בשבע מהדורה דיגיטלית

בשם הפשטות - ביקורת סרט

'אישה פשוטה, זלדה' מגולל את סיפורה המרגש של המשוררת הדתייה הדגולה

שפרה ריפקין , י"ג באב תשע"ה

עולמות נסתרים. 'אישה פשוטה, זלדה'
עולמות נסתרים. 'אישה פשוטה, זלדה'
במאי ויוצר: יאיר קידר

'אישה פשוטה, זלדה'

 במאי ויוצר: יאיר קידר

 הסרט יוצג בסינמטקים ובבית ביאליק בתל אביב

באחד הקטעים הפותחים את הסרט 'אישה פשוטה, זלדה' נראה ביתה הקטן של המשוררת.

שולחן עגול ועליו מפת פלסטיק חומה, כיסא לבן שצבעו כבר דהה מזמן ועציצים עמוסי פרחים קטנים.

הפשטות הזאת הייתה סוד קסמה של המשוררת שהטביעה את חותמה על השירה העברית בארץ ישראל.

הסרט מציג רצף ראיונות שנעשו עם מכרים, קרובי משפחה ומשוררים שהיו בקשר עם זלדה, ומוסיף קטעי ארכיון נדירים שבהם נראית המשוררת משוחחת ואף קוראת משיריה. כמעט שאי אפשר להישאר אדישים מול דמותה רבת ההוד של זלדה: חיוכה העדין שממלא את המסך באור ושירתה הייחודית, המוצגת בחלקה כאנימציה יפהפייה ומתוחכמת.

הסרט מאפשר התבוננות מעמיקה על אורח חייה הצנוע של מי שכינתה עצמה לא פעם "אישה פשוטה", ומכאן שמו. הצפייה בקטעי הארכיון מעבירה את הצופה לממד אחר של זמן ומקום. ירושלים של שנות החמישים הייתה דלת אמצעים, אך בעיניה של המשוררת היא הייתה זוהרת ומלאה קבצנים טובים, שאחד מהם, כך טענה פעם, יכול להיות המשיח.

זלדה שניאורסון, שנישאה בגיל 35 לחיים מישקובסקי והתאלמנה כעשר שנים לאחר מכן, חיה בבדידות ובהסתגרות מפני העולם. אך היא נאחזה כל העת באמונה כי החיים הרוחניים הם אלו שמרוממים את ראשה, פעם אחר פעם, מתהומות היגון והצער.

כבת דודתו של הרבי מליובאוויטש, וכנצר לשושלת חסידות חב"ד, היו בשיריה מוטיבים רוחניים ועולמות נסתרים. נראה כי יוצר הסרט, יאיר קידר, היה מודע לכך והמחיש זאת לצופה באמצעות משחקי אור וצל ותמונות ילדות בשחור-לבן.

לקראת סוף הסרט כבר הרשיתי לדמעות לזלוג חופשי. שם, בבית הירושלמי הריק, ברחוב צפניה 31, נפרדה זלדה מן העולם כשהיא חולה ומותשת. והיא עשתה זאת בשקט האופייני לה כל כך, בדממה, כמו שנהגה בחייה. בערבו של יום השואה, כשברדיו התנגן השיר "לכל איש יש שם", שהיה מזוהה עמה יותר מכול, נחתמה מסכת חייה של אישה גדולה, שרק בגיל 53 אזרה אומץ ופרסמה את ספרה הראשון.

הסרט אינו מתיימר להקיף את כל חייה של זלדה, שהיו בחלקם הגדול נעלמים מעין הציבור. אבל מיד בסיומו חש הצופה דחף אדיר לחזור לתחילתו ולספוג בשנית את כל אותם מראות של חמלה, אהבת הזולת וכישרון כתיבה נדיר. מראות שמלווים אותנו עד היום הזה, בגעגוע צורב.