שומרים את המפתחות, אבל לאיזה דלת?
שומרים את המפתחות, אבל לאיזה דלת?צילום: עיסאם רימאוו'י. פלאש 90

איצ'ה ממבוש הובא למנוחות השבוע בבית העלמין שבכפר האמנים שהקים בעין הוד. אל ההלוויה של האיש שמיגנט אליו את הבוהמה של שנות השישים והשבעים נאספו תושבי הכפר ואמנים מוקירי זכרו מכל רחבי הארץ.

לרבים מגולשי ערוץ 7 שמו של איצ'ה ממבוש לא מוכר. הם פשוט חיים במקומות אחרים, באווירה אחרת ובמילייה אחר ולא נראה לי שהם מתחרטים על כך, ולא בגלל שהם לא אוהבים אמנות. להיפך.

ממבוש הוגדר על ידי דן בן אמוץ כ'מוכתר של עין הוד'. הוא היה אמן רב תחומי – ציור ופיסול היו רק חלק מהתחומים בהם עסק, ויחד עם הצייר מרסל ינקו הקים את כפר האמנים עין הוד שביום אירח אמנים ובלילות התקבצו אליו שחקנים, עיתונאים, זמרים ושאר מי שנחשב אז ה'מי ומי' למסיבות חשק בוהמייניות, שנדמה שגם המתירנות של היום מסמיקה למולו.

כיום, כיודע הכפר אינו מונה אמנים בלבד. יש בו גם בני תמותה רגילים (אם כי במעמד סוציו אקונומי גבוה משאר הילידים שמסביב), אבל גם כעת שוכנים בו לא מעט מצמרת התרבות הישראלית.

ומה לנו מפליגים בתיאור דמותו ופועלו של ממבוש המנוח בכפר האמנים המפוקפק שהקים? ההיסטוריה הקדומה מעט יותר של הכפר הזה.

ממבוש וינקו לא הקימו את הכפר יש מאין (ולא כפי שקובעת הכותרת באתר עין הוד הרשמי: 'יש מאין – איך בונים כפר אמנים?'. ממש לא "יש מאין", ואפשר לקרוא על כך אפילו באותו אתר עצמו ובאותו עמוד עצמו). האמנים מצאו בו בתים וסמטאות ציוריות מן המוכן. אלו בתיהם של תושבי הכפר הערבי עין חוד שהתגוררו במקום עד מלחמת העצמאות, אז בחרו לנטוש אותו מחשש שמה חיילי היהודים יעשו בהם את מה שהיו הם עצמם עושים ליהודים אם הם היו המנצחים.

ערביי עין חוד לא ויתרו מעולם על כפרם. הם ניסו לחזור אליו אבל הובהר להם שכדאי שיחפשו להם מקום אחר. כשמסעם חזרה לכפר לא צלח הקימו לצידו של כפרם הנטוש את עין חוד החדשה שבתחילה הוגדר ככפר לא מוכר, עד שב-2006 זכה להכרה רשמית.

בתי הכפר הפכו לגלריות מעוצבות והמסגד שבמרכזו למסעדה (בה מגישים, כפי שהעיר פעם איש שמאל אחד, גם אלכוהול, למגינת ליבם של ערביי הכפר המתבוננים בו מדי יום בדרכם אל השדה ונזכרים בימיו של המבנה כבית תפילה), אבל כל זה לא הפריע לאנשי השמאל שלנו לדלג במבט רושף צדק וזעם קדוש מעל בתי הכפר ולהתבונן לכיוון דרום מזרח, אל אלון מורה, קדומים, בית אל ושילה. שם, בהרי יהודה ושומרון נמצאים הכובשים האכזרים, אלה שאותם צריך לנגח ולעקור, לגרש ולהכות, לשנוא ולהשניא.

וכך, פסעו השבוע מיטב שמאלנינו, תושבי הכפר לצד אמנים מובילים מלב הביצה התל אביבית, אחרי מיטתו של איצ'ה ממבוש, וביכו את לכתו של מי שיצר עבורם את כפר הריקודים והעינוגים המפוקפקים ההם. בין לבין ראינו שם את רבק'לה מיכאלי ואפילו את גברי בנאי (המנומס ההוא שמכנה את שרת התרבות של מדינת ישראל 'בהמה'). בראיון ל'מבט' על דמותו ומפעלו של ממבוש נזכר בחיוך גדול אורי אבנרי, נביא השמאל, את לילות הריקוד והמחולות הבוהמיינים ההם. עבור כל הקבוצה הזו היאחזות בכפר ערבי ונישולו מתושביו הנמלטים כדי לענג את עצמם בריקודים, בפיסולים ובציור נופים טובלים בירוק ובחום זה בסדר גמור. להקים ישובים על אדמות טרשים זה כבר כיבוש אכזר.

מישהו שם בטוח שאם הם לא יחדלו לדבר עד אי קץ על הכיבוש והדיכוי שמבצעים המתנחלים אולי גם ערביי עין חוד, רמלה, אשקלון, חיפה, שייח מוניס וסלאמה ישכחו לאילו דלתות שייכים המפתחות שהם שומרים בקנאות רבה כל כך עשרות שנים. אולי הם יתבלבלו וישאפו לחזור אל אדמות קרני שומרון או קריית ארבע. אז זהו, שלא.