אחת מנקודות הדגל של התרבות המערבית הנאורה שמאיימת לפגוע קשות בתא המשפחתי היציב והבריא היא סוגיית השוויון.

על פניו נראה שבשורת השוויון היא בשורה מרעננת, השתחררות מכבלי הקללה הקדומה: "והוא ימשול בך", אך האמת שהיא עלולה להיות מסוכנת ובעייתית במקרים מסוימים. אז נכון, חשוב שהזכויות בין המינים תהיינה שוות, אך לא פחות חשוב- התפקידים צריכים להיות שונים.

גם בפרשתנו "קורח", אנו נפגשים עם סוגיית השוויון. קורח מתקשה להשלים עם העובדה שמשה ואהרון קיבלו את התפקידים המכובדים ביותר, ואם לא די בכך, הרי שלמינוי נשיא השבט הם דילגו עליו ומינו את אליצפן, בנו של עוזיאל- אחיו הקטן של יצהר (אביו של קורח).

קורח סוחף אחריו קבוצה לא מבוטלת משבט ראובן וביחד הם מגיעים אל משה ואל אהרון וקובלים בפניהם: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?!"

קורח דורש שוויון, אך הקב"ה לא מסכים עם טענותיו ואף מעניש אותו בצורה קשה ביותר - האדמה פותחת את פיה ובולעת אותו ואת כל אשר לו.

שוויון זכויות הוא אכן דבר מבורך, אך מכאן ועד לשוויון מוחלט הדרך ארוכה ומסוכנת. קורח לא דורש שוויון זכויות, הוא טוען כלפי משה ואהרון שאין להם שום זכות להתנשא מעל העם ולקחת את התפקידים החשובים לעצמם, כולם יכולים למלא את התפקיד במקומם, אין בהם שום דבר מיוחד.

לא לחינם ברא הקב"ה את בני האדם שונים זה מזה, לכל אחד יש תפקיד ומשימה, ולכל אחד ניתנו הכלים הטובים ביותר והתכונות המתאימות ביותר למילוי המשימה על הצד הטוב ביותר. גם ההבדלים בין הגבר לאשה לא מסתכמים בשינויים פיזיים בלבד, לגבר יש תקפיד מסוים ולאשה יש תפקיד מסוים, כל אחד מהם ניחן בתכונות המתאימות ביותר למימוש תפקידו על הצד הטוב ביותר. הבעיה מתחילה כאשר מתחילים לנסות לשכנע אותנו שאין שום הבדל וגם ההבדלים החיצוניים לא מייצגים שוני מהותי.

אם וכאשר ינסה הגבר לתפוס את מקומה של האשה במרחב התא המשפחתי וכן להיפך, האנדרלמוסיה לא תאחר לבוא. לא משנה עד כמה האשה תשתדל ותתאמץ, היא מעולם לא תצליח להחליף את הגבר ולעשות את מה שמוטל דווקא עליו. זה נכון גם במקרה ההפוך- אפילו אם הגבר יתאמץ עד מאוד כדי לבצע את תפקידי האשה, הוא לעולם לא יצליח לעשות זאת על הצד הטוב ביותר.

התנהלות תקינה של בית ומשפחה יכולה להיווצר רק מתוך הבנה עמוקה שאנחנו שונים, לכל אחד מאתנו יש תפקיד, יש חלק מיוחד שמשלים את הפאזל הגדול.

זכויות שוות, תפקידים שונים.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית ותיקה ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב.