החנות של שגב
החנות של שגבצילום: יח"צ

שלמה שגב עסק במשך עשר שנים בחקלאות עד שגורש מהמושב קטיף. היום הוא בעליה של חנות מחשבים במרכז המסחרי ביד בנימין. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על הקשיים ועל הסיוע שקיבל מארגון "תעסוקטיף".

לפני הגירוש היה שלמה חקלאי ועסק בגידול צמחי בית וברפת של המושב, "אחרי הפינוי הייתי צריך למצוא תעסוקה. עבדתי שנה בתוך שכיר והמשכורת הייתה מאוד נמוכה והעבודה לא התאימה לי כל כך, ואחרי שנה החלטתי שאם אני רוצה לפרנס את המשפחה שלי בכבוד אני חייב למצוא משהו יותר מכניס, והלכתי לכיוון של תיקון מחשבים ועם השנים העסק התפתח לכיוונים נוספים. תעסוקטיף עזרו בהקמה של העסק וביוזמה" 

שגב מספר על התהליך שהוא עבר, "בגוש זה היה אגודה שיתופית, זה דומה לקיבוץ, ואחרי הפינוי עברתי להיות שכיר ועבדתי בעסק שהוא לא שלי, ואחרי זה היה עוד מעבר להיות עצמאי ופתאום למדתי איך מוציאים חשבוניות ואיך מנהלים עסק, מלאי ורכש כל מיני דברים שלא התנסתי בהם לפני כן, ולמדתי אותם בעזרתם אנשים טובים וחברים". 

בהמשך הוא הלך לקורס ניהול רשתות בהפניה של "תעסוקטיף", "בזכות הקורס הקמתי את העסק. גם השתלמתי, גם קיבלתי עזרה מקצועית וגם עזרה כלכלית בהקמת העסק, וגם בהמשך ייעוץ מה שנקרא 'קאוצ'ניג עסקי' ".

קהילת קטיף אליה השתייכה משפחת שגב עברה ברובה ליישוב אמציה שבחבל לכיש, ושלמה מספר בכאב על הפרידה מהקהילה, "ליד בנימין באנו לכאן כעשר משפחות, עם צער גדול על הפרידה, אבל פשוט ראינו שהפתרונות שמציעים לקהילה הם מאוד קשים ומסובכים. ביד בנימין קיבלנו קרקע וקיבלנו קרווילות ורק אמרו לנו בואו תגורו, אבל אנשי קטיף חיפשו משהו יותר חלוצי".

שגב עדיין חש געגועים לחקלאות אבל הוא מבין שהוא כבר לא יחזור לתחום, "יש געגועים, אבל עבודה זה עבודה בסך הכל צריך להביא פרנסה הביתה ולא משנה אם זה בתחום כזה או אחר, ואנחנו כבר לא צעירים כל כך, זה דברים שעושים בגיל 20 עם הרבה מצב רוח והרבה חלוציות וציונות".

בעיה נוספת היא חוסר הנכונות של המדינה לסייע לאנשים שמעוניינים לשוב לחקלאות, "אנחנו גרים ביד בנימין והאדמות שהציעו לנו היו באמצע הנגב מרחק שעתיים נסיעה לכל כיוון. אז הרבה אנשים נאלצו לקחת פיצוי כספי ולנסות להקים עסק אחר. בעצם גרמו לאנשים בין אם רוצים ובין אם הם לא רוצים לוותר על החלום של החקלאות".