כל הנסיעה אני שומעת כיצד החובשים מדברים אחד עם השני לתת לו עוד חמצן, מתקשרים לבית החולים שיכינו את חדר הטראומה, לחץ.
לאחר כמה זמן מהתאונה פגשנו חבר שמתנדב בארגון "הצלה" והוא אמר לנו שבזמן הפינוי שלנו הוא דיבר עם נהג האמבולנס והנהג אמר לו שלא נראה לו שהילד ישרוד את 24 השעות הקרובות.
רושם ראשוני יכול לקבוע כל כך הרבה דברים אך יכול גם להרוס.
ב"ה איתן מיכאל איתנו, מתקדם אלינו לאט לאט, יש לנו את מי לחבק, לאהוב, לקוות.
הרושם הראשוני המשיך ללוות אותנו גם בתקופת האשפוז. פגשנו משפחות רבות המתמודדות עם קשיים גדולים. במפגש הראשון עם אנשים אתה מגבש איזו דעה עליהם, איזה מסכנים הם, איזה חיים קשים יש להם, כמה הם שבורים, הם נראים כאלה שבריריים. או מה כבר קרה להם שהם ככה? אם לא זה היה קורה לא הייתי מתנהגת כך... או איזה חזקים הם, אותם לא צריך לעודד ולחזק, הם מתמודדים יפה מאוד.
אבל לא. איננו יודעים באמת מה עובר על אנשים. איננו יודעים מה באמת עובר עליהם, דברים שנראים כלפי חוץ בצורה מסויימת, הם לא תמיד כך באמת.
בתקופת הדייטים שלאחר הגירושין, בשנתיים הראשונות עוד הלכתי עם כיסוי ראש, וכשישבתי עם בחורים במסעדה, תמיד צחקתי שבטח אנשים חושבים שאנחנו זוג משקיען, משאיר את הילדים בבית ויושבים במסעדה עד השעות הקטנות של הלילה, משפרים את הזוגיות.
זה הרושם הראשוני, אני למדתי שלפעמים הוא כל כך מצחיק, שלאחר היכרות מעמיקה עם האדם מתגלים דברים אחרים לגמרי.
כיום, כאשר אני מסתובבת עם איתן מיכאל ברמלה, בקניון, בהופעות, אנשים אומרים לי: "גברת, הבן שלך נרדם" או "מה יש לו, הוא לא מרגיש טוב?" או כאשר אני נפגשת עם אנשים רואים בחורה צעירה ושמחה ואף אחד לא חושב איזה שק של קשיים אני סוחבת על גבי.
אני כל חיי אוהבת להיזכר מה חשבתי על אנשים מסויימים במפגש הראשון שלי איתם לאחר זמן ממושך של היכרות.
לפעמים הרושם הראשוני יכול לפסול אנשים כך סתם וחבל. לבסוף הם מתבררים כאנשים טובים וחזקים.
השבוע נפגשתי לראשונה עם תלמידי לשנה הבאה. מאוד מסקרן אותי מי הם באמת. יש את האלה שעושים פוזות על המורה, ולבסוף מתגלים עם לב רך ועדין, ישנם תלמידים שנראים עדינים, רכרוכיים, ובמהלך השנה הם הכי מאתגרים. במהלך המפגש ניסיתי לא לתייג, לא להחליט, לנסות להתחיל אתם כמו עם דף לבן חלק.
עוד מעט מתחילה שנה חדשה, עלינו לקבל על עצמנו להיכנס אליה ללא דעות קדומות על אנשים, ללא כעסים ומריבות. לבוא לשנה החדשה כחדשים.
ואיתן מיכאל המתוק שיושב עלי ומרגיש את אצבעותיי לוחצות על כפתורי המקלדת, מרגיש את חום גופי, מנסה ללכוד את מבטי, לחיו מתחככת בלחיי, הוא לא יודע כמה דברים מצבו מלמד אותי ואת קוראיי, אני מחכה לרגע שיקרא את הטורים שלי וידע לכמה טוב הוא יוצר בעולם.