. את הפעילות בירוחם, שהזכירה במעט את תוכנית הטלוויזיה 'המרוץ למיליון', ארגנו בנות השירות הלאומי במקום. הן הזינו את השאלות לתוך האפליקציה, ועל כל המשתתפים היה לבצע משימות, לעבור מנקודה לנקודה והכול באמצעות הסלולרי. "הרעיון נמכר למספר גופים, מאוניברסיטאות ומוזיאונים ועד לגופים פרטיים שמעוניינים להעשיר את המבקרים בתוכן, בלי שצריך לסחוב מפות ודפי עבודה - הכול נמצא בפנים", אומר דוד. "אנחנו מתכננים עכשיו כתרומה לקהילה לפתוח את האפליקציה למבקרים ותושבי ירוחם, כך שכל מי שמגיע לאזור יכול לטייל לבד כשהמכשיר ישמש לו מדריך מקומי, שיסביר על כל דבר. אנחנו מאוד מאמינים במוצר, כי הוא גם מוצר חינוכי וגם תיירותי".

פיתוח נוסף של הזוג הוא רשת חברתית פרטית המאפשרת לקיים קהילה דיגיטלית. עד כמה שזה עלול להישמע מוזר, מדובר במוצר שכבר היה בחלקו בשימוש בתכנית הטלוויזיה 'הכוכב הבא'. את האפשרות להצביע בתוכנית בשידור חי - הצבעה שהשפיעה על התוצאות בזמן אמת - פיתח הצוות של דוד בירוחם. "היינו הספקים של הפרויקט לטלוויזיה, ובהמשך פיתחנו את זה למוצר שיכול לתת ממש מאפיינים של קהילה, שלא באה להחליף את פייסבוק אלא בונה מועדון של משתמשים".

שני המוצרים קשורים לתחומים חברתיים. זה משהו שאתם מכוונים אליו?

"לא הקמנו את 'קמביום' ואמרנו: בואו ונעשה רק פרויקטים קהילתיים-חברתיים. זה פשוט קרה", אומרת שירה, ודוד מוסיף: "הקמנו חברה כי אני רוצה לפתח את ירוחם בצד הכלכלי שלה. בסוף מה שמוביל אותנו זה שיש חברת הייטק בירוחם, שיש עבודה לאנשים שרוצים לעבוד בתחום ולא רוצים לעזוב את ירוחם. הדבר מוכיח את עצמו", הוא אומר ועיניו נוצצות.

לדוד ולשירה חשוב לציין כי גם במסגרת העבודה יש אווירה חברתית ואכפתיות מכך שהעובדים יעשו את עבודתם בלי לוותר על זמן איכות בקרב המשפחה. "אנחנו רוצים שהם יבואו לעבודה ויעבדו כמו שצריך, אבל לא פחות מכך שיהיה להם זמן עם הקהילה, הבית והמשפחה. אם תבוא בשש בערב כנראה שלא תמצא כאן עובדים, ואם כן זה המיעוט. אנחנו דוחפים אותם שיגיעו מוקדם הביתה לילדים שלהם. שלא כמו בחברות הגדולות, אנחנו לא רוצים לתת לעובדים להרגיש בכלוב של זהב".

הגשמתם את החלום שלכם?

"בלי חלומות לא היינו עושים או אפילו גרים פה", אומר דוד תוך כדי הרהור. "אנחנו משתדלים להיות כל הזמן גאים על זה שאנחנו בירוחם. יש כאלו שחושבים שזה חיסרון ואומרים לנו: אל תגידו שאתם רחוקים כי לא יזמינו מכם פרויקטים. אבל לשמחתי זה אף פעם לא קרה. כולם באים, גם מארצות הברית, וכולם מתפעלים. קודם כול רואים את הבניין - ואף אחד לא חשב שבירוחם יהיה בניין הייטק. לא שהוא המילה האחרונה, אבל זה בניין הייטק לכל דבר. אחד הלקוחות הגדולים שלי אמר: זה ממש לא מה ששמעתי על ירוחם, וכמוהו עוד רבים. השינוי הזה ממש קורה לנגד עינינו".

אחד הביקורים שדוד זוכר היטב היה ביקור עבודה של הייטקיסטים מהמרכז, שהגיעו לפגישה. "הם עמדו מול החלונות ובהו בנוף המדברי. כל מה שהיה להם לשאול אותי באותו רגע היה: זה מה שאתם רואים כשאתם מגיעים לעבודה? הם לא האמינו. אנשים יושבים בלב הרצליה פיתוח, במשרד מפואר, ולהרגיש פתאום באמצע הטבע ממש מחייה אותם. אנשים לא עוברים כאן במקרה אלא באים במיוחד, ואנחנו דואגים לתת להם חווית ביקור. ביקור בבית הקפה המקומי, נסיעה למכתש ולאגם ירוחם, ובעצם לייצר חוויה שהיא לא רק ביקור. זה חשוב לנו וזה גם עובד". מיותר לציין כי גם בפגישה הבאה, העדיפו האורחים מהמרכז לבוא שוב לירוחם. "גם אני מרגיש ככה", מבהיר דוד. "כשאני צריך שקט כדי לחשוב על פתרון לבעיות בפיתוח, אני יוצא החוצה לעשר דקות ומול השקט והנוף המדברי אני מצליח למצוא תשובות וזה עובד. חשוב שידעו על היתרון הזה. אפשר גם אחרת. אפשר לעשות הייטק וסטארטאפים - ולא רק במקומות המוכרים".