פעימה
פעימהצילום: מתוך אלבום

גווירו, קלאווה, ג'מבות,

קונגס, בונגוס ופעמון.

אלה רק חלק ממנעד הכלים המטורף שניצב בהופעה המרכזית בכנס "בניין שלם".

על הבמה הגדולה שבאולם "אוסישקין" בבנייני האומה, ניצבות שמונה בנות לבושות שחור, לחלקן שביסים והן מתופפות בקצב אחיד ובתיאום מלא. לתופעה החדשה והמרנינה קוראים "אנסמבל פעימה", שהמופע שלהן ממשיך לפעם ולהדהד בך הרבה אחרי שהוא נגמר.

"תברך אדמה", הן חוזרות בקסם על המוטיב מתוך תפילת גשם, ובין שיר לשיר יש קטעי קישור – לא במילים, אבל בהרבה מקצבים קצרים וחינניים והבעות פנים. בסצינה אחרת הן מדגימות את המולת הבית ביום שישי – הכל בכלי הקשה בלבד (!). בין מקצב למקצב המראה את התכונה הרבה הן זורקות מילה או שתיים: "מלח", "נשרף"..., עד שלבסוף שבת מגיעה והן שרות: "לכה דודי לקראת כלה", והקהל עונה "פני שבת נקבלה". הקהל אמנם לא תמיד יודע 'לבלוע' את הרמה המוזיקלית הגבוהה שההרכב מכוון אליה, אך זה לא מונע מהן להמשיך ולשכלל את עצמן עוד ועוד.

הן צעירות ומלאות אנרגיה, ודרך ההכרה ביניהן הייתה דרך "מזמור", ביה"ס הגבוה למוסיקה בגבעת וושינגטון, שהולך ומצמיח ממנו מוזיקאים ברמה שלא מביישת גם את מתחריו. מנצחת עליהן יעל קבסה, בוגרת בית הספר גם היא, שהגתה את רעיון ההרכב. "הבטן שלי דיברה, ומי שנתן לזה את הצורה והשפה הוא רוני עברין, המורה לקצב בביה"ס". עברין הנחה וניהל מוזיקלית, נועה פריאל ביימה, והתוצאה: מופע רווי גירוי חושים המורכב כולו מכלי-הקשה, כשרק גיטרה ובס נותנים גוון קצת אחר.

הבחירה בכלי-הקשה לא מובנת מאליה, וקבסה מסבירה: "יש נוכחות גדולה מאד לכלי-הקשה. התופים הם משהו מאד ראשוני ובסיסי במהות שלנו", ובכלל, היא ממשיכה, "איכשהו נוצרה תפיסה שנשים הן רכות. ושאין להן 'טיים'. אנחנו באנו להפריך את זה במופע הזה, שמורכב כולו מכלי-הקשה". והכלים הם רבים כאמור: ממשולשים עד קונגס, דרך פעמון ופאנטם. המוטיב של הקצב חזק מאד ככה, והיה מרענן לראות שבאמת ה'נשיות' יוצאת מההגדרות הקונבנציונאליות, ופועמת בחוזקה גם כשהמופיעות – כמו גם הקהל, מורכב מִנשים בלבד. הן שרות, מתופפות, והרבה פעמים הרגשתי שהן ממש 'מציגות'. כולן דרוכות, מתואמות, וכל אחת יודעת את תפקידה בזמן הראוי והנכון. היה קשה להישאר אדישה לנגינת בס מובהקת ותלתלים קופצים, או לשירתה הרכה אך העוצמתית כ"כ של נגנית אחרת ששרה את "ידיד נפש" בלחן היפה של ברסלב. זו, אגב, הייתה שעוּנה על בטנה ההריונית כשהיא בגיטרה אקוסטית ושירה רכה.

"אנחנו עושות גאולה", קובעת יעל מובילת ההרכב, "ואנשים מזהים אמת, ורוצים ללכת איתה". בהדְרן הן עולות עם השיר "לבל יהיה יומי הרגל", שיצא גם בתור קליפ חינני של ההרכב וצולם בכרם אי-שם. המילים הן של לאה גולדברג, הלחן של יעל, והוא לא יפסיק להתנגן לכן בראש מרגע שתשמעו אותו...