זמן שווה כסף. כלל שלמדנו כל אחד בחייו שלו, אבל נראה שלראש הממשלה יש מן המצרך הראשון למכביר.
ביום שבו מתמודד איזור הדרום עם ירי מעזה, ישראל פועלת מול מתקפת חרם מתוזמנת, וכחלון לא מרפה מראש הממשלה בענייני הדיור, מסתבר שיש לנתניהו גם זמן לנזיפות.
ומה קרה היום בגנון של נתניהו? ובכן כמה שרים סוררים לא הגיעו לישיבת הממשלה. אחד מהם בכלל מש"ס, והיה חולה אז נעזוב אותו בצד.
אבל מה לגבי משה יעלון? יובל שטייניץ? מירי רגב? סילבן שלום? גם שר הרווחה החדש, חיים כץ, לא כיבד את ישיבת הממשלה בנוכחותו.
את נתניהו המצב הזה מקומם. מי שנכח לצידו הן בישיבת הממשלה עצמה והן לאחריה, שמע את מורת הרוח, ואפילו את הניסיון, המעט מעורר רחמים, לנקוט בסנקציות כלפי השרים שלא הגיעו.
ראש הממשלה שכח רק עניין קטן אחד. את הגנון הזה, הוא יצר במו ידיו. הוא עומד בראש ממשלה שאף אחד משריה לא יכול להתרחק יתר על המידה מתחומי הבירה, מחשש שהקואליציה תפסיד בהצבעה בכנסת.
אז מה הפלא שהשרים מחפשים תרבות יום א' (שניים מהם באמת היו בחופש, נ"ק), במקום לשבת בישיבות הממשלה?
אגב, חלק מהשרים טענו, שלא בפני ראש הממשלה, שהישיבות הן לפרוטוקול בלבד, והדברים החשובים באמת נסגרים בשיחות סגורות לפני הישיבה או אחריה. הם לא טועים. העניינים החשובים של היום, בנושא הדיור, נסגרו בארבע עיניים עם משה כחלון, ולא עלו על שולחן הממשלה.
סביר להניח שבמבט לאחור, נתניהו יבין שבזבוז הזמן במרדף אחרי השרים, לא רק מיותר, אלא מביך. בינתיים הוא מנסה להראות כוח כראש ממשלה, ולהפנות את הכוח הזה למקומות הלא נכונים.
קצת מהכוח הזה במערכה נגד ארגוני ה-BDS, יסייע הרבה יותר מכל מיני איומים נגד שרי ממשלה, שלעולם, אבל לעולם לא ימומשו.