קורא בקוראן. אילוסטרציה
קורא בקוראן. אילוסטרציהצילום: פלאש 90

במאמר ביקורת נדיר בתקשורת המצרים פרסמה הכותבת והאמנית הליברלית המצרית יאסמין אל-ח'טיב מאמר שכותרתו "ההוצאה להורג בשריפה היא עונש אסלאמי", ובו יצאה נגד התכחשותם של מוסלמים רבים לקשר בין ההוצאות להורג שמבצע דאעש לבין דת האסלאם.

על דבר המאמר שפורסם באתר האינטרנט של היומון המצרי אל-תחריר דיווח המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון 'ממר"י', המספר כי אל-ח'טיב טענה במאמרה כי ההיסטוריה של האסלאם, לרבות תקופת הנביא מוחמד, רוויה באירועי הוצאות להורג מזוויעות כשל דאעש.

במאמרה הציגה אל ח'טיב שלל דוגמאות המוכיחות את טענתה והזהירה כי אלפי אנשי דאע"ש יצוצו אם המוסלמים לא יילחמו בקיצוניות האסלאמית. לדבריה אי בכוונתה להשחיר את פני האסלאם אלא לקרוא לו ללמוד מן הנצרות, שגם בה יישמו הוצאות להורג בשריפה בעבר, אך היא התעדנה לאורך השנים ובחרה בדרך הנאורות.

ב'ממר"י' תרגמו מספר קטעים מתוך מאמרה הנוקב: "אינני יודעת מדוע כל אימת שדאעש מבצע הוצאה להורג פרוורטית מתעקשים רוב המוסלמים להדגיש כי אין למעשים אלו שום קשר עם האסלאם, שהרי ההיסטוריה האסלאמית גדושה בשיטות הוצאה להורג מפחידות דומות, ואף חופפות לעיתים להוצאות להורג של דאעש. אינני מתכוונת בכך להוצאות להורג שהמניע שלהן הוא נקמה כמו צליבת אל-חלאג' (צופי מפורסם שהוקע ככופר ונצלב בשנת 922 לסה"נ, לאחר שהכריז על עצמו כאלוהים) או הריגת אל-סוהְרַוארדי (פילוסוף צופי בכיר שהואשם בכפירה והוצא להורג ב-1191 לסה"נ. הדעות לגבי אופן הוצאתו להורג חלוקות בין בהרעבה, בחרב או בשריפה), או שחיטתו של אבן אל-מוקפע (סופר, מתרגם ופילוסוף פרסי שהתאסלם. חי במאה ה-8 לסה"נ.

"בשנת 759 לסה"נ האשימו מושל בצרה, סופיאן בן יזיד, בכפירה והוא הוצא להורג בעינויים מזוויעים), או פעולות של התעללות בגופות, כמו נשיאת ראשים קטועים לאחר שחיטת בעליהם - מנהג שהמציאו הח'ליפים האומיים - שהמפורסמת שבהן הייתה נשיאת ראשו של המורד הגדול ביותר בהיסטוריה האסלאמית, חוסין בן עלי (נכדו של הנביא שסירב להישבע אמונים לח'ליפה יזיד בן אבו סופיאן ותבע את הח'ליפות לעצמו. נרצח בשנת 680 לסה"נ וראשו נכרת ונשלח ליזיד, שם הוצג לראווה כסמל לניצחונו של יזיד במאבק על ההנהגה.

"מותו של חוסיין הפך את תומכיו ממפלגה המבקשת את השלטון לאסכולה דתית נפרדת – השיעה). כוונתי להוצאות להורג שבוצעו בראשית תקופת האסלאם, אשר רבים מאנשי הדת שלנו רואים בה כתקופת מהות החקיקה האסלאמית, כמו עונש ההוצאה להורג בשריפה או בהשלכה ממקום גבוה - שני עונשים שהוטלו על הומוסקסואלים".

 בהמשך מאמרה ערכה השוואה בין דרכי ההרג של דאע"ש לבין מנהגים שהיו מקובלים באיסלאם עוד מימי מוחמד וחבריו. בין השאר מדובר בהשלכת חוטאים מחומות גבוהות ושריפתם בעודם חיים.

"מכאן", כותבת אל-ח'טיב, "אנו מסיקים כי המחשבה האסלאמית אינה חפה מאחריות להוצאה להורג באמצעות שריפת אנשים חיים, דבר שיש אנשים שהתעלמו ממנו, בכוונה או מתוך בורות, לאחר הוצאתו להורג בשריפה של הטייס הירדני מועאד' אל-כסאסבה, כשהם מצדיקים זאת באמירתו של הנביא: 'אף אחד אינו רשאי לענות באמצעות אש, זולת ריבון האש [אללה]'. זאת, למרות שהדבר סותר לחלוטין את מה שנאמר לעיל אודות חברי הנביא הראשונים שהוציאו להורג בשריפה ולמרות שאני עצמי עדיין בוחנת את טיבו של החדית' הזה, שכן יש בו הוראה לשרוף ואח"כ נאמר בו ההיפך, דבר שיש בו משום היסוס שאינו מתאים לנביא של אללה אשר נשלח להנחות את ברואיו בדרך הישר".

בהקשר זה הוסיפה וציטטה מהחדית' בו נכתב כי "הנביא שלח פלוגת לוחמים ואמר להם: אם תמצאו את פלוני ואת פלמוני שרפו את שניהם באש". מאוחר יותר אמר מוחמד "הוריתי לכם לשרוף את פלוני ואת פלמוני, אך אף אחד אינו רשאי לענות באמצעות אש זולת ריבון האש [אללה], לפיכך אם תמצאו את שניהם הרגו אותם".

כאמור, בהמשך מאמרה, לאחר שהוסיפה ותיארה מעשי עינויים מזוויעים שהיו מקובלים בתקופת מוחמד והפכו למורשת מוסלמית, מעשים הנראים זהים לחלוטין למעשיהם של אנשי דאע"ש, קבעה אל-ח'טיב כי אין במאמר זה כדי להכפיש את האיסלאם, אלא כדי להביאו לעידון: "ייתכן שיהיו מי שיחשבו שמטרת המאמר הזה היא להשחיר את דמותו של האסלאם, ולכן כדי לפתח את הנושא ולהעמיד דברים על דיוקם, אציין כי גם הנצרות יישמה בעבר את עונש המוות בשריפה, בייחוד בימי הביניים, אז שרפו בתי הדין של האינקוויזיציה אלפי מוסלמים והכנסייה שרפה  נשים רבות באשמת עיסוק בכשפים וכן שרפה פילוסופים רבים מחשש מפני הנאורות. אלא שבסופו של דבר הנאורות ניצחה והכנסייה הפכה להיות בעלת אופי מעודן וסובלני כפי שהיא כיום. הנאורות היא הנשק היחיד שלנו לנצח את דאעש, משום שהמלחמה האמיתית  שלנו היא נגד החשיבה הקיצונית ולא נגד דאעש. אם לא תתעמתו אתה ולא תנצחו אותה, היכונו להופעת אלפי ארגוני דאעש".