אין רבנים שמתירים. חיילות בצה"ל
אין רבנים שמתירים. חיילות בצה"לצילום: פלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת דיקנית הסטודנטיות במכללת אורות ישראל, הרבנית דוקטור לאה ויזל לדבריו של הרב אוהד טהרלב לפני ימים אחדים ביומן ערוץ 7 ולפיהם השירות הלאומי כבר מזמן אינו האופציה היחידה עבור הבת הדתית.

נזכיר כי את הדברים אמר הרב טהרלב עם סיום קורס טייס שאותו השלימה גם ר', בת לציונות הדתית ומתלמידות מדרשת לינדנבאום שהרב טהרלב הוא מראשיה. בדבריו אז טען הרב טהרלב כי "הזרם הוא מזמן לא רק שירות לאומי. הזרם נפתח להרבה אפיקים. יש הרבה בנות שהולכות לצבא". הרבנית ויזל מדגישה כבר בפתח דבריה כי אמנם נושא השיחה היה שירותה של ר', אך "לא ר' הוא הנושא", כלשונה "ואני מאחלת לה הרבה הצלחה". לדבריה בציונות הדתית מתמלאים בגאווה כששומעים על הצלחה כזו, אבל הדיון צריך להיות נסוב סביב מהי הדרך הראויה להכוונת הרבים, ומאחר וכך, לו הייתה נשאלת מה לטעמה הדרך הנכונה אם הייתה מכהנת כראש אולפנה, הרי שלא הייתה מכוונת בנות לשירות צבאי בגלל סיפור מוצלח אחד.

"חד משמעית אני לא מסכימה לאמירה הזו שנשמע ממנה שהשירות הלאומי מיצה את עצמו ואינו האופציה היחידה. לזה קשה לי להסכים כהכוונה לרבים", אומרת הרבנית ויזל ושבה להדגיש כי כמחנכים החובה היא להתמקד בהכוונה לרבים ולא ליחידים.

"השירות הלאומי מציב עושר של דרכים שהבנות יכולות לבוא בהן לידי ביטוי, גם הסייבר נפתח כדי שהבנות תהינה מעורבות ושותפות בכל ההקשרים. יש עושר אדיר שהשירות הלאומי מציע והדברים מאפשרים לבטא כישורים שונים לבנות שונות. אני לא מצליחה להתחבר אל הצורך הזה למצות יכולת דווקא בצבא. הצבא הוא דבר חשוב והוא הכרח. היינו מעדיפים שיהיו ימים טובים יותר והצורך בחיילים יצטמצם. זה לא באופק ולכן אנחנו שולחים את הבנים למשימות מורכבות ביותר, אבל אני לא רואה סיבה לבנות לתרום במסגרת הזו, כשאת אותה עבודה הן יכולות לבצע במסגרת השירות הלאומי. אני לא מבינה מה מוסיפה להן המסגרת הצבאית".

אז האם רק רצון למימוש עצמי וכמעט תחושת אגו אישי הן שעומדות מאחורי החלטה כזו של בת דתיה, להתגייס לשורות הצבא? הרבנית ויזל שבה ואומרת כי אינה מבינה את הגישה החינוכית המעודדת גיוס בנות דתיות לצה"ל, בעוד היא יכולה להבין את תחושותיה של בחורה בת 18 שנפעמת מעצם השינוי ולבישת מדי צה"ל "אבל אני פחות מבינה את מורי הדרך שזה מה שנראה להם, שבזה יבוא השינוי המיוחד במקומה של האישה הדתית. אני האחרונה שאחסום נשים דתיות שתלכנה לכל מקום שההלכה מאפשרת ובשיתוף של גדולי תורה. כל מקום כזה שמאפשר התפתחות הוא ברכה וגאולה".

עוד נשאלה הרבנית ויזל אם היא עצמה נתקלת בקולות מחאה מכיוונן של בנות שאינן מקבלות את המגבלה הקובעת כי דרכן תכוון אך ורק לעבר שירות לאומי. "החברה הציונית דתית מאוד מגוונת. יש בה גוונים ותתי גוונים. בציבור שאני נמצאת בו אני שומעת את הדברים הרבה פחות. בנות עושות דברים מדהימים בשירות הלאומי", היא אומרת ומיד מעירה כי יתכן ויש מה לשפר בשירות הלאומי כדי למנוע את ההתלבטות בין השירות לצבא. "אין לי מחקר של כל בנות הציונות הדתית, אבל הבנות שאני נתקלת בהן הן בוגרות השירות הלאומי. אני לא שומעת התקוממות אלא תחושת מימוש עצמי ושירות. הן עסוקות בשנה הזו, מתמלאות ונותנות, וזו המציאות שאני רואה. יש פריחה של בנות ויציאה שלהם מהשירות לתפקידים משמעותיים באזרחות".

בהמשך הדברים מתייחסת הרבנית ויזל גם לדבריו של הרב טהרלב ולפיהם ברוח דברי חז"ל שבן 18 לחופה ניתן להבין כי אם עלינו לכבד את הכרעותיו והחלטותיו של הבן הצעיר בגיל 18 להקמת בית בישראל הרי שבוודאי יש לכבד את החלטותיו הפשוטות יותר. "אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעודד כל בחירה. מהרגע שהם בחרו זו הבחירה שלהם והאחריות שלהם, אבל אנחנו לא זורקים אותם אחרי שהם בחרו אחרת מכפי שאנחנו חושבים, אבל להגיד שכל בחירה שלהן היא לשביעות רצוננו כי הן עברו את גיל 18? אני אחדש שגם בגיל 28 יש להן בחירות שצריך להביע מולן את עמדתנו".

עוד נשאלה הרבנית ויזל מה קרה לה לציונות הדתית שהיא מעלה שאלות והתלבטויות שכאלה כיום, התלבטויות שנראה שלא היו בעבר. "אני לא יודעת לערוך השוואה כזו", היא אומרת אך מיד מזכירה את גרעיני הנח"ל שהיו בעבר. "זה חלק מהפתיחות שלנו לחברה כולה והרצון למימוש עצמי. אני מבינה את עצם הרצון של הבנות, אבל התפקיד שלנו לא אמור להשתנות אלא לבחינה של כל הנושא לגופו. אנחנו קשובים לשינויים. אני רואה כמויות של בנות שלא נופלות מאיך שאנחנו היינו כשסיימנו את האולפנה. רוח ההתנדבות האידיאליזם לא נפלה אלא להיפך".

לסיום נשאלה הרבנית ויזל שאלה שיתכן ויהיה מי שיראה בה שטחית, ובכל זאת – אולי השירות הלאומי צריך מדים וביטויים נוספים של גאוות יחידה על מנת להשלים איזה חסר שאותו מבקשות הבנות להשלים בשירות הצבאי? הרבנית ויזל משיבה ואומרת: "תחרות לא הייתה אף פעם דבר רע, ואם אפשר לחשוב על משהו טוב שעולה מהמציאות הזו זה ההבנה שצריך לשפר – השירות הלאומי צריך לחשוב איך להיות משמעותי יותר כדי להפוך לאופציה הראשונה. זה לא רק גאוות יחידה. יש מקומות שמאוד משקיעים בגאוות יחידה כמו בתנועות הנוער, אבל יש דברים נוספים שצריכים להשתפר, גם ברמה הפרקטית. טוענים שהצבא מאורגן יותר ודואג יותר לבנות. אני לא רוצה להוציא לעז, אבל יש תחושה שבמקומות מסוימים הדברים נכונים וצריך לבדוק את הדברים. צריך לפתוח את נושא השירות הלאומי ולבדוק האם הבנות מטופלות היטב, האם מכניסים בהן ציונות ויראת שמים. אני בטוחה שעושים את זה כי אני מכירה אנשים טובים שמשקיעים בכך מאמצים רבים, אבל אין ספק שיש עוד מה לעשות".

את דבריה היא חותמת בהערה לפיה חשבון נפש למוסד השירות הלאומי לא צריך לבוא ממקום מייסר אלא ממקום של רצון להיות טובים יותר ו"להצמיח את הבנות שלנו לנשים עם עוצמה וגבורה".