גם אם מתווה הגז יעבור בסופו של דבר, המשקעים שהותירה התנהגותם של האדונים דרעי וכחלון עלולים לקצר את ימיה של הממשלה.
ראש ממשלה שצריך לכתת את רגליו לליברמן או ללפיד כדי להקים קואליציה חלופית בכל נושא, הופך לסמרטוט.
רוב בממשלה היה חייב לאלץ את כחלון ודרעי לרדת מהעץ. חוק האחריות הקולקטיבית מפקיע את השיקול - או את ההתחמקות - של ניגודי אינטרסים.
לאורך כל הוויכוח על מתווה הגז היינו עדים לפרדוקס מאוד מעניין. במהלך הדיונים על הגז לייצוא ועל הצורך להבטיח שהצרכן הישראלי לא ייאלץ לשלם יותר מצרכן זר, לא צוינה זהותם של הקניינים החיצוניים העיקריים. שוקי הגז העיקריים לייצוא הם מצרים וירדן. הפיגועים בסיני ובמצרים מעידים שהמצב שם הוא שברירי, למרות הכוח שמרכז בידיו הנשיא א‑סיסי. ירדן גובלת בסוריה ובעירק גם יחד, ועל משמעותו של מצב גיאוגרפי עדין שכזה אין צורך להכביר מילים. מי שבונה על שלום כלכלי, חייב לדחוף קשרים כמו אספקת גז לשתי מדינות שכנות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל.
כאשר נחתם הסכם השלום עם ירדן, הממלכה ההאשמית זכתה להקצאה נדיבה של מים ממדינת ישראל. בטרם נכנסנו עם כל הכוח להתפלת מים, התמודדנו עם משבר מים שכלל איסור על השקיית גינות ופתרונות מעניינים כגון ייבוא מים מטורקיה. האם כשהוחלט על אותה הקצאה נדיבה מישהו תהה על הייקור הצפוי של מחירי המים, או על האפשרות שלא יישארו מים לצרכן הישראלי? לא, כי מדובר היה בקורבן לשלום.
האם רק לממשלת שמאל מותר להקריב קורבן כלכלי לשלום, ואילו כאשר הימין נמצאת בשלטון הקורבן הופך לפיגול?
החמאס כמו איראן
שר החינוך נפתלי בנט הצהיר שמבחינתו ישראל תהיה נכונה לפקח על שיקום כלכלת עזה, ובמשתמע אולי גם לתת לעזתים להקים נמל, בתמורה להקפאת התחמשותו של החמאס.
למעשה יש פה חזרה לרעיון התהדייה שקרס: הפסקת אש ארוכת טווח, כאשר במונחים שלנו מדובר בחמש שנים. ייתכן ובידי השר מידע שאין ברשותי - כגון עמדת מדינות המפרץ בסוגיה. אבל על פני הדברים, ההצעה הזאת הייתה חפוזה.
ישראל מנהלת ויכוח נוקב עם ממשל אובמה, אשר מבקש לסגור עסקה עם איראן - מדינה שמכריזה שהיא שואפת להשמיד את מדינת ישראל. העסקה אמורה להיחתם לטווח של עשר שנים, כשתקוות הממשל האמריקני היא שלאחר שאיראן תתחבר שוב לעולם ותנאי הכלכלה בה ישתפרו לאין ערוך, האוכלוסייה לא תרשה לקברניטי המדינה לחזור לדרכי העימות וההרפתקנות. בינתיים, הם טוענים, לכל הפחות עצרנו את המרוץ לגרעין. התגובה אצלנו היא שבמקרה הטוב האמריקנים נאיביים, ובמקרה הגרוע הם מפקירים אותנו. קשה יהיה לשכנע את העולם שקיים הבדל משמעותי בין איראן לבן-חסותו החמאס.
הסיפא של דברי בנט, שישראל היא שתפקח על כניסת הסחורות לעזה, סופה להידחות ולא באדיבות יתר. מה שיישאר מדבריו הוא הרישא של השלמת ישראל לשיקום עזה. גם במקרה הכמעט דמיוני שהחמאס יימנע מהתחמשות ומהפיכת עזה לבסיס טרור ענקי, הוא ישחזר את התרגיל של הפת"ח: ישמור על שקט בשטח שבשליטתו ויעודד את הטרור בשטחים הנתונים למרותנו - כפי שעשה בפיגוע שבו נרצח מלאכי רוזנפלד הי"ד.
זה יגיע גם לכאן
החלטתו של בית המשפט העליון האמריקני, ברוב של חמישה שופטים נגד ארבעה, שחוקי המדינות השמרניות בארצות הברית שנועדו לאסור על נישואין חד-מיניים הם מנוגדים לחוקה האמריקנית ולכן מבוטלים, חייבת להפעיל אצלנו את פעמוני האזעקה.
כידוע, אופנה שכובשת את ארצות הברית תגיע באיחור מה גם לארצנו הקטנטונת, וההרגשה היא שהסכנה ממש בפתח. לא רק גורמים באופוזיציה בירכו על ההחלטה והציעו הצעות חוק ברוחה, אלא גם שר הביטחון משה יעלון הצטרף למברכים. ההחלטה תתדלק את התלהבות הלהט"בים, אשר מרושתים היטב בתקשורת, והם לא ישקטו עד שיעדם יושג.
אסור להיתפס לאשליה שבינתיים ישראל מחוסנת. נכון שאנחנו שמרנים יותר מהאמריקנים, ואצלנו התמיכה במשפחה המסורתית היא גורפת לעומת המצב בארצות הברית - שם המשפחה המסורתית כבר הפכה למיעוט (דבר שהזין את הטיעון שנישואים חד-מיניים דווקא יחזקו את חוסנו של התא המשפחתי...). אבל כדאי להיזכר שעד לפני עשור גם בארצות הברית היה רוב מוצק למתנגדי נישואים חד-מיניים. אובמה עצמו בקדנציה הראשונה שלו התנגד לשינוי, והסוף ידוע. האירועים האחרונים באוניברסיטת בר-אילן, והשימוש הנרחב שעושה ההסברה הישראלית בסובלנות המפליגה בישראל כלפי התופעה, יעידו על התמורה שחלה גם בישראל.
אסור גם להתנחם באשליה שהכרה בנישואים חד-מיניים נוגעת רק ללהט"בים ולא תשפיע על חיינו. ברגע שהתופעה תזכה ללגיטימציה דה יורה ולא רק דה פקטו, מכבש שלטון החוק יגויס לטובת הקהילה הגאה. תראו מה מתרחש בארצות הברית: בעלי מאפייה שסירבו להכין עוגת נישואין לזוג חד-מיני נקנסו ב‑125 אלף דולרים. ארגונים קתוליים שמטפלים באימוץ לא מקבלים ילדים למסירה, היות שעל פי מדיניות מוצהרת הם לא יפקידו אותם אצל זוג חד-מיני. תארו לעצמכם מצב שגם הליכוד וגם 'כולנו', בתמיכת האופוזיציה, יצביעו לטובת שינוי החוק. ברור שבנושא הזה גם הרבנות הראשית וגם רבני צֹהר לא יהיו מסדרי הקידושין. לכן הכרה בנישואים חד-מיניים בישראל עלולה להפקיע את דיני האישות משליטת הרבנות הראשית.
יש להיערך מול המתקפה הזאת כבר עכשיו, וקודם כול חייבת להתבצע הסברה פנימית מקיפה בתוכנו. למשל, יש להסביר למה אנחנו מצווים להילחם בעקשנות דווקא נגד התופעה הזאת, בעוד שאנחנו מוכנים להשלים עם עבירות חמורות אחרות כגון חילול שבת. האם עיקר המאבק הוא להמשיך למנוע הכרה בנישואים חד-מיניים, או שמא יש להתמקד בזכות להגן על אורח חיינו, ולדוגמה לא לקבל ליישוב דתי משפחה חד-מינית? כאשר המאבק יתחיל, יש לנהל אותו כאילו מדובר במערכת בחירות גורלית - כולל תקציבים ראויים ושימוש ביועצי תקשורת. במאבק כמו במאבק.