אנשים רבים נדחקים על ידי החברה אל מאחורי הקלעים בניגוד לרצונם, שלא בצדק.
אנשים רבים נדחקים על ידי החברה אל מאחורי הקלעים בניגוד לרצונם, שלא בצדק.איור: עדי דוד

שירי אוהבת לשבת מאחורי הקלעים, כך היה מאז ומתמיד.

היא הייתה כותבת את ההצגות באולפנה, כשחברותיה ביימו, הפיקו ושיחקו.

את ה'אולפיזמון' היא חיברה והלחינה בכישרון רב, אך ממקהלת הבנות שעמדה על הבמה היא נעדרה.

וכעת שירי בחרה לעסוק במקצוע מציל חיים, או יותר נכון - מביא חיים חדשים לעולם, גם הוא מאחורי הקלעים. כמה מתאים לה. היא יושבת לילות כימים בחדר קטן וצפוף שקירותיו מקושטים בתמונות מרהיבות של תינוקות מתוקים. היא בוחנת צלוחית, ועוד אחת... ועוד אחת... אולי סוף סוף מהצלוחית הזאת תבוא הישועה.

שירי היא אמבריולוגית ביחידה להפריה חוץ-גופית. מדי יום ביומו היא יושבת במעבדה, מקבלת מבחנות, וצופה בנפלאות הבריאה – מראשית תהליך ההפריה במעבדה ועד לעובר הקטן שמוכן להחזרה והשתלה ברחם אמו. והנה, הזוג מאושר בעקבות ההיריון המתרקם. לכולם הם פונים בברכות תודה: לרופא המטפל, לאחות המסורה, למזכירה החייכנית, ואפילו לבת השירות הלאומי שסייעה פה ושם, אך שירי - היא דמות עלומה. והרי אם כבר יש דמות שצריך לשתף אותה בשמחה -  זו שירי. היא זו שבמיומנות וסבלנות יצרה את ההפריה הזאת, היא השותף הרביעי! אך היא איננה זקוקה לשבח ולהלל. על הסיפוק הנפלא שלה מעבודת הקודש של ליווי העוברון מיום היווצרו, היא לא תוותר לעולם.

האנשים שמאחורי הקלעים

שירי נמצאת מאחורי הקלעים מרצונה, זהו אופייה. כך נוח לה יותר.

אבל יש אנשים רבים שנדחקים על ידי החברה אל מאחורי הקלעים בניגוד לרצונם, שלא בצדק.

מדובר באנשים מוגבלים פיזית, שהמציאות הקיימת גורמת להם להידחק לצדי הבמה.

בדיוק את זה בא לתקן חוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות שנחקק בשנת תשנ"ח. במרחב הציבורי נעשות בהדרגה פעולות מתקדמות להנגשת השירות שלנו, והמקום שבו הוא ניתן: המבנה (דרכים נגישות, מעליות, רמפות), הריהוט והאביזרים (מושבים, עמדות מודיעין, שילוט, מערכות כריזה וכו'). כמו כן מונגשים אופני מתן המידע והשירות האנושי, ולנותני השירות בשירות הציבורי נתנו הוראות מדויקות.

למשל, בשיחה פנים אל פנים צריך לזכור לדבר ישירות אל האדם עם המוגבלות, ולא למלווה שלו. בדרך כלל, מתייחסים לאדם המוגבל כאל ילד קטן. כדאי שיהיו כלי כתיבה זמינים כדי לאפשר לפונה לרשום את הדברים אם הוא מתקשה לשמוע או לזכור, וכדי שאדם המתקשה בדיבור יוכל לכתוב להם את בקשותיו. הפנים של נותני השירות צריכים להיות מוארים וגלויים, כך שאדם עם הפרעה בשמיעה יוכל לקרוא את השפתיים ואת הבעות הפנים. אם המידע מורכב, כדאי להזמין תרגום לשפת סימנים. נוסף על כך חשוב לזכור שהיום אפשר לתת שירות בכל ערוץ אפשרי: בדוא"ל, ברשת, בפקס ובמסרונים.

הכתמה מסוכנת

חלק מהמוגבלויות נובעות מפגמים גנטיים מולדים.

לשם צמצום כמות היילודים הסובלים מפגמים גנטיים הוצעה לאחרונה הצעת חוק, לפיה משרד הבריאות יקבע רשימה של בדיקות גנטיות שייערכו לכל תינוק מיד לאחר לידתו, אלא אם כן הוריו הביעו את התנגדותם מראש ובכתב.

המחלות הגנטיות שייבדקו יהיו מחלות שהופעתן היא בגיל הילדות, שיש בהן תחלואה קשה, ושהגילוי המוקדם שלהן עשוי לסייע משמעותית ליכולת לריפוי או להקלה על התסמינים הנלווים. בין השאר, הוזמן לדיון שהשתתפו בו כחמישים גופים ציבוריים, גם גוף שנקרא 'חותם', המאגד את מכוני המחקר התורניים המובילים בארץ. מטרתו היא להחזיר את ערכי התורה וההלכה למרכז הדיון הציבורי ולהשפיע על עיצוב דעת הקהל בכיוון זה. והנה, חכמי פורום 'חותם' טוענים שחוק המיפוי הגנטי מורכב יותר ממה שנראה ממבט ראשון.

כך למשל הם מעירים שלעתים המעמסה של ידיעה מוקדמת בדברים שעלולים להשפיע על המשך חייו ותפקודו של האדם עלולה להיות הרסנית וכבדה מנשוא. כך אולי, במקרה שהמידע הגנטי יהיה נגיש לגופים ציבוריים – וקשה מאוד יהיה למנוע את זה - האדם בעל הפגם הגנטי לא יתקבל למקומות עבודה ולצבא, חברות הביטוח לא יבטחו אותו, ואולי אף ייווצרו מחסומים בתהליך חיפוש בן הזוג. הכיצד? אדם שהוא נשא של מחלה גנטית אך אינו חולה בה הוא אדם בריא לכל דבר, ורק צאצאיו עלולים להיות חולים במחלה הגנטית הזאת אם יינשא אותו אדם למי שאף הוא נשא למחלה זו. הדבר יקשה עליו למצוא בן זוג כבר בשלב הראשוני של החיפושים עקב הכתמה לא מוצדקת, שהרי הוא בריא לחלוטין, ורק צריך, בעזרת בדיקות של 'דור ישרים' או בדיקות דומות, להימנע מלשאת בן זוג הנושא גם הוא אותו גֵן פגום. אכן, יוסיף דעת יוסיף מכאוב...

בדיוק את ההכתמה הזאת בא למנוע ארגון 'דור ישרים'. ביצוע הבדיקות בעוד מועד, בתקופת התיכון, באולפנות ובישיבות, מעביר לילדינו בלא משים מסר מאוד משמעותי: הנה אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לפסגת חלומותינו, ומתכוננים לכל האלמנטים הכרוכים בהקמת בית המקדש הפרטי שלנו. יש פה אמירה חינוכית: אנחנו מתכוננים.

מקום משלו

ואם דיברנו על תכנון, דוגמה לכך היא הנושא הבא: לכל תלמיד במוסד חינוכי אמור להיות מקום מסוים שמיועד לו ולצרכיו, מרחב המחיה הפרטי והאישי שלו.

בדרך כלל מדובר על מקום ליד שולחן בכיתה שמצורף לו גם כיסא וארונית או מדף לחפצים וספרים, וכן אחוז מסוים ממוצע משטח המסדרונות ומגרש הספורט והשירותים והברזייה והספרייה וחדר ההקבצה וכדומה. לתלמיד בפנימייה נוסף גם מקום בחדר בפנימייה, הכולל מיטה ומקום בארון ומקום ליד השולחן, ומקום במקלחת, וכן אחוז מסוים מהשירותים והמסדרונות וכו'. לתלמיד בפנימייה במוסד שומר מצוות אמור להיות מקום נוסף בבית המדרש ובבית הכנסת, ועל זו הדרך.

המסקנה היא למעשה, אם נביט רק אל עבר הכיסאות, שכל תלמיד שנכנס ללמוד במוסד פנימייתי דתי מחייב את ההנהלה לרכוש בעבורו חמישה כיסאות לפחות: אחד לכיתה, אחד לבית המדרש, אחד שיוצב בחדרו בפנימייה, אחד בחדר האוכל, ולפחות עוד אחד בחדר ההקבצות או במועדון או בחדר מחשבים וכדומה. אותו חשבון נכון לגבי כמות אנשי הצוות יחסית לכמות התלמידים. אכן, חינוך אינו דבר זול. אך בדור העתיד כדאי להשקיע, תשאלו את מירי ואת צוות המעבדה שלה.

לתגובות:  [email protected]