בימים האחרונים מפלס המתח הבין-אישי מרקיע שחקים. המעשה הנפשע שנעשה בירושלים חילל את כבוד האדם וחרותו וגרם לשבר עמוק בין קבוצות אוכלוסיות שונות.
ציבורים שלמים סומנו כחשוכים וכחסרי תרבות והבנה לחיים באלף הנוכחי. היו מי שהצביעו באצבע מאיימת וצעקו בגרון ניחר נגדם. צבר אירועים כזה מוציא את הרוע מבני האדם, מוציא את הדעות הקדומות וגורם לכאוס בלתי נישלט נגד קבוצות של בני אדם, שכל מה שהם מנסים זה לחיות יחד.
בין הקטבים הללו של בני האדם טעוני אמוציות ניצבת משטרת ישראל. כגוף האמון על אכיפת הסדר הציבורי במדינה הצעירה השוטרים נתקלים מידי יום בשלל אירועים שונים המצריכים מענה ייחודי לכל אירוע. אין אחד דומה למשנהו ומפקדי ושוטרי משטרת ישראל נזקקים לעתים להגיע לקצה תעצומות הנפש מול גלי הכפשה ושנאה.
משטרת מחוז ירושלים נמצאת בימים אלו בעין הסערה. מחד גיסא, כמשטרה אנו אמונים על שמירה על חופש המחאה והביטוי גם אם לכאורה חלק מהציבור עושה בזכות הדמוקרטית שימוש שמרגיז מאוד את האחר, ואולי זו תמצית הדמוקרטיה לשמוע ולהבין, וביחד גם לא להסכים לקבל את מה שנאמר ולחשוב אחרת.
מאידך גיסא חובתה של המשטרה כגוף אכיפתי לאפשר לכלל גווני החברה הישראלית להביע את מחאתם ודעתם ללא חשש של פגיעה בהם ובאחר. בתווך הזה נעה משטרת ישראל ומשטרת מחוז ירושלים בפרט.
הבאלאנס הנדרש כדי לאפשר קיומם של חיים משותפים אינו שחור ולבן אלא בגוונים שונים.
בימים האחרונים נשמעו קולות מחאה ואפילו תחושת עלבון מחלק מבני המגזר החרדי על כי נמנעה מהם היכולת לנוע בחופשיות 'באזור מחאה' שהתרחשה בירושלים. תחושות הן סובייקטיביות וכך גם העלבון האישי, אולם זאת יש להבין, בניגוד לתחושה המקננת באותם אלו שנדרשו לליווי משטרתי כדי לחצות את הרחוב ישנה מחויבות של השוטרים למנוע כל חשש להיפגעותם של בני המגזר החרדי ממאן דהוא שיתקוף אותם. החובה לשמור על חייו של החרדי אינו שונה במאומה מהחובה לשמור על שלומו של אדם אחר מכל קהילה אחרת.
החיצים ולעתים חיצים ארסיים שכוונו נגד השוטרים 'מעמדת הנעלב' אינם במקומם. נסו לרגע להיכנס לנעליו של מפקד המשטרה במקום כשלמול עיניו ישנה עיר תוססת בעלת גוונים רבים שמנסה בכוח לשמור על מירקם חיים טוב וסביר לכלל האוכלוסייה. האם לא הייתם מתנהגים בדיוק כך?
האם הייתם מתירים בשם חופש תנועה מוחלט לכל אחד להגיע לכל מקום בו הוא חפץ ובכל רגע טעון רגשית וציבורית. לי נדמה, כי הייתם שוקלים שוב את כלל התמונה ומבינים את הרגישות הכרוכה בדבר.
דמוקרטיה זו גם הזכות להימנע מהגעה למקומות טעונים, זו גם הזכות להגיע אליהם. אלא, שהמרחק בין הקצוות הללו הוא היכולת של משטרת ישראל לשמור על בטחון האדם שלמותו וחירותו כך שהגבול יהיה הגיוני ונכון.
נראה כי הימים האחרונים מצריכים חשיבה עמוקה על תפקיד האזרח והיחס מול אוכפי החוק שהם אזרחים כמו כולם במדינת ישראל. הגיע הזמן שכולם מכל גווני הציבור הישראלי יבינו כי השוטרים אינם נגד, הם בעד. בעד חברה שיכולה להכיל את השני, בעד חברה שחייבת למצוא נתיבי חיים כדי לחיות יחד ובעד מירקם חיים שונה ואפילו מבודל אבל כולם מבינים שהם על אותה סירה.
נידמה לי שאירועי הימים האחרונים מחדדים את הצורך באותה חשיבה.
הכותב: שבתי גרברציק, דובר המשטרה למגזר הדתי/חרדי.